אריה נבון
אריה נבון (קליגְמן) (22 במאי 1909 – 29 בנובמבר 1996) היה צייר ורשם ישראלי, הקריקטוריסט הראשון ביישוב, מעצב תפאורות, אמן קומיקס ומאייר ספרים. חתן פרס ישראל לאמנויות הבמה לשנת 1996.
אריה נבון בשנות ה-40 | |
לידה |
22 במאי 1909 דונייבצי, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
29 בנובמבר 1996 (בגיל 87) תל אביב, ישראל |
שם לידה | אריה קליגמן |
מקום קבורה | בית העלמין ירקון |
לאום | ישראלי |
תחום יצירה | קריקטורה, איור, עיצוב תפאורה |
פרסים והוקרה | |
ביוגרפיה
עריכהנבון נולד בשם אריה קליגמן (קליגמאן) בשנת 1909 בעיירה דונייבצי שבדרום-מערב רוסיה (כיום באוקראינה), בנם של מלכה בת הרב יצחק מאיר מאוסטבורג, ומשה הכהן בן יצחק קליגמן. עלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1919 (בגיל 10) באונייה "רוסלאן". למד אמנות בסטודיו של יצחק פרנקל בתל אביב בשנות ה-20 המאוחרות[1].
צייר מאות רבות של ציורים, ברובם רישומים בדיו או בפחם, וכן עשרות דיוקנאות של אנשי ציבור, סופרים, שחקנים ואמנים. מבחר מהם מופיע בספרו "רישומים". סרט הבנוי על רישומיו בשם "דרך זמר במדבר" נוצר ב-1956, בשיתוף פעולה בינו לבין יעקב אגם ואריה ממבוש. הורה רישום במכון אבני ובסמינר הקיבוצים אורנים. השתתף בתערוכות רבות בארץ ובעולם. תערוכת יחיד שלו נערכה במוזיאון ישראל ב-1978. על ציוריו זכה בפרס דיזנגוף לציור (1939) ופעמיים בפרס ירושלמי לציור (1941, 1944).
פרסם קריקטורות במספר עיתונים ובסופו של דבר, התקבל על ידי ברל כצנלסון לעבודה בעיתון ההסתדרות "דבר". היה הקריקטוריסט הקבוע של "דבר" למעלה משלושים שנה (1933–1964). כמו כן צייר קריקטורות בעיתונים אחרים (אשמורת, דבר השבוע, דואר היום, 9 בערב ועוד), חלקן עוד לפני 1930. אחדות מהקריקטורות שלו בימי המנדט נפסלו על ידי הצנזורה הבריטית, ואחת הובילה לסגירה של העיתון למשך שבוע.[2] על עבודתו כקריקטוריסט זכה בפרס סוקולוב לעיתונאות ב-1958.
חיבר וצייר סדרות קומיקס (המוכרות בשם "אורי מורי", כשמו של גיבורן הראשון) שהופיעו לראשונה ב"דבר: מוסף לילדים" ב-1934, והחלו להתפרסם מדי שבוע בעמוד האחרון של "דבר לילדים" החל משנת 1936 (האחרונה בהן הופיעה ב-1957). רבות מהן נחרזו על ידי המשוררת לאה גולדברג, כגון הקומיקס "אורי מורי".
אייר עשרות ספרים, בהם של נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, אביגדור המאירי, ש"י עגנון, משה שמיר, אהרן מגד, חיים חפר, וסיפורים מן המקרא. כמו כן אייר את הסרט המונפש העברי הראשון, "הרפתקאותיו של גדי בן סוסי", אותו הפיקו וצילמו האחים אגדתי וכתב אביגדור המאירי.
משנת 1948 עיצב תפאורות להצגות בכל התיאטראות, בעיקר בתיאטרון הקאמרי, הבימה ותיאטרון חיפה. החל בהצגת "הוא הלך בשדות" של משה שמיר וביותר מ-150 הצגות לאחר מכן. הייתה לו משרה קבועה בתיאטרון הקאמרי. על פועלו בתחום התפאורה זכה בפרס ישראל לאמנויות הבמה בשנת 1996 (וקודם לכן בפרס המועצה לתרבות ולאמנות, 1972, ובפרס כינור דוד, 1966).
ב- 1975 נבחר על ידי ארגון התיאטרון הבינלאומי כאחד מ-13 אמני התיאטרון המצטיינים והחדשניים בשנים 1970-75 (לצד הבמאי פיטר ברוק ואחרים).
נפטר בתל אביב ב-1996, בגיל 87. נקבר בבית העלמין ירקון.
משנת תש"א היה נשוי לאטה לבית ציפּקֶביץ. בנו הוא חתן פרס ישראל לפסיכולוגיה פרופסור דוד נבון. אחיו הגדול היה המחנך שמואל נבון. אח נוסף, זאב נבון, היה אף הוא אמן ומורה לציור.[3]. אח נוסף נקרא חיים.
אוסף של מכתבים שנשלחו אליו נשמר בספרייה הלאומית[4].
גלריה
עריכה-
כריכת הספר עוץ לי גוץ לי מאת אברהם שלונסקי
-
לוחית זיכרון על ביתו של אריה נבון ברח' שלומציון המלכה 33 בתל אביב
פרסומים
עריכה
קריקטורותעריכה
רישומיםעריכה
|
קומיקסעריכה
אוטוביוגרפיהעריכה
|
עבודות לתיאטרון
עריכהנבון החל לעבוד בתיאטרון בשנת 1948. לבד מרשימת התיאטראות הגדולים המצויה להלן, נבון יצר במשך השנים גם עבור המטאטא, מועדון התיאטרון, תיאטרון דז'יגאן ושומאכר, תיאטרון החמאם, תיאטרון סמבטיון, תיאטרון יידיש,[דרושה הבהרה] תיאטרון זוטא, תיאטרון בימות, תיאטרון הנוער,[דרושה הבהרה] פסטיבל עין גב, להקת בת דור, ערב שמעון ישראלי, סטאדסטארן (שוודיה), אנסמבל תיאטר (הולנד), ניקולמאלן תיאטר (דרום אפריקה).
ניתן למיין את הטבלה על פי שנה, מחבר או במאי ההצגה.
לקריאה נוספת
עריכהטקסט (עם או בלי ציורים)
- אנציקלופדיה כללית "יזרעאל", כרך שמיני, 1955, ע' 2321.
- חיים גמזו, ציור ופיסול בישראל: היצירה האמנותית בארץ ישראל בחמישים השנים האחרונות, 1957, ע' 66, ציורים: 78-9.
- בנימין תמוז, דורית לויטה וגדעון עפרת. סיפורה של אמנות ישראל מימי בצלאל ב-1906 ועד ימינו, 1980, עמ' 72, 80, 83.
- שלמה שבא, לצייר ארץ כמולדת, 1992, עמ' 144-151.
- דנה פלג, 'דמויות ה"אני" בקריקטורות של אריה נבון לפני קום המדינה', רימונים 6–7 (תשנ"ט), 160–171.
- אלה סוסנובסקיה, 'התפאורן אריה נבון', במה 129 (תשנ"ג), 13–21.
- אלי אשד, הקומיקס הישראלי : מהצבר ועד גיבור העל - דמויות ומגמות מרכזיות בעלילון העברי 1935–2000, כתב הוצאה לאור, 2022, הפרק "אריה נבון", עמ' 31–77.
ציורים בלבד
- בנימין תמוז. אמנות ישראל, 1963 (עמ' 49-50).
- יונה פישר. תל אביב: 75 שנה של אמנות, 1984 (עמ' 132-3, 141, 145-7, 162-3).
- עמיה ליבליך. אל לאה, 1995, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד (עמ' 101-105).
קישורים חיצוניים
עריכה- אריה נבון באתר WorldCat Identities
- רשימת הפרסומים של אריה נבון, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אריה נבון, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- שלמה שבא, 'קו ההיסטוריה: אריה נבון – הראשון לציירי הקריקטורות', קשר 8, סתיו 1990, 80–84.
- דוד תדהר (עורך), "אריה נבון (קליגמן)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2222
- שלמה שבא, כמה מיני נבון, דבר, 10 בפברואר 1978
- אלי אשד, הרב נבון: על אמן הקריקטורות והקומיקס העברי הראשון, באתר e-mago
- עמית נאור, הרפתקאותיו של סרט האנימציה העברי הראשון, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 29 בינואר 2020
- אריה נבון, דף שער בספרייה הלאומית
- אריה נבון, בארכיון הבימה
הערות שוליים
עריכה- ^ אריה נבון, מעצב במה, באתר arts.tau.ac.il
- ^ שבוע בלי "דבר", דבר, 2 בדצמבר 1945
- ^ הערך "זאב נבון", באתר: מרכז מידע לאמנות ישראלית
- ^ ארכיון אוסף אריה נבון, בספרייה הלאומית