הדת הבהאית ומדע

קיים קשר הדוק בין דת ומדע בדת הבהאית. העיקרון הרביעי של בהאא אללה הוא שיש אחידות בין דת ומדע. כלומר, הדת והמדע הם למעשה שני פנים של הדרך של האדם להבין את הטבע. לכן, מכיוון ששניהם מנסים להסביר את אותו העולם, שניהם למעשה אותו הדבר רק מנקודות מבט שונות ודגשים שונים. לכן, על פי הדת הבהאית, לא אמורות להיות סתירות משמעותיות בין דת למדע, וכל ויכוח בין דת ומדע ניתן ליישב על ידי הגעה לעמק השווה. הדת הבהאית התפתחה החל מאמצע המאה ה-19. עבד אל-בהאא, היה מנהיג הדת הבהאית עד שנת 1921. הוא אחד ההוגים המשמעותיים ביותר של הדת הבהאית. בין היתר, הוא התייחס רבות לקשר בין דת ומדע.

הכוכב באמצע נקרא הכוכב הבהאי, והוא מוקף בתשע הדתות שהדת הבהאית מכירה בהן כנכונות

במאה ה-19 באירופה המהפכה המדעית השנייה הייתה בשיאה. תיאוריות מדעיות חדשות כמו התרמודינמיקה, חשמל, הטבלה המחזורית ועוד החלו לצבור תאוצה. בנוסף, החל מהמהפכה הצרפתית, החל תהליך של חילון המדע. לא היה עוד ניסיון ליישב את התיאוריות המדעיות עם התפיסה הדתית, אלא המדע החל לצעוד בדרך חדשה ועצמאית שלא תלויה באמונה הדתית. בדת הבהאית בהתאם, המדע מוכר כיישות עצמאית מהדת, ויש הגות רבה על הקשר בין הדת הבהאית, או דתות שהדת הבהאית מכירה בהן כנכונות (כמו הנצרות והאסלאם), לבין המדע החילוני. נקודת המוצא של הדת הבהאית היא שיש הרמוניה בין הדת והמדע.

הרמוניה בין דת ומדע

אחד העקרונות הבסיסיים של האמונה הבהאית הוא שיש הרמוניה בין דת ומדע. כלומר, אין סתירות של ממש בין הדת לבין המדע. על פי עבד אל-בהא, דת ומדע הם שניים מהכוחות המשמעותיים ביותר בחיי האדם. "אנו יכולים לחשוב על מדע ככנף אחת ודת ככנף השנייה; ציפור צריכה את שתי הכנפיים בשביל לעוף, רק כנף אחת היא חסרת תועלת. כל דת שסותרת את המדע או מתנגדת לו היא בורות – כי בורות זה ההפך מידע." כלומר, אנו רואים את המשמעות האדירה שהדת הבהאית נותנת למדע.

עבד אל-בהאא מרחיב וטוען שלא רק חקר המדעים הוא חשוב, אלא גם עצם לימוד המקצועות המדעיים חשוב בפני עצמו. הוא טוען שאם נלמד, נשיג ידע; ואם נשתמש בידע רק לטובת הכלל נוכל להפסיק את המלחמות בעולם וליצור שלום עולמי. אחד האידיאלים של הדת הבהאית זה שלום בין כל בני האדם, ולכן אנו רואים את החשיבות שהדת הבהאית נותנת ללימודים המדעיים.

עבד אל-בהא, אחד ההוגים המשמעותיים ביותר על הקשר בין הדת הבהאית ומדע

מצד שני, לדת הבהאית יש ביקורת על חוסר העקביות של הדת ושל המדע – ולכן התאמה אמיתית קשה להשגה. על פי הדת הבהאית, הדת ניתנת לאדם על ידי אלוהים על מנת לעזור לאדם. הדת משולה לתרופה שנועדה לטפל בחברה האנושית ולעזור לה על פי צורכי ויכולות החברה באותו הזמן (בדומה לעקרון ביהדות שהתורה נכתבה בשפת בני האדם – כלומר היא מותאמת לאדם). מכיוון שעל פי הדת הבהאית, תכלית הדת הוא מוסר ויצירת שיתופי פעולה בסדרי גודל גדולים בעולם, הדת צריכה להתאים את עצמה לעולם בני האדם. לפי כך, הדת נועדה להשתנות – אך גם המדע.

"מתמטיקאים, אסטרונומים וכימאים באופן עקבי מפריכים ודוחים את המסקנות של הקדמונים; שום דבר לא קבוע ושום דבר הוא לא סופי; הכל משתנה באופן רציף כי ההיגיון האנושי מתקדם על ידי דרכים חדשות לחקירה ומגיע לתובנות חדשות בכל יום. לכן, הרבה ממה שמקובל היום כנכון, ידחה ויופרך על ידי מדעני העתיד." על כן, הדת והמדע מותאמים לבני האדם ונועדו להשתנות על פי מאפייני החברה האנושית, הבנתה את הסביבה וצורת החשיבה של האדם בחברה. לכן, גם אם קיימות סתירות בין הדת והמדע, הן זמניות ומושתתות על חוסר ההבנה שלנו את הדת או את המדע.

התפיסה המקובלת בימיינו היא שהמדע צריך להוביל את האדם לכדי תובנות חדשות ותחומים חדשים, בעוד שהדת צריכה להיות מסוגלת לתת הכוונה מוסרית ואתית באותם אזורים לא מוכרים. לדוגמה תחום של ניסויים גנטיים או ניסויים על עוברים.

אבולוציה

דוגמה לניסיון להשיג הרמוניה בין הדת הבהאית והמדע היא תורת האבולוציה. תורת האבולוציה התבססה לראשונה בשנת 1859 עם פרסום הספר "מוצא המינים" של דרווין. אבל עד שנת 1925 התבססו שתי עמדות קוטביות של תמיכה באבולוציה לעומת תמכיה ביצירה האלוהית. עבד אל-בהאא טען שהאדם לא נוצר מהטבע, כי לאדם יש תודעה ולאף ייצור בטבע אין תודעה. לכן, לא ייתכן שייצור עם תודעה ייווצר על ידי משהו חסר תודעה. על כן, חייב להיות יצור בעל תודעה שיצר את האדם וזהו אלוהים.

אחד הספרים של עבד אל-בהא שבו הוא הביע את רעיונותיו

כיום, רבים מנסים לגשר בין הטקסטים הקדושים של הבהאים לבין תורת האבולוציה. לדוגמה, במאמר של מהניאן ופריברג הם מנסים ליישב את הסתירה על ידי הסתכלות על התפתחות האדם מעובר ולהמשיל את תיאור זה של עבד אל-בהאא להתפתחות האבולוציונית. אבל, עבד אל בהא מתייחס להמשלה זו בעצמו תוך שהוא קובע "ייתכן שהיו שינויים של האדם לאורך הזמן, לדוגמה ייתכן שבעבר האדם הלך על ארבע או שהיה לו זנב". אבל, הוא שולל לחלוטין אופציה שהאדם התפתח מחיות אחרות או התפתח מאותו אב קדמון. עבד אל בהא למעשה ניסה לגשר בין התאוריה המדעית לבין הדת. הוא עשה זאת על ידי הכרה ביכולת של המין האנושי להשתנות לאורך זמן והסביר שעלינו להבין את סיפור גן העדן כסמל ולא פשוטו כמשמעו. כלומר, הוא מצד אחד טען שתאוריית האבולוציה לא נכונה במלואה, אך טען שגם הסיפור התנכי לא נכון במלואו – כלומר הוא ניסה להגיע לעמק השווה בשניהם.

ההוגים המודרניים של הדת הבהאית, וגם ההוצאה הרשמית של הדת הבהאית, עדיין מנסים לגשר בין תורת האבולוציה לסיפורי הבריאה של הדתות, שהדת הבהאית רואה כנכונות. יתרה מכך, מכיוון שבתקופתו של עבד אל בהא תורת האבולוציה טרם הייתה קונצנזוס במדע, הוא ניסה לגרוע ממנה ולגרוע מסיפורי הבריאה על מנת להגיע לעמק השווה. כיום, המגמה השתנתה כאשר ההוגים המודרניים לא מנסים עוד לגרוע מתורת האבולוציה, אלא לפרש אותה בעיניים דתיות על ידי שמת דגש על אלמנטים כמו "מהות האדם". כלומר, עדיין מנסים להגיע לעמק השווה בין הדת והמדע אבל בדרך אחרת.

תאוריית המפץ הגדול

יש מספר סימנים שמעידים על קשר בין הכתבים הבהאים לתאוריית המפץ הגדול. עבד אל בהא טען שלכל דבר יש מקור אחד ובפרט לכל החומר בעולם יש מקור אחד. הוא טען שהיקום היה קיים לפני החומר, וימשיך להתקיים גם לאחריו. אך, החומר עצמו הגיע מתוך מקור אחד שיצר אותו. אפשר לפרש זאת שהמקור של כל החומר שעבד אל בהא מדבר עליו, הוא המפץ הגדול.

על פי עבד אל בהא העולם כולו כפוף לחוק קוסמי אחד שזהו הסדר המושלם. "כל הדברים בעולם, מהאטומים הבלתי נראים ועד הכוכבים הגדולים ביותר בעולם... נמצאים בסדר מושלם". הבסיס להגות זו הוא חוסר הרצון או התודעה של אותם הדברים. לדוגמה "אש בוערת ללא כל רצון או תודעה". לכן, האש פועלת לפי חוקים ספציפיים מוגדרים מראש, ולא לפי רצון משתנה. הפער הזה הוא מה שמאפשר את חקר הטבע והשליטה של האדם בטבע. כלומר, הכתבים הבהאים מכירים בצורה מלאה בקיום של חוקי פיזיקה כלשהם. התפקיד של אלוהים על פי עבד אל בהא, הוא ליצור את הסדר המושלם ואת החוקים הפיזיקליים, ולהשפיע על בחירות האדם (שאיננו חלק מהטבע כפי שראינו קודם). לכן אנו רואים שיש חיבור פשוט בין תאוריית המפץ הגדול לבין הגותו של עבד אל בהא מכיוון שעבד אל בהא טוען שכל החומר בעולם התחיל במקום אחד והתפשט, על פי חוקים פיזיקליים, ליצירת כל העולם.

עבד אל-בהאא מת בשנת 1921 ותאוריית המפץ הגדול נהגתה לראשונה רק בשנת 1922 עם פרסום מאמרו של פרידמן. גם אז, התאוריה, על אף שמבחינה חישובית התקבלה על ידי קומץ מדענים (לאחר שכנוע רב), נשארה נכונה מתמטית בלבד ולא ייחסו לה חשיבות או דרך להסביר את העולם. אפילו פרידמן ואיינשטיין לא קיבלו את התאוריה כהסבר של התנהגות העולם האמיתי – איינשטיין אף חשב תחילה שלפרידמן יש טעות חישוב במאמר שפרסם. בשנות השלושים, בעקבות מספר תגליות, התאוריה החלה לרקום עור וגידים אך גם אז קבלה ביקורת רבה על היותה תאוריה שהושפעה מתפיסות דתיות ולא מדעיות. זאת מכיוון שהתאוריה הגיע בעקבות ויכוח בין המדע והדת על השאלה האם העולם נוצר ומשתנה, או שמא העולם סטטי, וגם מכיוון שאחד מהוגי התאוריה היה קתולי מאמין. הגישה המדעית גרסה שהעולם סטטי ולא נוצר בנקודות זמן אחת.

עבד אל-בהאא תמך בתאוריה הדתית שגורסת שהעולם דינמי, יחד עם הכנסייה הקתולית. אבל, בניגוד לדעת הכנסייה, עבד אל בהא הסכים שיש חוקי טבע ברורים ואחידים, שגם השינוי שחל בעולם כפוף אליהם. לכן, על אף שעבד אל בהא לא הסכים באופן מלא עם דעת המדענים, הוא ניסה לגשר על כך. הוא טען שהעולם היה קיים מאז ומעולם, ורק החומר נוצר בנקודה זמן ספציפית. בנוסף, הוא הכיר בחוקי הפיזיקה. על כן, כמו ביחס לתורת האבולוציה, עבד אל בהא ניסה להגיע לעמק השווה בין הדעה הדתית לבין הדעה המדעית וכך הגיע לתמוך ברעיונות הדומים לתאוריית המפץ הגדול. לכן כיום, אין סתירות מהותיות בין תאוריית המפץ הגדול לבין הדת הבהאית וזה לא מעסיק רבות את ההוגים הבהאים של היום.

מבנה החומר והכוח הטמון בו

עבד אל-בהאא תמך בקיום חוקי פיזיקה שמסבירים את סדר החומר בעולם. כאשר עבד אל בהא מתאר את החומר, הוא שם דגש על השימוש במונחים מדעים כמו אטומים, גופים שמימים וכדומה. הוא מסביר שכל החומר בעולם בנוי מאטומים, והתפרקות הקשרים בין האטומים גורמת לגוף להפסיק מלהתקיים, ולמוות. כלומר, הוא מנסה להסביר את קיום הנשמה והמוות על ידי הקשרים בין האטומים. הוא גם הכיר בקיום של חלקיקים נוספים שלא ניתן לראותם. בהאא אללה, מייסד הדת הבהאית, מודה לאלוהים על כך שהוא שם דגש על כל אטום קטן בשביל שהעולם יהיה מושלם. הוא אף מרחיב וטוען שיש הרבה דברים "מוזרים ומדהימים" שקיימים בעולם אבל הם נסתרים מהתבונה האנושית. הם מסוגלים לשנות את כל האטמוספירה בכדור הארץ והם יכולים להיות קטלניים. כלומר, שיש בעולם הרבה מעבר למה שידוע לנו, אך הכוח הטמון בחוקי הטבע יכול להיות קטלני והרסני כלפי האנושות. לכן, הוא מכיר ומנסה גם כן להשתמש במונחים פיזיקליים ולהראות את הקשר בין הדת הבהאית והמדע. אבל, בהאא אללה גם מזהיר מפני הכח והיכולת ליצירת כלי נשק מתקדמים שטמון בחשיפת חוקי הטבע. בכך הגיעה הדת הבהאית להסכמה מלאה עם המדע על מבנה החומר.