החוחיתאנגלית: The goldfinch) הוא רומן חניכה שנכתב על ידי דונה טארט, ויצא לאור ב-2013. הספר מתאר את חייו והרפתקאותיו של תיאודור דקר, שהתייתם מהוריו בנסיבות טרגיות, גלגוליו בין משפחות אומנות והרפתקאות מגוונות. ברקע של הסיפור נוכח כל הזמן הציור ההיסטורי ויקר הערך "החוחית", שצויר בידי תלמידו של רמברנדט, קרל פבריציוס, ונעלם ממוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק לאחר פיגוע שאירע בו, בעת ביקורם של תיאו ואמו במקום.

החוחית
Goldfinch
מידע כללי
מאת דונה טארט
שפת המקור אנגלית
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Little, Brown and Company עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 2014
מספר עמודים 838
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת מודן
תאריך 2015
תרגום קטיה בנוביץ'
פרסים
פרס פוליצר לסיפורת (2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003809776
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הספר זכה בפרס פוליצר לשנת 2014 ועמד במשך חודשים רבים בראש רשימת רבי המכר.[1]

עלילה עריכה

תיאודור "תיאו" דקר, נער בן 13, מבקר עם אמו האהובה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, כדי לצפות ביצירת המופת "החוחית". בעת ביקורם מתרחש במוזיאון פיצוץ, אמו של תיאו נהרגת, ואילו הוא חווה בלבול וטראומה. בין הפצועים שהיו לצדו נתקל תיאו באיש זקן פצוע אנוש, שנותן לו טבעת, ומבקש ממנו למסור אותה לבית עסק מסוים. לאחר שהתאושש קמעה בורח תיאו מהמוזיאון, ובדרכו החוצה הוא אוחז בציור "החוחית", ונוטל אותו עמו.

מכיוון שאביו של תיאו אינו חלק מחייו, עובר תיאו לגור בבית משפחת בארבר, שבנם, אנדי, הוא חברו ללימודים. לאחר שמצא את בעל החנות, אליו שלח אותו הזקן הגוסס מהמוזיאון, הוא מפתח קשרי ידידות עם בעל החנות לשיקום ומכירה של רהיטים עתיקים, הובי, שהיה שותפו של הזקן, ולטי. הובי מטפל באחייניתו של ולטי, פיפה, שגם היא הייתה במוזיאון ביום הגורלי, וסובלת מטראומה פיזית ונפשית. תיאו מתאהב בפיפה, אך היא עוברת לגור עם קרובי משפחה בטקסס, והשניים מתראים אך לעיתים רחוקות.

אביו של תיאו מופיע כאשר משפחת בארבר מבקשת לאמץ אותו, ולוקח אותו לגור איתו ועם חברתו קסנדרה בלאס וגאס. בלאס וגאס, פוגש תיאו את בוריס, מהגר רוסי שגם לו סיפור משפחתי קשה. הציור מתלווה לתיאו לכל מקום שהוא הולך, כשהוא משתדל תמיד להחביאו היטב. ככל שעובר הזמן, מבין תיאו שהוא הולך ומסתבך, אך הציור הופך לקמע שמזכיר לו את אמו ומנחם אותו.

תיאו ובוריס מעבירים את ימיהם בצריכת סמים ואלכוהול, בניסיון לאלחש את חושיהם אל מול הבדידות וההזנחה שמאפיינים את חייהם. שניהם בנים של אלכוהוליסטים, ובוריס גם מוכה תכיפות על ידי אביו. מקור פרנסתו של אביו של תיאו הוא בגדר תעלומה, אך מרומז שיש לו קשר להימורים. איש מסתורי מתחיל להופיע בביתם ולבקש את אביו. זמן קצר לאחר מכן, האב דורש מתיאו להתקשר לעורך דינה של אמו, ולהורות לו להעביר סכום נכבד מקרן הנאמנות שהוא על שמו של תיאו לחשבונו של האב בלאס וגאס. תיאו, שלא ידע שיש לו קרן נאמנות, עושה כבקשת אביו, אך עורך הדין מסרב להעביר את הכסף. כעבור מספר ימים, האב נדרס ונהרג, כאשר לא ברור אם מדובר בתאונה או מעשה מכוון.

תיאו מבין שהוא נותר לבדו בעולם, וכדי להימנע מלהיכנס לטיפולה של מערכת הרווחה, הוא גונב סכום גדול של כסף מקסנדרה בעזרתו של בוריס, בנוסף לסמים ולכלב המוזנח שלה. השניים עולים על אוטובוס לניו יורק. לאחר שוטטות ברחובות העיר, תיאו מוצא את עצמו על מפתן חנותו של הובי. הובי שמח מאוד לראותו ומציע לו מקום לחיות. תיאו לומד את עסקי העתיקות, וכעבור זמן נהייה לשותפו של הובי, כל זאת בזמן שהוא ממשיך להיות מכור לסמים. ללא ידיעתו של הובי, מקים תיאו עסק צדדי מצליח של מכירת זיופים.

הציור נותר בחזקתו של תיאו, מוסתר היטב, ואפילו תיאו עצמו לא מסיר את עטיפותיו מעולם. הוא קורא על אנשים שבמהומות שלאחר הפיצוץ במוזיאון גנבו יצירות אמנות, וכעת יושבים בכלא. מתוך דאגה לעצמו וכן להובי ופיפה, שוכר תיאו תא אחסון ומפקיד בו את הציור. אחד הנוכלים הידועים בעסק העתיקות, לוסיוס ריב, חושד בתיאו שיש ברשותו הציור "החוחית", והוא מאיים לחשוף אותו אם לא ימכור לו אותו. תיאו מסרב.

לאחר שאנדי בארבר מת בתאונה, מחדש תיאו את קשריו עם המשפחה ומתארס עם הבת קיצי, על אף שהוא עדיין מאוהב בפיפה. יום אחד פוגש תיאו באקראי ברחוב את בוריס, חברו משכבר. בוריס הפך לאיש עשיר מאוד, כתוצאה מקשריו עם חבורת אנשים מסתוריים. בוריס מתוודה שגנב את "החוחית" מתיאו עוד בלאס וגאס, והוא משתמש בו כביטחון בעסקיו הפליליים. בוריס מביע חרטה על מעשיו, אך בעיקר מכיוון שאיבד את הציור לאחד העבריינים. בוריס רוקח תוכנית להחזרת הציור לידיו של תיאו, והם טסים לאמסטרדם כדי להשיב את הציור לידיהם.

 
החוחית - ציור של קארל פבריציוס 1654

באמסטרדם מסלימים האירועים במהירות, כאשר בחילופי ירי, הורג תיאו אדם, ואילו בוריס נורה בכתפו. החברים שורדים את האירוע ובורחים. לאחר המתנה ארוכה בבית המלון שלו, חוזר בוריס, כשבידו סכום כסף גבוה, אותו הוא מעביר לתיאו. הכסף ניתן להם מהרשויות לאחר חשיפת הגנבה והחזרתה למקומה.

תיאו חוזר לניו יורק, שם הובי מתעמת איתו לגבי עסקי המרמה שלו, עליהם גילה מלוסיוס. תיאו מתוודה בפניו, והשניים מחליטים לרכוש בחזרה את הרהיטים המזויפים, ולהשיב לעסק את כבודו ושמו הטוב.

הספר מסתיים כאשר חייו ועתידו של תיאו לוטים בערפל. פיפה מצהירה לתיאו על אהבתה, אך אומרת לו שלעולם לא תחיה איתו, עקב גורל העבר הטראומטי המשותף לשניהם. קיצי ומשפחתה עדיין רוצות אותו בחייהן, ואילו הובי נשאר מקורבו. תיאו יוצא לבדו למסעות כאשר הוא מחפש את מקומו בעולם.

התקבלות הספר עריכה

"החוחית" יצא לאור 11 שנים לאחר צאת ספרה האחרון של דונה טארט, שיצירותיה הקודמות ("ההיסטוריה הסודית" ו"הידיד הקטן") זכו גם הן להצלחה גדולה.

הספר התקבל בתגובות מעורבות על ידי הביקורת; חלקן הללו אותו וחלקן השמיצו אותו. הביקורות המשבחות כינו את טארט כממשיכתו של צ'ארלס דיקנס והתרשמו מכישרון הסיפור המרתק של הסופרת, ששונה באופיו מהסגנון המודרני האופייני. הסופר סטיבן קינג היה אחד מהמתפעלים מכישרון הכתיבה של דונה טארט בספר.[2]

לעומתם, המחמירים עם הספר הדגישו את אורכו המיותר של הספר (כ-800 עמודים) וטענו שזהו ספר בסגנון מיושן, המכיל קלישאות, שמתאים יותר לילדים.

התגובות בישראל היו דומות. לצד הצלחה גדולה ברשימת רבי המכר הדגישו המבקרים את חסרונותיו של הספר עב הכרס.[3]

אריק גלסנר התלהב מהעניין שמצליחה המספרת לעורר בקורא: " 'החוחית' היא קודם כל רומן של עלילה. הקריאה מהנה מאד, מותחת, כמעט לא משעממת לרגע. דקר [הספר מסופר מפיו של הגיבור: תיאו דקר] בספר הוא מספר אינטליגנטי מאד, אינטלקטואלי ותרבותי מאד, בעל פרצי פרוזה שירית עזת מבע, אך בכל מקרה העיקר הוא שהוא גורם לך לא להפסיק לרצות לדעת 'מה הלאה?' " אלא שמספר שורות מאוחר יותר הוא מוסיף: "אבל כל זה לא משנה את העובדה שמדובר כאן בסיפור הרפתקאות משוכלל ולא הרבה יותר". זהו רומן שכאילו נשאר "תקוע" במאה ה-19. הוא אמנם מרתק, אבל לא יותר.[4] ברוח דומה כתבו גם שאר המבקרים.

כך או כך, גם בארץ הגיבו הקוראים בעניין והספר כיכב במשך שבועות רבים ברשימות רבי המכר.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Taylor, Ihsan. "Best Sellers - The New York Times". Nytimes.com. Retrieved 2014-06-24
  2. ^ Peretz, Evgenia (July 2014), It's Tartt—But Is It Art?, Vanity Fair, retrieved 27 January 2014
  3. ^ וראו למעלה ב"קישורים חיצוניים".
  4. ^ אריק גלסנר, "על החוחית של דונה טארט" (פורסם גם ב-7 לילות של ידיעות אחרונות)