הטחנה
הטחנה היא כינוי למבנה טחנת רוח ברחוב רמב"ן שבשכונת רחביה בירושלים.
 | |
| מבנה הטחנה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מרכז מסחרי  |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 31°46′31″N 35°13′00″E / 31.775138888889°N 35.216638888889°E |
 | |
  | |
היסטוריה
עריכהמבנה טחנת הרוח נבנה בשנות ה-70 של המאה ה-19 על ידי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית בירושלים, בלב שטח חקלאי בן אלפי דונמים. הטחנה שימשה להפקת קמח משדות החיטה שבאזור, כדי לכלכל צליינים נוצרים-אורתודוקסים (בעיקר רוסים אורתודוקסים) שהגיעו באלפיהם לקראת חג הפסחא. הטחנה צוידה במתקן מיוחד שסובב את הכנפיים הגדולות לפי כיוון הרוח. הטחנה הפסיקה את פעילותה בסוף המאה ה-19, לאחר שהגיעו לארץ טחנות הקיטור. מאז שהפסיקה לפעול, הפכה לבית מגורים שהחליף כמה בעלים ודיירים מידועני העיר, בניהם חליל א-סכאכיני, שהיה מחנך, סופר ומנהיג פוליטי ופרופ' יוסף לחמן, מנהל מחלקת אף, אוזן גרון מבית החולים הדסה. המפורסם שבין הדיירים היה האדריכל היהודי גרמני אריך מנדלסון.[1] בשנת 1935 רכש האדריכל המפורסם אריך מנדלסון את מבנה הטחנה, שהזכירה לו את מגדל איינשטיין - בניין שתכנן בפוטסדאם שבגרמניה בשנת 1922 והיה המבנה הידוע והחשוב הראשון שתכנן. מנדלסון הוסיף מבנה חד-קומתי ממזרח לטחנה, שבו אירח את נכבדי ירושלים בתקופת המנדט הבריטי[2]. בשנת 1941 עזבו מנדלסון ורעייתו את הארץ.
בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 רכש הקבלן מתי ליפשיץ יחד עם משקיעים יהודים מאירן את המבנה[3]. הם ביקשו להרסו את המבנה ולהקים בית דירות במקומו. כדי לקבל אישור לתוכנית פנו לחוקר ידיעת הארץ זאב וילנאי, והוא נתן חוות דעת כי אין לבניין כל ערך היסטורי־ארכיטקטוני ועל כן ניתן להורסו[2]. אולם בוועדת־המשנה המקומית לבניין ערים ובמליאת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ניטשו ויכוחים סוערים לגבי חשיבותו ההיסטורית. תחילה הועלתה ההצעה לפרק את הטחנה ולבנות אותה מחדש בגן העצמאות, אולם לא נמצא מימון לפרויקט ההעתקה, והוחלט שהוא גם לא ישים מבחינה טכנית. מצדדי השימור טענו כי אסור להחליט על הריסת מבנים היסטוריים מנימוקים תקציביים ומה גם שמדובר באחד המבנים המיוחדים בעיר ובישראל, שנשמר כמעט בשלמותו. הם גם חששו שייווצר תקדים ובגללו יהרסו בעתיד מבנים דומים. ברגע האחרון, מירון בנבנישתי, סגן ראש תעיר לענייני תכנון, העלה הצעת חדשה - להשאיר את המבנה במקומו ולייעד אותו לשימושים הנושאים עימם רווח עסקי-מסחרי. הפתרון שהגו האדריכלים דוד קרויאנקר, נחמיה פאול, וקלריסה אורן מאגף השימור של העירייה הציע לשפץ את המבנה הקיים על כל חלקיו והתרת תוספת בנייה הן בחזית הקדמית והן בחזית האחורית של הבניין[2].
הליכי התכנון עיכבו את ביצוע הפרויקט בכעשר שנים. בנוסף התושבים באזור עשו כל שביכולתם כדי למנוע בניית המרכז המסחרי המוצע. הם הגישו התנגדויות רבות ואף פנו לבית־המשפט. לבסוף הובטח להם שהחנויות במרכז המסחרי יהלמו את אופיה השקט של השכונה, ושלא יוקם בית־קפה בחלקו המערבי של גג המבנה[3]. בהמשך רכשה את המתחם משפחת רייכמן והפרויקט הושלם בשנת 1987 בהתאם לתוכניות של האדריכלים יעקב אלון ואמציה אהרונסון[4]. פרויקט זה היה מקרה ראשון של שיקום מבנה ארכיטקטוני תוך שינוי ייעודו לשימוש מסחרי עסקי[5][3].
באוקטובר 2020 אושרה תוכנית להפיכת המבנה למלון בוטיק. במסגרת התוכנית החדשה תתווסף למבנה עוד קומה בחלק הצפוני ותאושר גם בנייה מתחת לפני הקרקע, שתכלול גם את סגירת החצר במקום[6]. בשנת 2024 רכש איש העסקים גארי ברנט את המבנה תמורת כ־40 מיליון שקל. נכון ל-2025 רוב העסקים שפעלו במקום נסגרו[7].
לקריאה נוספת
עריכה
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, מדריך טיולים בשכונות ובתים, כתר, 1996.
- א' רמון, דוקטור מול דוקטור גר - שכונת רחביה בירושלים, יד בן צבי, ירושלים 1998
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ אמנון רמון, דוקטור מול דוקטור גר, ירושלים: יד בן-צבי, 1998
- ^ 1 2 3 צבי לביא, טחנת הרוח מרחביה ניצלה מהריסה, מעריב, 18 באוקטובר 1977
טוביה מנדלסון, מלחמה על טחנת הרוח, דבר, 3 במרץ 1977
בצלאל עמיקם, מתנה לטחנה, על המשמר, 1 באפריל 1977 - ^ 1 2 3 שחר אילן, טחנה עם רוח - המרכז המסחרי היוקרתי, שנבנה סביב טחנת הרוח הישנה ברחביה, ייפתח בחודש הבא, מה ששימור יכול לעשות, כל העיר, 13 בפברואר 1987
- ^ מסכי זכוכית, כותרת ראשית, 16 בדצמבר 1987
- ^ יעד בירן, עם כיפה ובלעדיה, עת-מול 216, עמ' 22
- ^ קותי פונדמינסקי, ועדת השימור אישרה: המהפך של טחנת הקמח ההיסטורית ברחביה, באתר mynet ירושלים, 27 באוקטובר 2020
- ^ איתן אילן, מתחם טחנת הקמח ברחביה ריק ושומם. למה בעצם?, באתר mynet ירושלים, 20 בינואר 2025