היפוליטוס (מיתולוגיה)

היפוליטוס (ביוונית: Ἱππόλυτος,‏ Hippolytus) הוא דמות מוכרת מתוך המיתולוגיה היוונית והרומית, דמות ששמשה נושא ליצירות אומנות רבות ובתחומים שונים (מחזות, שירה, מוזיקה, ציור, פיסול ועוד) המתארות את עלילותיו. אלים רבים מעורבים בעלילות אלו - זאוס, פוסידון, ארטמיס (דיאנה), אפרודיטה, אסקלפיוס והגיבור תסאוס. פירוש השם היפוליטוס הוא "נהרס (נהרג) על ידי סוסים".

לידת היפוליטוס

אביו של היפוליטוס הוא תסאוס, מלך אתונה הגיבור שהתפרסם, בין היתר, כאשר הרג את המינוטאורוס, המפלצת הרצחנית מהמבוך של המלך מינוס בכרתים. הוא היה בנו של אגאוס מלך אתונה ואיתרה (Aithra). מאידך, במיתולוגיה הוא נחשב לגיבור שדם אל זורם בעורקיו, היות שלהתייחדות הוריו אשר הביאה ללידתו, הצטרף גם אל הים, פוסידון, שעל כן, נחשב גם הוא לאבי תסאוס. לאחר מלחמה עם האמזונות, תסאוס חזר לביתו עם שתי הנסיכות השבויות היפוליטה (Hippolyta) ואנטיופה (Antiope). אחת מהן (כנראה היפוליטה) ילדה את בנו, היפוליטוס. זמן קצר לאחר מכן, תסאוס גרש את האמזונות ונשא לו אישה חדשה, היא פדרה (Phaedra).

היפוליטוס הצעיר

עם נישואיו לפדרה, תסאוס שלח את היפוליטוס לבית סבו בעיר טרויזן הנמצאת דרומית לאתונה. היפוליטוס בילה שם את ילדותו ונעוריו וגדל לצעיר משכיל ויפה תואר. עיסוקו העיקרי והאהוב היה פיתוח הגוף, השתתפות בתחרויות ספורט וציד ביערות שסביב טרויזן. הוא לא הראה שום התעניינות במין הנשי ואף סלד מחברת צעירות בנות גילו. מאידך, הוא החל להעריץ את האלה ארטמיס, האלה הבתולה, בתו של זאוס, אלת הציד, חיות הבר והירח. עם גבור הערצתו לאלה, הוא הקים לה מקדש בטרויזן והנהיג בו פולחן לכבודה. כאשר הגיע לגיל בגרות, הוא החל לבקר, מדי שנה, באתונה, כדי להשתתף בפולחני המיסטריות ביחד עם אביו ופדרה, אמו החורגת.

פדרה

בהיותו בטרויזי, אלת האהבה, אפרודיטה, ראתה את העלם היפה ושמה לב לרתיעתו וסלידתו מקרבת ואהבת נשים ומצד שני, את הערצתו לאלה ארטמיס. הדבר הרגיז אותה מאוד והאלה החליטה ללמד את היפוליטוס לקח (לפי גרסה אחרת, היא התאהבה בהיפוליטוס וקינאה בהערצתו לארטמיס). בעת שהיפוליטוס ביקר באתונה, אפרודיטה הבעירה בפדרה, בעזרת קסמיה, תשוקה עזה ובלתי ניתנת לכיבוש, להיפוליטוס. זמן רב, פדרה התנגדה לרגש זה והסתירה אותו מפני היפוליטוס, דבר שגרם לה סבל רב.
בינתיים היפוליטוס חזר לטרויזן ותסאוס יצא לאחת ממלחמותיו. כאשר חזר מהמלחמה כמנצח, הוא נאלץ לעזוב למשך חצי שנה את ביתו כדי לעבור טקס הטהרות מהדם ששפך במלחמה. בזמן העדרו, הוא שלח את פדרה וילדיה לטרויזן, לביתו של היפוליטוס. זמן מה, המשיכה פדרה להסתיר את תאוותה להיפוליטוס אך בשלב מסוים, לא עמדה יותר במאמץ ולאחר שהשביעה אותו לא לגלות לאדם את אשר היא עומדת להגיד לו, גילתה בפניו את תשוקתה. היפוליטוס, נדהם וכועס, כינה אותה נואפת וחסרת מוסר ועזב את החדר בזעם. באותו זמן, פדרה שמעה את תסאוס, החוזר אליה, ונתמלאה פחד רב פן היפוליטוס יפר את שבועתו ויגלה את המעשה לבעלה. דבר זה היה יכול לסכן את חייה ואף את ירושת בניה. על כן, היא קרעה מהר את בגדיה ובהכנס תסאוס לחדר, סיפרה לו שזמן קצר לפני כן, היפוליטוס ניסה לאנוס אותה. תסאוס הזועם ביקש מהאל פוסידון, אביו, להרוג את היפוליטוס.

מותו של היפוליטוס

היפוליטוס, למרות שלא חטא בדבר, פחד מזעמו של תסאוס וכאשר זה שלח אליו שליח עם דרישה לעזוב מיד את טרויזן, הוא עשה זאת. הוא רתם את סוסיו למרכבה והחליט לברוח צפונה, לאורך שפת הים. משרתיו המשיכו לרוץ לצידי המרכבה, כדי ללוות אותו כברת דרך. באופן פתאומי, יצא מהים שור ענק ומטיל אימה והחל לרוץ צמוד לסוסיו של היפוליטוס. הסוסים נבהלו ורצו לכיוון הסלעים שליד שפת הים. המרכבה התנפצה אל הסלעים והיפוליטוס, שהסתבך ברתמות הסוסים, נפגע באופן אנוש.
המשרתים, בראותם שהיפוליטוס גוסס, העבירו אותו במהרה חזרה הביתה, לזרועותיו של תסאוס, כאשר ארטמיס מלווה אותם. האלה סיפרה לתסאוס את שאירע עם פדרה, זמן קצר לפני כן. תסאוס, עם דמעות בעיניו, ביקש מבנו סליחה על שגרם למותו. היפוליטוס מחל לו, עצם את עיניו ומת. פדרה, אשר שמעה מהחדר הסמוך את הכל, התאבדה בתליה. ארטמיס ציוותה להקים בטרויזן מקדש לזכר היפוליטוס. המקדש הוקם ומאז, בנות העיר נהגו להניח בו, ביום כלולותיהן, תלתל משערן לזכרו.
בשלב זה, מסתיים תפקידו של היפוליטוס במיתולוגיה היוונית והוא עובר לזו הרומית.

וירביוס

מתוך כתביו של הגאוגרף היווני פאוסניאס (Pausanias) שפעל במאה ה-2 לספירה, אנו לומדים על המשך פעילותו של הפוליטוס לאחר מותו בטרויזן שביוון. פאוסניאס מתאר מקדש של האלה דיאנה (שמה הלטיני של ארטמיס) הנמצא באיטליה, באזור אריצ'יה (Aricia), דרומית לרומא, קרוב לאגם נרמי (Nermi). בהמשך, הוא מספר את ההיסטוריה של אותו מקדש. לדבריו, כאשר היפוליטוס מת, האלה ארטמיס דרשה מאסקלפיוס (Asclepius), אל הרפואה, להחזיר אותו לחיים. למרות שזאוס אסר להחיות מתים ללא אישורו, אסקלפיוס החזיר את היפוליטוס לחיים. מיד עם התעוררותו, ביטל היפוליטוס את המחילה שנתן לתסאוס ובעזרת ארטמיס, נמלט לאיטליה. ארטמיס-דיאנה הביאה אותו למחוז אריצ'יה, לתוך חורשה שהייתה מקודשת לה. היפוליטוס החליף את שמו לוירביוס (Virbius), אסר על כניסת סוסים לחורשת דיאנה והקים שם מקדש ששרידיו קיימים עד ימינו. וירביוס הכתיר את עצמו כמלך המקום וכהן המקדש. הוא גם קבע כי כל מלך ימלוך במקום זה עד שיגיע עבד שנמלט מאדוניו ומוכן למלוך במקומו. על אותו עבד לתלוש ענף מעץ קדוש מסוים ולאחר מכן להלחם בדו-קרב עם המלך הקיים. אם יצליח להרוג את המלך, ימלוך במקומו. יש לציין שמנהג זה, למרות שבעיני רבים נחשב לברברי, אכן התקיים במשך זמן רב. במקביל, התקיים פולחן דיאנה במקדש שוירביוס הקים וגם כאן, צעירים שהתחתנו, הקריבו תלתל מראשם לכבוד האלה.
המקום התפרסם בזמן הקיסר קליגולה (12–41 לספירה), שהגיע לאגם, חצה אותו בשתי ספינות גדולות ביחד עם פמלייתו והכריז על עצמו כמלך המקדש - Rex Nemorensis.
המקום התפרסם שוב בסוף המאה ה-19 כאשר האנתרופולוג, חוקר המיתולוגיה והסופר ג'יימס ג'ורג' פרייזר תיאר את המקום ואת מעשי היפוליטוס וורביוס בספרו "ענף הזהב", מחקר על ההשפעה בין מיתולוגיות שונות ודתות בעולם הקדום.
וירביוס מופיע, במפתיע, אצל המשורר הרומי ורגיליוס בשירתו האפית אינאיס שנכתבה בשנים 19-29 לפני הספירה ודנה במלחמת טרויה. ורגיליוס מספר שבמלחמה זו השתתף גם בנו של וירביוס, לצד אנשי טרויה. שמו של בן זה היה גם הוא וירביוס והוא נשלח למלחמה על ידי אמו, אריצ'יה. מידע זה אינו מובן, לאור סיפור המיתולוגיה המתאר את וירביוס-היפוליטוס כנמנע מחברת נשים. המלומד המפורסם סרוויוס (Servius) שחי באיטליה במאה ה-5 לספירה, פרש את דברי ורגיליוס בצורה מיוחדת. הוא טוען שמדובר בוירביוס המיתולוגי ולא בבנו וה"אם" ששלחה אותו לקרב אינה אישה אלה כינוי לעיר אריצ'יה. במילים אחרות, הכוונה היא שוירביוס נשלח למלחמה על ידי אנשי העיר אריצ'יה. קרוב לוודאי שוורגיליוס משתמש במטפורה ספרותית זו לכבוד הקיסר אוגוסטוס, שאמו הייתה ילידת אריצ'יה. מאידך, סופר ומשורר הרנסאנס הגדול בוקאצ'ו מהמאה ה-14, כותב בספרו המונומנטלי על תולדות האלים הקלאסיים, שזו טעות לקבוע שהיפוליטוס היה רווק ולדעתו, הייתה לו אהובה אתונאית ושמה אריצ'יה.
היפוליטוס מוזכר גם אצל ענק אחר של תקופת הרנסאנס, דנטה אליגיירי. בחלק "גן עדן" של הקומדיה האלוהית שלו, דנטה משווה את גלותו מעירו פירנצה, לגלותו של היפוליטוס מיוון:

”ממכורתו, אתונה, היפוליטוס גורש,/ פרי שנאתה של פדרה, משל לאם חורגת” (קנטו XVII, שורות 46-47; תרגום אריה סתיו).

עונשו ואחריתו של אסקלפיוס

כאמור, לפי דרישת ארטמיס, אל הרפואה אסקלפיוס החזיר את היפוליטוס לחיים. כאשר זאוס שמע על כך, הוא הרג אותו במכת ברק שהשליך עליו. בספרות היוונית והרומית הועלו מספר סברות לסיבת מעשה זה של זאוס:

• זאוס התנגד שאסקלפיוס יחייה מתים מהפחד שהוא ילמד את בני האדם לבצע מלאכה זו בעצמם וכך, גם בני האדם יזכו לחיי נצח, כמו האלים.
• הדס, אל השאול ואחיו של זאוס, התלונן שאסקלפיוס מנע מהיפוליטוס להגיע אליו, כמו כל המתים.
  

המשורר אובידיוס, ביצירתו "פסטיבלים" (Fasti), ספר VI שורות 735-762, מספר שזאוס העלה את אסקלפיוס המת לשמים והפך אותו לקבוצת הכוכבים "נושא הנחש" (Ophiuchus). לפי אחד האסטרונומים של יוון העתיקה, זאוס עשה זאת לבקשת אפולו, אביו של אסקלפיוס.

סיפורים מיתולוגיים דומים

עלילותיו של היפוליטוס-וירביוס במיתולוגיה היוונית-רומית והמחזות שנכתבו על ידי אויריפידס, סופוקלס, סנקה וז'אן רסין בעקבות המיתולוגיה, מזכירים מאוד סיפורים מיתולוגיים נוספים מהתקופה העתיקה:

• עלילות גילגמש הוא אפוס שעבר מדור לדור, מתרבות לתרבות ומשפה לשפה בין עמי מסופוטמיה השונים, אפוס שעוסק בגיבור גילגמש. בין הסיפורים הרבים המהווים את העלילה האפית, ישנו גם הסיפור של אהבת האלה אשתר או איננה (Inanna) בתרבויות מסופוטמיות אחרות, לגילגמש. אשתר אלת האהבה, המלחמה והפוריות, התאהבה בגילגמש והתאוותה לשכב עמו (בנוסחים אחרים, להנשא לו). כאשר היא גילתה זאת לגילגמש, הוא דחה את ההצעה בצורה מזלזלת ומעליבה. אשתר הזועמת פנתה לאביה אנו (Anu) וביקשה שישלח לה את "שור השמיים" הענק, כדי לתקוף ולהרוג את גילגמש. אביה מילא את הבקשה אך גילגמש, ביחד עם חברו הקרוב, הגיבור אנכידו, התגברו על השור והורגו אותו. כעונש על הריגת "שור השמיים" (שהנצח, בהמשך, בצורת קבוצת הכובים של מזל שור), האלים דנו את אנכידו למוות ואילו גילגמש, המשיך את חייו ועלילותיו כאשר פחד המוות מלווה אותו לנצח ומכתיב את התנהגותו.
• יוסף ואשת פוטיפר הוא סיפור עלילה ידוע מאוד מהתנ"ך (בראשית לט). גם כאן אנו פוגשים אשת איש המתאווה מינית לעלם צעיר ומנסה לפתות אותו. כאשר הצעיר עומד בפיתוי ומסרב לבגוד באדונו, היא מאשימה אותו בניסיון אונס ויוסף נאסר בבית האסורים. גם בעלילה זו, עומד אל (אלוהים) לצידו של הגיבור.
• עלילות בלרופון - בלרופון (Bellerophon) הוא גיבור נוסף של המיתולוגיה היוונית, שעלילותיו מושוות, לרוב, לאלו של היפוליטוס. הוא היה, לפי חלק מהגרסאות, בנו של פוסידון, והתארח בביתו של המלך פרטוס (Proetus) למטרת הטהרות, לאחר שהרג, בשגגה, את אחיו. אשתו של המלך, סתנבאה (Stheneboea) המכונה גם אנטיה (Anteia), התאהבה בו וניסתה לפתותו להיכנס למיטתה. כאשר בלרופון סירב בתוקף, סתנבאה פנתה לבעלה והאשימה את בלרופון בניסיון לאנסה. המלך, שלא היה מוכן להרוג אדם שהתארח בביתו, שלח את בלרופון ליובטס מלך ליקיה, אביה של סתנבאה, עם איגרת חתומה. באיגרת זו, הוא ביקש מיובטס להרוג את בלרופון. גם יובטס לא רצה לבצע זאת בעצמו ולכן, שלח את בלרופון לבצע שלוש משימות מסוכנות מאוד, ביניהן, להרוג את המפלצת כימרה (Chimaera). בלרופון הצליח בכל משימותיו אך לפי הומרוס ההצלחה נבעה מהעזרה שהוא קיבל מהאלה אתנה, בתו של זאוס, שהביאה לו, מאורוות אביה, את הסוס המעופף פגסוס. בחזרתו מהמשימות, סיפר בלרופון למלך ליובטס את האמת בעניין העלילה שהעלילה עליו בתו והמלך שילח אותו לחופשי. בלרופון שוטט בעולם עם פגסוס (לפי גרסה אחת, הוא פיתה את סתנבאה לעלות יחד עמו על פגסוס, עף לגובה והשליך אותה ארצה). בהמשך, בלרופון החליט לעוף עם פגסוס גבוה מעל העננים ולהגיע עד משכן האלים. הוא החל לעלות יותר ויותר אך זאוס ציווה על סוסו להשליך את הגיבור החוצפן מעל גבו. פגסוס עשה זאת ובלרופון צנח ארצה אל מותו.

מקורות

• אהרון שבתאי, המיתולוגיה היוונית, הוצאת תל אביב, 2000, עמ' 109–111.
• Encyclopedia Britannica - ערכים שונים (באנגלית).
• J. G. Fraser, The Golden Bough, Macmillan company, 1952
• Katharina Waldner, Hippolytus and Virbius: narratives of "coming back to life" and religious discourses in Greco-Roman literature, McGill University, 2017

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היפוליטוס בוויקישיתוף