פתיחת התפריט הראשי

אהרן שבתאי

משורר ישראלי

ביוגרפיהעריכה

אהרן שבתאי נולד בשנת 1939 בתל אביב. התחנך בקיבוץ מרחביה. למד תרבות קלאסית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וקיבל תואר דוקטור בתרבות קלאסית. השתלם בסורבון בפאריס, באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי בארצות הברית.

לימד בחוג לתיאטרון של האוניברסיטה העברית וכן ספרות יוונית באוניברסיטת תל אביב. שיריו הראשונים התפרסמו בשנת 1955 בעיתון "על המשמר".

בשנות ה-60 וה-70 נהגו להזכירו בנשימה אחת יחד עם משוררים כמו דוד אבידן ויונה וולך (עמה ניהל פרשיית אהבים[1]).

בתחילת שנות התשעים עורר כעס וביקורות שליליות בעת פרסום ספר השירה "זיוה", בו חשף בפירוט יוצא דופן את יחסיו הארוטיים עם זיוה פוסטק, תוך שימוש בתיאורים שלא היו שכיחים בשירה העברית. כיום יש המחשיבים ספר זה כציון דרך בתולדות השירה בישראל. בשנת 2014 ליווה מבחר משירתו הארוטית של שבתאי את סדרת הציורים זימה מאת יונתן הירשפלד בספר בשם זה, ובתערוכה משותפת שנערכה בגלריה צדיק ביפו שאצר רון ברטוש.

בשנים האחרונות כתב אהרון שבתאי שירה פוליטית. שיריו עסקו בפגיעה בכפרים הערביים בילעין ובודרוס בעקבות בניית חומת ההפרדה (או גדר ההפרדה) בשטחים, לאחר מות טניה, אשתו השנייה, פרסם את הספר 'טניה' (2008). שיריו מתפרסמים ב"הארץ", בכתב העת "מעין" ובדחק - כתב עת לספרות טובה, ורבים מהם כונסו באסופת שיריו "ארצנו". בספרים מוקדמים שלו נטה דווקא למרכז הפטריוטי ואף לימין (למשל בספר בגין, שעסק במנחם בגין). חתם על עצומת תמיכה בסרבנות לשרת בשטחים[2].

פרסם את הכרך על המיתולוגיה היוונית במסגרת סדרת המיתוסים שערך המתרגם והעורך דן דאור בהוצאת מפה. שבתאי תרגם מיוונית מיצירותיהם של אייסכילוס, סופוקלס, אוריפידס, אריסטופנס והסיודוס, את הומרוס ('איליאדה' ו'אודיסאה') וכן שירים רבים מן השירה הלירית של משוררי יוון. כמו כן, תרגם מגרמנית מיצירת ברטולט ברכט. שבתאי נושא בתואר דוקטור ומלמד בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1999 זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת[3] ובפרס לאה גולדברג לשנת 2009[4]. בשנת 2018 זכה בפרס ביאליק[5].

משפחתועריכה

אהרן הוא אחיו של הסופר והמשורר יעקב שבתאי. בצעירותו התחתן בנישואים אזרחיים בפריז עם קולין ברוצקוס, בתם של האדריכל הירושלמי דוד אנטול ברוצקוס והפסיכולוגית איטה ברוצקוס, ונכדתו של הכלכלן בוריס דב ברוצקוס). לאהרן ולקולין נולדו ארבעה בנים (גומא, למואל, נהר ואוד) ושתי בנות (לוטם וננו). אהרן הקדיש לחיי המשפחה את סדרת ספרי 'הפואמה הביתית' (1976–1986). לאחר הולדת בן הזקונים אוד, התעררו יחסי אהרן וקולין, ואהרן התאהב באחותה של קולין, דפנה אינבינדר, שלא נענתה לו. לאהבה נכזבת זו הוא הקדיש את ספרו 'אהבה' (1987). בשנה זו אהרן עבר לגור בתל אביב עם זיוה פוסטק, עורכת סרטי קולנוע שעבדה קודם לכן בצרפת עם קלוד לנצמן על סרטו "שואה". אהרן וקולין התגרשו בשנת 1989. קולין וילדיה המשיכו לחיות בביתם הירושלמי. בשנת 1996 נישא אהרן שבתאי בשנית, לטניה ריינהרט, בלשנית, חוקרת ספרות ופעילת שמאל רדיקלי, והיה נשוי לה עד מותה ב-2007.

שירתועריכה

עיקר מלאכתו הפואטית של אהרן שבתאי היא בחתירתו לאמת, אף אם היא אינה נעימה לעיניו של הקורא או לכבודו שלו כמשורר. לפי שבתאי, אל לו למשורר לצנזר את עצמו. כך ניתן להבין את הבזקי התיאורים בפואמה הביתית, את תיאורי האהבה הגרפיים בזיוה, ואת שיריו הפוליטיים. הפואטיקה שלו חושפת את המיניות, ההתפעלות מרגעי היומיום ואת היופי והכיעור, הכאב וחסד של הגוף. שיריו של אהרן שבתאי מתאפיינים בהאלהה של הטריוויאלי ו"נטול הערך" -- תפוחי אדמה, חביתה, חבית יין, חבילת טמפונים -- על חשבון הציבורי וה"חשוב" -- המדינה, הרמטכ"ל, הביטחון. בשנת 2014 מספר שירים מתוך ספרו "טניה" הוצגו בתערוכה "גזר דין גוף" בגלריה החדשה במוסררה ובאוצרתו של המשורר איתי עקירב.

אהרן שבתאי הוא אחד המשוררים הפעילים בגרילה תרבות.

ספריועריכה

  • המיתולוגיה היוונית - מיתוסים, ספרי תל אביב, 2000

שירהעריכה

  • חדר המורים, עכשיו, 1966
  • קיבוץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1973
  • הפואמה הביתית, ספרי סימן קריאה, 1976
  • חרא, מוות, עכשיו, 1979
  • חוט, פרוזה, 1981
  • החמור, עקד, 1982
  • ספר הכלום, ספרית פועלים, 1982
  • ההרצאה הראשונה, עכשיו, 1983
  • בגין, כתר, 1986
  • אהבה, עם עובד, 1987
  • גירושין, מוסד ביאליק, 1990
  • זיוה, זמורה ביתן, 1990
  • מטאזיויקה, זמורה ביתן, 1992
  • הלב, סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1995
  • בחודש מאי הנפלא, סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1997
  • פוליטיקה, הוצאת אבן חושן, 1999
  • ארצנו, הקיבוץ המאוחד, 2002
  • שמש שמש, חרגול, 2005
  • טניה, חרגול, 2008
  • פתחתי דלת, ועמדת שם, עם עובד, 2019

מחזות יווניים שתרגםעריכה

שירה אפית יוונית שתרגםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

משיריו:

על תרגומיו:

הערות שולייםעריכה