פתיחת התפריט הראשי
לוח מודעות המכיל מידע רב מידי

היצף מידע או עודף מידע הוא מושג המתייחס למצב שבו יש יותר מדי מידע, הכמות העודפת של המידע מפריעה לקבלת החלטה וליכולת להתעדכן.

היצף מידע הוא מצב קיומי של הפרט, בו אדם מסוים סובל מחוסר יכולת להשתלט על כל הגירויים והעובדות המוצבים בפניו. זהו מצב החורג מיכולת עיבוד המידע של האדם.[1]

עודף מידע יכול להיות גם תופעה קבוצתית. יש "תקרות", או רמות מקסימליות של מידע גם ברמת הקבוצה של האנשים. זיהוין של התקרות האלה חשוב לתפקוד הקבוצה.

דיסציפלינות אקדמיות שונות עוסקות בהיצף מידע. בין אלה נכללות מדע התקשורת (בהנדסת חשמל), תורת המידע, תקשורת אנושית, ותורת הכאוס.

את המילה הֶצֵּף חידש הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי בספר הכלכלי "פלניוס" ב-1935, אולם בעידן ההוא היה מובנה כלכלי בלבד (dumping; מכירה של סחורות חוץ במחירים נמוכים).[2]

גורמיםעריכה

אחד הגורמים להיצף המידע הוא צוואר הבקבוק של החשיבה האנושית. צוואר הבקבוק נוצר משום שהזיכרון לטווח קצר יכול להכיל פחות או יותר שבע יחידות מידע בו זמנית למשך זמן קצר בלבד.[3]

עודף מידע יכול להיווצר בתנאים בהם יש יחס נמוך מדי בין נתונים רלוונטיים (סיגנלים) לבין הרעש שסביבם. למשל, כאשר העובדות החשובות שקועות בתוך ים של פטפטת. הצטברות מיותרת של רכילות, פריטי היסטוריה או סתם פריטים עלולה ליצור מצב של עודף מידע. כאשר מתקיים היצף מידע נוצר קושי בהערכת החשוב, בברירה של המוץ מן התבן, ובזיהוי העיקר מן הטפל.

יש המזהים את עודף המידע כתופעת לוואי של עידן בו יש יותר כלים לאגירה ושינוע של מידע. כך, יש המאשימים את הטלוויזיה, המחשב והאינטרנט באחריות להיצף במידע.

מצב של עומס מידע מאפיין הפרעת קשב, משום שהיא יכולה להקשות על האדם להתעלם ממסיחים ולארגן את שלל המידע הנקלט באופן יעיל.

התמודדותעריכה

אחד המנגנונים הקוגניטיביים המאפשרים להתמודד עם היצף מידע הוא הסכמה. הסכמה מהווה מסגרת התייחסותית שנבנת על סמך ניסיון העבר ומסייעת בארגון ועיבוד של מידע חדש. לצורך כך הסכמה משפיעה על תהליכי הקשב, הזיכרון והשליפה. משום שהסכמה מראה עמידות למידע סותר היא יכולה לגרום לנטאי בתפיסת המציאות ולהוביל לתופעות כמו נבואה המגשימה את עצמה.[1]

אחת ממטרות החינוך היא להכשיר את התלמידים לחיים בחברה תקשורתית ועתירת מידע, כך שיוכלו להפיק תועלת מן המידע הנגיש להם באופן בטוח ולהתמודד עם היצף המידע הלא מבוקר שנמצא באינטרנט.[4]

אוריינות מדיה מאפשרת שימוש יעיל באמצעי תקשורת שונים, לצורך קליטה, הבנה ומסירה של מידע.

פרספקטיבות של התנהגות צרכניםעריכה

המושג של היצף מידע קיבל התייחסות רבה בהיבט של התנהגות צרכנים בספרות המקצועית. ישנן תוצאות שהן אינן חד משמעיות ושינוי בהתפתחות המחשבה בהיבט של היצף מידע במהלך השנים. יש חילוקי דעות רבים בספרות המחקרית לגבי האם עומס מידע הוא טוב או רע. פרדיגמת המחקר של היצף מידע היא מוגבלת ביכולת לתת בסיס הולם לעולם הניהולי האמיתי ולמקבלי ההחלטות ועל כן ישנן מחלוקות רבות בנושא על האם היצף מידע משפיע וכיצד. יחד עם זאת, במחקרים אקדמיים בתחום נראה כי צרכנים/לקוחות יכולים להתמודד עם מידע רב וככל הנראה לא יהיו מוצפים בעקבות זה. יש מעט מקום לדאגה מכיוון שלקוחות יודעים לווסת את המידע. כמו כן, הם יכולים להתמודד ולא בהכרח יש "עומס יתר". צרכנים יכולים להיות מוצפים במידע אינסופי אך לא בהכרח באמת יהיו מוצפים בו מכיוון שהם בעלי יכולת סלקטיבית גבוהה, ובעלי הבנה של איזו כמות מידע הם רוצים לצרוך, ואיזה מידע בדיוק רלוונטי לגביהם. כמו כן, הם נוטים לעצור את היצף המידע לפי הצורך שלהם.[5]

מכיוון שצרכנים הם בררנים, מה שאמור להיות חשוב למקבלי ההחלטות/מנהלים/מפרסמים להבין זה לא כמה מידע מספקים להם אלא לאיזה מידע הם מגיעים בפועל, וזה מה שאמור להיות הדבר המשמעותי בחשיבה האסטרטגית שלהם. בנוסף, הקף כמות המידע הזמין בסביבה החיצונית יוצר קושי רב יותר/גוזל זמן רב יותר על מנת להגיע להחלטה הרלוונטית או חשוב מכך הופך את הסבירות לכך שהאדם יגיע למידע הקריטי לפחות סבירה. כמות כל כך גדולה של מידע עלולה להיות דיספונקציונלית[5].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא היצף מידע בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
  2. ^ יצחק אבינרי, יד הלשון, יזרעאל, 1964, עמ' 141
  3. ^ שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.
  4. ^ משרד החינוך, האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים (2009). מידענות - מתווה לפיתוח תהליכים מידעניים במהלך הלמידה של תחומי הדעת להתנהלות לומדים בסביבה עתירת מידע.
  5. ^ 5.0 5.1 Jacob Jacoby, Perspectives on Information Overload, Journal of Consumer Research 1984, 10 p432-435