עירוניות (תחום מדעי)

תחום מחקר העוסק במבנה החברתי, בצורת החיים ובהתאגדות של אנשים בעיר
(הופנה מהדף אורבניזם)

עִירו֗נִיוּת או אוּרְבָּנִיזְם בלעז (באנגלית: Urbanism) הוא ענף במדע העיר והאזור העוסק במחקר, המבנה החברתי, צורת החיים ובהתאגדות של אנשים בעיר. מקור המושג אורבניזם מגיע מהמילה Urb בלטינית. המשמעות היא עיר מוקפת חומה מתקופת האימפריה הרומית, בעוד שהמילה Urbanus נועדה לתאר את האופן בו חיים בעיר[1]. המושג עיר מתייחס לסך כל האובייקטים הפיזיים שפזורים בחלל. לעומת זאת, המושג עירוניות הוא תחום הפרשנות המוסכם על קבוצה החולקת חיים במרחב פיזי נתון.

לכל עיר אורחות חיים הנהוגות ושייכות לה אשר מורכבות ממבנה חברתי המהווה מסגרת הקשר ייחודית שהחברים בה חולקים מבני משמעות משותפים[2]. העירוניות נובעת מן הקשרים בין תושבי העיר לסביבה הבנויה שבה הם חיים[3]. ניתן לראות בערים שונות התפתחות של צורות סלנג או ביטויים, שרק מי שמתגורר במקום מבין אותם. בעיר אחת יכולה להתקיים יותר מ"עירוניות" אחת, ויכולות להיות כמה מסגרות הקשר אשר יוצרות מבנים שונים של משמעות[2].

בתכנון ערים המושג "אורבניזם" משמש לאסטרטגיות מקצועיות (פוסט-אורבניזם, ניו-אורבניזם, אקו-אורבניזם וכו')[4] שנועדו להביא לתכנון עיר טובה יותר שיש בה עירוניות. במסגרת זו, עירוניות הפכה למטרה שיש לשאוף אליה בכל עיר שמעוניינת להיחשב כעיר טובה ומוצלחת.

עם זאת, עירוניות איננה מערכת ערכים קבועה ויציבה. לכל עיר יש את הייחודיות שלה ושינוי בתנאים, במסגרת ההקשר, ישנה את אופן הענקת המשמעות. ולכן הניסיון להגדיר בכללים יבשים וקבועים את הדרך לתכנון עירוני שיוביל לעירוניות טובה כמוצר מדף שניתן לקחת וליישם, שונה מהגישה של אסכולת שיקגו הטוענת כי יש קשר הדוק בין המבנה הפיזי למבנה החברתי של העיר[2].

הנחות יסודעריכה

הנחת היסוד מאחורי העירוניות היא כי ערים, או צורות התיישבות אנושיות דחוסות אחרות, ממלאות מגוון של תפקידים חשובים בחברה האנושית והיסטורית, ומהוות מרכזים תרבותיים ופוליטיים, ועל כן ראויות לבחינה נפרדת מיתר סוגי ההתיישבות האנושית. אחת הסיבות לכך, היא רמת מְגֻוָּנוּת גבוהה יותר בקרב האוכלוסייה – הן בחשיבה והן במאפיינים אישיים - בהשוואה לאזורים לא עירוניים.

הגישה האורבנית טוענת כי לאנשים החיים בעיר מודרנית ישנה פחות השפעה שלילית על הסביבה.[דרוש מקור] לאנשים המתגוררים בערים יש צורך קטן יותר במכונית, שכן עומדים לרשותם אמצעים כהליכה, אופניים ותחבורה ציבורית. הקרקע באזורים אורבניים צפופים מנוצלת בצורה יעילה יותר בהשוואה לאזורים תת-עירוניים או כפריים, שצורכים היקף גדול מאוד של תשתית שתשרת אותם. בעיר מתקיים שיתוף של רכוש, שירותים וסחורות: אלף אנשים יכולים לחלוק את אותו גן ציבורי – בניגוד לאפשרות שלכל אחד תהיה חלקת דשא פרטית. דוגמה נוספת: שוכרי דירות בבניין גדול מפחיתים את עלויות ההסקה בעצם העובדה שהם חולקים קירות, ובפועל דרושה להם רק כשישית מהאנרגיה שלה זקוק דייר בבית בודד בשטח זהה.

תאוריה עירוניתעריכה

לאור תהליכי אורבניזציה המאפיינים את תקופתנו, ניתן לראות כי יש תאוריות שונות העוסקות בנושא זה שממשיכות להתפתח למרות חילוקי הדעות הרבים[5]. התאוריות העוסקות באורבניזם שונות אחת מהשנייה, יש תאוריות האומרות כי יש לבחון עירוניות על פי כללים יבשיים ויש תאוריות אשר קוראות לבחון את ייחודיותה של כל עיר עם מאפייניה השונים[6]. המחקר אודות העירוניות התפתח במאה האחרונה לפי מספר שלבים מרכזיים:

  1. תאורית העירוניות של אסכולת שיקגו – תאוריה המבוססת על מחקרים מאסכולת שיקגו מהעשורים הראשונים של המאה ה-20, וחוקרים כמו רוברט פארק (אנ'), גאורג זימל ולואיס וירת (אנ') אשר טוענים כי יש קשר בין המבנה הפיזי של העיר למבנה החברתי שלה. מתוך חקירת חיי היומיום הייחודיים למרחב ספציפי ניתן לזהות מבני תרבות אוניברסליים[7].
  2. תאוריה עירונית נאו-מרקסיסטית – תאוריה המבוססת על ביקורת נאו-מרקסיסטית בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 אשר מבקרת את התאוריה של אסכולת שיקגו. לפי חוקרים שונים כמו מנואל קסטלס, אנרי לפבר (אנ') ודייוויד הארווי (אנ'), עירוניות היא תוצר של מאבקי כוח על מרחבים ומשאבים[8]. תאוריה זו התמקדה בחשיפה של הדרכים בהם מעמדות דומיננטיות מכתיבות את תנאי המחיה של המעמדות החלשות באמצעות גישות שונות. אחת מהן היא גישה המתבססת על רעיונותיו של לפבר[9], התבוננות בפרקטיקה של חיי היום יום או דרך גישתו של הארווי, המדגישות את האופי הכלכלי של המאבקים העירוניים[10].
  3. תאוריה עירונית פוסט קולוניאלית – תאוריה שהתפתחה בשנות ה-90 המתבססת על ספרות פוסט קולוניאלית ומדגישה את הזהות התרבותית. בגישתה של דורין מסי (אנ') למשל, העיר מורכבת מקבוצות מוחלשות רבות אשר נדחקו לשוליים על רקע אתני, מגדרי, מיני או דתי[11]. בשנים אלה ניתן גם דגש לחקר חברות לא מערביות וכיצד תכנון מערבי מיושם בקונטקסט היסטורי.
  4. תאוריה ביקורתית על עירוניות נאו-ליברלית – תאוריה שהתחילה לקראת המאה ה-21 המדגישה את תהליכי הגלובליזציה והכלכלה הנאו-ליברלית על עירוניות. זוהי תאוריה המתמקדת במערך היחסים העולמי בין ערים. לפי הסוציולוגית ססקיה ססן (אנ'), הקשרים בין ערי העולם תרמו להתפתחות המדד הכלכלי לדירוג ערים. המעבר משלטון ריכוזי בעקבות הכלכלה הניאו ליברלית אילצה את הרשויות המקומיות לתפקד כעיר יזמית. תהליכים אלה העלו את מעמדן של ערים ביחס למדינת הלאום. העיר הגלובלית והיזמית נמדדות במדדים כלכליים ואלה מאפיינים בינלאומיים לעירוניות הניתנים להשוואה[12].

המבנה העירוניעריכה

שימושי קרקע – כל עיר שונה מחברתה במיקומה, גודלה, סגנון הבנייה, מבנה דמוגרפי ועוד. אך לצד הבדלים אלו ניתן לזהות מאפיינים משותפים. חוקרים מצאו כי קיימת בעיר חוקיות שחוזרת על עצמה בערים השונות. במרחב העירוני מתרחשות פעילויות שונות כמו מגורים, עובדה, מסחר, בילוי וכו'. לכל הפעילויות הללו נלווים מקומות וכדי לקיים את הפעילויות נעשה שימוש בקרקע העירונית לפי הצרכים השונים – פסיפס זה של הצרכים המשתנים וחלוקת הקרקעות בהתאם הוביל למינוח של שימושי קרקע[13].

קבוצה חברתית – ארגון חברתי בו הפרט תלוי בקהילה שהוא חלק בלתי נפרד ממנה. התוצאה של אותה תלות הדדית הולכת וגוברת בין החלקים השונים של חברי הקבוצה מבוססת על סמך אינטרסים משותפים של חבריה[14].

דינמיקה עירונית – (Urban Dynamics) הם הכוחות אשר מעצבים את העיר לאורך זמן. יכולה לקרות כתהליך הדרגתי וטבעי או כפעול ממשלתית מתואמת[15].

מערכות עירוניותעריכה

המושג 'מערכת עירונית' (Urban System) מגיע מתחום הגאוגרפיה האזורית, ניתוח אורבני מסורתי וכלכלה אזורית. המינוח נולד כחלק מהניסיון ליצור ארגון פונקציונלי על המטרופולין בארצות הברית[16]. מערכות עירוניות הן יישום בפועל של העיר והעירוניות. המערכת העירונית היא מערכת מורכבת, ובין מרכיביה הרבים ניתן למנות את האוכלוסייה, השטח, שימושי הקרקע, תשתיות הנדסיות (מים, נגר, ביוב, אשפה ופסולת, חשמל, מנהרות תשתית, תקשורת, אנרגיה, תחבורה ציבורית, הרחוב העירוני), מקורות תעסוקה ועוד.

מערכת עירונית לאומית מתחילה במערך ערים עם אוכלוסיית סף קבועה מראש. מקומות אלה מהווים בסיס להקצאת האזור כולו, או לפחות לאזורים פונקציונליים סביב צמתים אלה. אזורים אלו מאופיינים בכוח עבודה מרוכז ואזורי שירות שמהם ניתן להעריך מערכות יחסים בתוך מערכת זו.[16]

תכנון עירוני ואזוריעריכה

העוסקים בתכנון אורבני מבדילים בין יחידה עירונית לבין יחידה לא-עירונית בפרמטר צפיפות האוכלוסין הגבוה של הראשונה. הם גורסים כי ההבדל באוכלוסייה גורר הבדל גם בסדר החברתי והפוליטי. מלומדים מסוימים נהגו בתחילה להכחיש את קיום ההבדלים החברתיים והפוליטיים בין אזורים כפריים ועירוניים, ועמדו על כך שאין מקום לדיסציפלינה עירונית ייחודית. הוויכוח הזה הסתיים במידה רבה לטובת האורבניסטים, וכיום רווחת מאוד הדעה שערים ראויות לבחינה נפרדת מיתר האזורים.

לאחר שביססו את הקביעה כי ערים הן ישויות שבאמת ובתמים מובחנות מאזורי-שדה, החוקרים למדו את העיר לפי שלוש אמות בחינה שונות:

  • נקודת המבט הפנימית – שמתבוננת בסדר המרחבי והחברתי בתחומי עיר.
  • נקודת המבט החיצונית – שרואה את העיר כנקודה או חוליית-קשר קבועה במרחב גלובלי גדול של רשתות וכיווני-זרימה.
  • נקודת המבט של "החלל-הריק" (המִרְווחית) – שמנסה לגשר בין שתי הפרספקטיבות, דרך הבנת האופנים שבהם הוראות החברה, השעה והמרחב שחלות על העיר מושפעות על ידי כוחות חיצוניים וגלובליים, והאופן שבו סדרי-העיר משפיעים בתורם על הסדר החיצוני.

הגאוגרפים אָשׁ אמין וסטיבן גרייהם, בספרם "העיר הרגילה" (The Ordinary City), לדוגמה, טענו כי ניתן להבין את הנוף העירוני בצורה הטובה ביותר כאתר שבו מתקיימת נוכחות מרובת-מרחבים, מרובת-זמנים ומרובת-מארגי יחסים זה לצד זה, שכורכים משתנים מקומיים לכדי מערכת כלל-עולמית של שינוי כלכלי, חברתי ותרבותי.

במושג "עירוניות" במובנו הרחב יש לכלול גם את בחינת הגומלין בין העיר וה"עורף כלכלי" הכפרי שלה. אף עיר לא יכולה להתקיים ללא עורף פריפריאלי גאוגרפי וכלכלי שיספק לה חלק מעוצמתה; עם זאת, בשל הטכנולוגיה התקשורתית והתחבורתית, אותו הינטרלנד עשוי להיות קשה יותר לזיהוי מכפי שהיה בחברות הקדם-תעשייתיות (האגרריות) ויתר על כן, התפיסה של האופן שבו הפריפריה מתייחסת לעיר (למרכז) עשויה בעצמה להשתנות לאורך ההיסטוריה. בקיסרות הרומית וביוון העתיקה, למשל, המוניקיפיום והפוליס בהתאמה נחשבו כמכילים הן מרכז "עירוני" והן עורף גדול, ועימם הם יצרו ישות חברתית, פוליטית וכלכלית אחת מאוחדת.

עירוניות בישראלעריכה

אחת הדוגמאות הבולטות לעיסוק בעירוניות בישראל היא פעולתה של עמותת מרחב. מתוך ניסיון למצוא את נוסחת הקסם לעירוניות טובה, עמותת מרחב הגדירה 10 כללים בסיסיים לתכנון עירוני:

  1. רחובות לאנשים
  2. רשת רציפה וצפופה של רחובות
  3. שימושים מעורבים
  4. צפיפות ושימוש יעיל בקרקע
  5. שילוב אוכלוסיות
  6. מגוון של אפשרויות תחבורה
  7. מבני ציבור, פארקים וגנים בוני עיר
  8. תהליכי תכנון משתפים
  9. חיזוק מרכז העיר
  10. מורשת וזהות מקומית

מחקר איכותניעריכה

עירוניות מצויה בשימוש גם כמונח משלים איכותני לתיאור מִגְוון של צורות יישוב, כגון "עירוניות לא-פורמלית", "עירוניות חדשה", "עירוניות אוטונומית", "עירוניות בת-קיימא", עירוניות ריכוזית או מבוזר, "עירוניות נאו-מסורתית" ו"עירוניות-מַעֲבר".

ראו גםעריכה

מגזינים

אירועים בינלאומיים

מוזיאונים

לקריאה נוספתעריכה

  • גיאורג זימל, רוברט פארק, לואיס וירת, אורבניזם: הסוציולוגיה של העיר המודרנית. הוצאת רסלינג, 2004, תרגום: מרים קראוס (סקירה)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Krieger, A. (2014). Urbanism’s Core? Harvard Design Magazine, 37, 67
  2. ^ 1 2 3 אהרון-גוטמן, מ. (2014). העיר כתופעה סוציולוגית. בתוך י. לוי וא. שריג (עורכים), השלטון המקומי – בין המדינה, הקהילה וכלכלת השוק : כרך ב : עמ' 685–709, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
  3. ^ פארק רוברט (2004) העיר: הצעות לחקירת ההתנהגות האנושית בסביבה אורבאנית בתוך אורבניזם: הסוציולוגיה של העיר המודרנית (עמ' 41–91), עודד מנדה-לוי (עורך), הוצאת רסלינג
  4. ^ Barnett, J. (2011). A Short Guide to the 60 newest urbanisms. Planning, 77(4), 19–21.
  5. ^ Yavo-Ayalon, S., Aharon-Gutman, M., & Alon-Mozes, T. (2019). Staging urbanism the intersection of art, space and the public. Technion - Israel Institute of Technology
  6. ^ Allen J. Scott, Michael Storper, The Nature of Cities: The Scope and Limits of Urban Theory, International Journal of Urban and Regional Research 39, 2015, עמ' 1–15 doi: 10.1111/1468-2427.12134
  7. ^ Park, R.E., E.W. Burgess and R.D. McKenzie (1925) The city. University of Chicago Press, Chicago.
  8. ^ Castells, M. (1972) La question urbaine. Maspero, Paris
  9. ^ Lefebvre, H. (1991) Critique of Everyday Life. London: Verso
  10. ^ Harvey, D. (1973) Social justice and the city. Edward Arnold, London.
  11. ^ Massey, D. (1994) Space Place and Gender. Minnieapolis: University of Minnesota Press
  12. ^ Sassen, S. (1991) The global city: New York, London, Tokyo. Princeton University Press, Princeton
  13. ^ שגב, מ. שילוני, א. ופיין, צ. (2010) פיתוח והתכנון המרחבי: ספר לימוד בגאוגרפיה. ופיתוח הסביבה. הוצאת מט"ח: ירושלים. עמ' 195-229
  14. ^ פארק רוברט (2004) העיר: הצעות לחקירת ההתנהגות האנושית בסביבה אורבאנית בתוך אורבניזם: הסוציולוגיה של העיר המודרנית (ע"מ41–91), עודד מנדה-לוי (עורך), הוצאת רסלינג
  15. ^ Urban Dynamics, Latitude Geography (באנגלית)
  16. ^ 1 2 Simmons, J. (1981) Urban Systems: The New Regional Geography. Espace géographique, tome 10, n°2, 1981. pp. 135-142: 135-136