אליהו זוהר (ליכטנשטיין)
אליהו זוהר (ליכטנשטיין) (26 בינואר 1927 (כ"ד בשבט תרפ"ז), טרנסילבניה - 6 במאי 2015, ירושלים) היה מפקד פלוגת יהונתן במלחמת העצמאות ומנהל המכון הגאולוגי.
.jpg)
קורות חיים עריכה
נעורים עריכה
זוהר עלה בהיותו תינוק עם משפחתו המורחבת, ובהם הוריו רחל ויהושע ליכטנשטיין, למושב כפר גדעון, שבו שימש סבו, פנחס ליכטנשטיין, כרב היישוב. בשנת 1935 עקרה המשפחה כולה לירושלים והתגוררה בשכונת גבעת שאול, שבה מונה לימים הסב לרב השכונה. הוריו פתחו רפת גדולה בגבול גבעת שאול, שממנה התפרנסו[1]. בשנת 1943 הצטרף זוהר להגנה. בשנת 1944 עבר קורס מ"כים של הגדנ"ע בשייח' אבריק. בשנת 1946 עבר קורס מ"כים של החי"ש בגוש עציון.
במלחמת העצמאות עריכה
זוהר השתתף בקורס הקצינים הראשון של צה"ל, באביב 1948, ומונה לסגן מפקד פלוגת יהונתן. בתפקיד זה פיקד על מחלקה מהפלוגה בקרב נוטרדאם בירושלים במאי 1948. בקרבות אלה, בהם נפצע זוהר, השתתפה מחלקתו בעצירת הלגיון הירדני. באותו חודש נשלחה מחלקתו תחת פיקודו להגן על רמת רחל לאחר קרב רמת רחל. בקרבות עשרת הימים נשלחה הפלוגה לקרב על חרבת אל חמאמה (אזור יד ושם של היום). מפקד הפלוגה, עודד חי, נפל עם תחילת הקרב. זוהר לקח את הפיקוד אף על פי שנפצע בשנית, והפלוגה המשיכה במשימה וכבשה את היעד, במחיר 6 הרוגים וכ-25 פצועים. לאחר מכן השתתפה הפלוגה תחת פיקודו של זוהר בכיבוש מלחה וכבשה את עין כרם. באוגוסט השתתפו שרידי הפלוגה תחת פיקודו של זוהר בקרב רב הקורבנות על ארמון הנציב, ושם נפצע זוהר שוב. לאחר הקרבות המליץ מפקד הגדנ"ע בירושלים, יהושע אריאלי, על הענקת עיטור הגבורה לזוהר על תפקודו בקרב על חרבת אל חמאמה.
בצה"ל עריכה
בשנת 1950 השתחרר זוהר מצה"ל. הוא היה מג"ד במילואים בחטיבת ירושלים ומפקד אזורי ביישובי פרוזדור ירושלים - אורה, עין כרם, גבעת שאול (דיר יאסין). הוא שרת במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים, ובין השנים 1967–1973 היה שופט צבאי בבית הדין הצבאי של פיקוד מרכז. בין השנים 1974–1992 היה זוהר קצין היסטוריה אוגדתי בענף היסטוריה. בין יתר תחומי פעילותו, תיעד את מלחמת לבנון הראשונה בעת הלחימה. בשנת 1992 שוחרר משרות מילואים, בגיל 65 ובדרגת סגן-אלוף.
גאולוגיה עריכה
זוהר סיים לימודים לתואר שני בגאולוגיה באוניברסיטה העברית.
בשנת 1955 היה ראש צוות גאולוגי בחברת מחצבי ישראל. עיקר עבודתו הייתה בשדות הפוספטים באורון ובשדות נחל הערבה. הוא היה מעורב במחקרי ברזל בהר רמים (מנרה), מחקר פצלי שמן בעין בוקק ומחצבי נחושת בתמנע. בשנת 1959 השתלם במחקר פוספטים בסקר הגאולוגי של ארצות הברית.
בין השנים 1962–1965 היה זוהר מלגאי של ממשלת הממלכה המאוחדת. הוא השתלם במחקר גיאוכימי של זהב ונחושת באימפריאל קולג'.
במסגרת מחקריו הגאולוגיים היה באיי שלמה, בגוודלקנל בשליחות ממשלת אוסטרליה ועשה מחקרים על מחצבים ביערותיהם של איי האוקיינוס השקט. לשם עיבוד הנתונים ממחקריו, וכחלק מתנאי המלגה, שהה עם משפחתו בלונדון.
זוהר היה מתאם התכנון והפיתוח במשרד הפיתוח. בתפקיד זה ריכז את נושאי המחקר והתקצוב שיועדו למימון מחקרים יישומיים בנושאי גאולוגיה בישראל.
בין השנים 1966–1979 היה זוהר מנהל המכון הגיאולוגי לישראל וכיהן בתפקיד במשך מעל עשור[2]. לאחר מכן עבד במשרד האנרגיה והתשתיות. בין השנים 1981–1988 השתלב בצוות הגאולוגים של ספ"א (פקר פוספטים ארצי) והיה מחושפי שדה זוהר בבקעת ערד. הוא תאם פרויקטים בתחום הגאולוגיה בוועדת המנכ"לים לפיתוח הנגב שליד משרד הביטחון. בשנת 1991 פרש לגמלאות.
מורשת עריכה
בין השנים 2000–2015 העביר זוהר, מדי שנה, סיורי מורשת קרב באתרי הקרבות של פלוגת יהונתן בירושלים,[3][4] בהם מנזר נוטרדאם וחרבת חמאמה. זוהר היה מעורכי הספר גדנ"ע ירושלים בתש"ח שיצא בשנת 2003 בהוצאה לאור של משרד הביטחון[5]
הערות שוליים עריכה
- ^ יהושע בן אריה, "ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט", כרך ראשון, ירושלים 2011, עמ' 216–317
- ^ קידוח נסיוני לגילוי מרבצי פחם ליד דימונה, דבר, 3 במאי 1977
- ^ קרבות אזור עין כרם במלחמת העצמאות – סיור מודרך
- ^ פלייליסט ביוטיוב של הדרכותיו של אליהו זוהר באתרי הקרבות באזור הר הרצל ומצפה כרם
- ^ גדנ"ע ירושלים בתש"ח, תחקיר וכתיבה - אהוד אמיר. עורך ראשי - יהושע אריאלי
