הניצוץ (סרט)

הניצוץ
The Shining
מבוסס על	הספר "הניצוץ"
בימוי	סטנלי קובריק
הופק בידי	סטנלי קובריק
תסריט	סטנלי קובריק; דיאן ג'ונסון
עריכה	ריי לווויג'וי
שחקנים ראשיים	ג'ק ניקולסון; שלי דובאל; דני לויד; סקטמן קרוצ'ס
מוזיקה	וונדי קרלוס; רייצ'ל אלקיינד, בלה ברטוק, גיורגי ליגטי, קשישטוף פנדרצקי
צילום	ג'ון אלקוט
מדינה	הממלכה המאוחדת, ארצות הברית
חברת הפקה	Hawk Films
חברה מפיצה	האחים וורנר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	23 במאי 1980; 6 במרץ 1981
משך הקרנה	146 דקות (בגרסה המקורית בארצות הברית); 119 דקות (באירופה ובישראל)
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט אימה, סרט בלשי, סרט רוחות רפאים, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט אימה פסיכולוגי, סרט דרמה, דרמה על-טבעית
תקציב	15,000,000‏$
הכנסות	64,000,000‏$
הכנסות באתר מוג'ו	shining
פרסים	פרס סאטורן לשחקן המשנה
סרט הבא	דוקטור סליפ
	דף הסרט ב־IMDb

הניצוץ (באנגלית: The Shining) הוא סרט אימה בבימויו של סטנלי קובריק שיצא לאקרנים ב-1980. הסרט מתאר את תהליך אובדן שפיותו של סופר השוהה עם משפחתו במלון מבודד בתקופת החורף. הסרט מבוסס על הספר "הניצוץ" מאת סטיבן קינג. כוכב הסרט הוא ג'ק ניקולסון, באחד מתפקידיו הידועים ביותר, ולצידו שלי דובאל. הסרט זכה לביקורות טובות ולהצלחה קופתית. הסרט דוקטור סליפ יצא לאקרנים בנובמבר 2019 כסרט המשך לסרט זה.

עלילת הסרט עריכה

ג'ק טוראנס (ג'ק ניקולסון) הוא סופר שנשלח יחד עם אשתו ונדי (שלי דובאל) ובנו דני (דני לויד) לשמש כמשגיח במלון, בתקופת אי פעילותו בחורף, באזור נופש בקולורדו. הדרכים באזור המלון נחסמות בשלג בתקופת החורף, ותפקידו של המשגיח הוא לתחזק ולשמור על הבניין השומם. טוראנס מתכנן לנצל את התקופה השקטה והמבודדת ולסיים כתיבת מחזה פרי עטו. בעת ראיון העבודה מספר מנהל המלון לטורנס על אחד המשגיחים הקודמים, שאיבד את שפיותו, רצח את אשתו ואת שתי בנותיו והתאבד.

טבח המלון, דיק הלורן (סקטמן קרוצ'ס), המלווה את המשפחה בזמן סיור ההיכרות, מזהה את כוחו הטלפתי של דני, המכונה ה"ניצוץ". הלורן, שגם לו כוח טלפתי דומה, מספר לדני כי ה"ניצוץ" מאפשר לראות אירועים מסוימים שקרו בעבר. הוא מזהיר את דני מחדר 237, אך נמנע מלספר לו מדוע.

עם רדת השלגים מגיעים ג'ק ומשפחתו למלון, ולאחר זמן קצר מפתח ג'ק התנהגות מוזרה הנוטה לאלימות ביחסו כלפי אשתו. מזג האוויר החורפי גורם לניתוק מוחלט של המלון - הכבישים נחסמים וקווי הטלפון מפסיקים לעבוד. הקשר היחיד שנותר במלון הוא משדר רדיו. תמונות מחרידות מעברו של המלון הקשורות למעשי הטירוף של גריידי, המשגיח הקודם, מתגלות לעיניו של דני.

במהלך שיטוטיו של דני במלון על אופני הצעצוע שלו הוא מבקר במקרה בחדר 237, שדלתו הייתה פתוחה. הוא יוצא מהחדר כשבגדו קרוע וסימני חניקה על צווארו. ג'ק, שנשלח על ידי ונדי לבדוק את החדר, מוצא בו דמות הנראית כאישה צעירה ויפהפייה עומדת עירומה במקלחת. היא ניגשת אליו והם מתנשקים, אך למרבה הזוועה מגלה ג'ק כי האישה הצעירה היפהפייה הפכה בן רגע לאישה זקנה ולאחר מכן אף לגווייה נרקבת. מבועת, ג'ק נמלט מהחדר ובהמשך מספר לאשתו כי לא מצא בחדר דבר.

שגעונו של ג'ק מחריף והוא מתחיל לתקשר עם לויד, מוזג בבר של המלון, בחדר הנשפים הריק ולאחר מכן גם עם גריידי, קודמו בתפקיד שרצח את משפחתו והתאבד, המספר לו בצורה שתגרום לו לאיבוד שפיות בכוונה כי הוא, ג'ק, משמש כמשגיח המלון מאז ומתמיד. דני, שחש בסכנה מתקרבת, יוצר קשר טלפתי עם הלורן.

טירופו של ג'ק הולך ומתגבר. הוא הורס את מכשיר הרדיו ואת רכב השלג של המלון, ומנסה לרצוח את ונדי, אך זו מצליחה בתושיה רבה להערים עליו ולכלוא אותו במחסן המזון של המלון. הלורן משתמש ברכב-שלג כדי להגיע למלון הנצור. רוחו של גריידי מצליחה לבוא לשחרר את ג'ק מהחדר אספקה בו ננעל על ידי ונדי, וזה ממשיך במרדפו המטורף אחרי ונדי ודני, המלווה באירועים גרוטסקיים ומזוויעים. תוך כדי המרדף הוא נתקל בהלורן ורוצח אותו. בסופו של המרדף רודף ג'ק אחרי בנו בתוך מבוך צמחים מושלג בחצר המלון. דני מצליח להערים על אביו ג'ק, שאובד במבוך המושלג וקופא למוות. ונדי ודני מצליחים לברוח מהמלון באמצעות רכב השלג של הלורן.

בסצנת הסיום של הסרט נראית תמונה התלויה במלון, בה נראה ג'ק במסיבה באולם הנשפים בשנת 1921- כנראה כמעין צירוף של דמותו של ג'ק לתמונה בצורה על טבעית כי העלילה מתרחשת כנראה סביב הזמן בו הסרט יצא (1980- 59 שנים אחרי התאריך הכתוב באותה תמונה).

ביקורת ופרסים עריכה

הסרט התקבל תחילה בתגובות מעורבות של מבקרי הקולנוע, ולא כל כך הצליח במכירות. זהו סרטו היחיד של קובריק שהיה מועמד לפרס ראזי בקטגוריות הבמאי הגרוע ביותר והשחקנית הגרועה ביותר (שלי דובאל). גם הסופר סטיבן קינג הביע את אכזבתו מהאופן שבו הפך קובריק את ספרו לסרט.^[2] אלא שבהדרגה החלו המבקרים והקהל לגלות עניין והערכה לסרט. למשל, איטיותו של הסרט ומאפיינים נוספים בו שלא היו מקובלים בסרטי אימה מאותה תקופה, ספגו ביקורת בתחילה, אך הפכו בהמשך למרכיבים שנטען כי דווקא הם תורמים לאיכותו.^[3] באתר "Rotten Tomatoes" מדורג הסרט כיום עם 84% ביקורות חיוביות.^[4]