ג'ק ניקולסון

ג'ון ג'וזף "ג'ק" ניקולסון (באנגלית: John Joseph "Jack" Nicholson; נולד ב-22 באפריל 1937) הוא שחקן, תסריטאי, במאי ומפיק קולנוע אמריקאי. זוכה שלושה פרסי אוסקר (השחקן שזכה במספר הרב ביותר של פרסי אוסקר (יחד עם דניאל דיי לואיס ו-וולטר ברנן)), שישה פרסי גלובוס הזהב, שלושה פרסי באפט"א, פרס גראמי ופרס גילדת שחקני המסך. ידוע במיוחד בגילום דמויות ציניות, נוירוטיות, עצבניות ולעיתים גם מטורפות. ניקולסון היה מועמד 12 פעמים לפרס האוסקר וזכה בו שלוש פעמים, בעבור הסרטים קן הקוקייה, תנאים של חיבה והכי טוב שיש.

ג'ק ניקולסון
Jack Nicholson

ניקולסון, 2008
לידה	22 באפריל 1937 (בן 82) נפטון, ניו ג'רזי
שם לידה	John Joseph Nicholson
סוגה מועדפת	מערבון (סוגה ספרותית)
מדינה	ארצות הברית
דמות ידועה	ג'ק גיטיס (סרטי צ'יינהטאון) רנדל פ. מקמרפי (קן הקוקייה) ג'ק טוראנס (הניצוץ) ג'ק נפייר/הג'וקר (באטמן)
שפה מועדפת	אנגלית
עיסוק	שחקן קולנוע, שחקן, אספן אמנות, במאי קולנוע, תסריטאי, מפיק קולנוע, שחקן אופי, שחקן טלוויזיה
מקום לימודים	אולפן השחקנים, Manasquan High School
בן/בת זוג	Winnie Hollman
צאצאים	Lorraine Nicholson, Honey Hollman
פרסים והוקרה	3 פרסי אוסקר 6 פרסי גלובוס הזהב 3 פרסי באפט"א 1 פרס גראמי 1 פרס גילדת שחקני המסך
פרופיל ב-IMDb

כוכבו של ניקולסון בשדרת הכוכבים של הוליווד

ניקולסון בפסטיבל קאן, 2002

ביוגרפיה

ניקולסון נולד בעיר ניו יורק בארצות הברית וגדל בעיר נפטון שבניו ג'רזי למשפחה נוצרית-קתולית. כילד מחוץ לנישואים, גודל על ידי סבתו אך סבר כי היא אמו; אמו התחזתה לאחותו הגדולה. רק בבגרותו נחשף לאמת.

הוא החל את הקריירה שלו כשחקן, כותב ומפיק קולנוע עם הבמאי רוג'ר קורמן שנודע ביצירת סרטים פשוטים וזולים, שהעניקו נקודת זינוק לשחקנים ויוצרים מתחילים.

פריצת הדרך שלו באה בגיל מאוחר יחסית, כאשר גילם תפקיד משנה בסרט "אדם בעקבות גורלו" בשנת 1969 וזכה במועמדות ראשונה לפרס האוסקר לשחקן משנה. בהמשך שיחק בתפקיד משנה בסרט "ביום בהיר אפשר לראות לנצח" מ-1970. באותה שנה קיבל בפעם הראשונה מועמדות לפרס האוסקר לתפקיד הראשי על משחקו בסרט "רסיסי חיים" בבימויו של בוב רפלסון. הוא המשיך ושיחק בתפקידים ראשיים בסרטים נועזים יותר כמו "ידע הבשרים" מ-1971.

פריצת הדרך החשובה ביותר שלו באה בסרט "צ'יינהטאון" של רומן פולנסקי משנת 1974, בו גילם את תפקיד הבלש ג'ק גיטיס. שני סרטים חשובים נוספים בהם שיחק באותן שנים היו "קן הקוקייה" של מילוש פורמן משנת 1975 ו"הניצוץ" של סטנלי קובריק משנת 1980. הסרט הראשון קיבע את הדמות הצינית, חדת הלשון, שניקולסון חזר אליה פעמים רבות. שני האחרים קיבעו את דמותו האחרת, כאדם על סף הטירוף, שאליה שב פעמים רבות עוד יותר.

ניקולסון חזר מספר פעמים לשחק גם בתפקידים שנראו שונים ממכלול הדמויות הרגיל שלו, של גברים בגיל העמידה, שגילם ניכר בהם, כשהוא מאמץ לצורך תפקידים אלו סגנון משחק מאופק בהרבה, כמו ב"תנאים של חיבה" משנת 1983, "הכבוד של פריצי" (1985) ו"אודות שמידט" (2002). במקביל, המשיך ניקולסון לגלם דמויות מופרעות או על סף הטירוף בסרטים כמו "באטמן" (1989), "המכשפות מאיסטוויק" (1987), "הכי טוב שיש" (1997) או "סדנה לעצבים" (2003).

בזכות תפקידו כ"ג'וקר" בסרט "באטמן" הפך ניקולסון לשחקן שהרוויח הכי הרבה על סרט, שכן שכרו של ניקולסון כלל גם תמלוגים על ההכנסות ממכירת מוצרים נלווים לסרט (מרצ'נדייז).

בשנת 1994 השתתף ניקולסון לצד השחקנית מישל פייפר בסרטו האפל של הבמאי מייק ניקולס, "זאב", אשר עסק בחוויה האורבנית כחוויה אפלה ובודדת. בסרט זה הופך ניקולסון בעקבות נשיכת זאב מסתורית לזאב בלילות, ומשליט צדק בסביבה הקרובה אליו באמצעות כוחותיו החדשים.

בשנת 2006 גילם את פרנק קוסטלו, בוס במאפיה האירית, בסרטו זוכה-האוסקר של מרטין סקורסזה, "השתולים".

בשנת 2007 גילם ניקולסון את אדוורד פרימן קול, חולה סרטן עשיר לצידו של מורגן פרימן, בסרט "מתים על החיים"; הסרט זכה לביקורות נלהבות בעולם.

בעשור השני של המאה ה-21 ניקולסון הפחית מהיקף פעילותו. נפוצו שמועות על פרישה, אך ניקולסון טען מצדו כי הוא רק מפגין בררנות רבה יותר בבחירת התסריטים.

ניקולסון הפיק וכתב עבור מספר סרטים מוקדמים שלו, תחת חסותו של ג'ורג' קורמן. הוא גם ביים את הסרט "ג'ק וג'ק", שהיה סרט המשך שאפתני וכושל ל"צ'יינהטאון".

פילמוגרפיה חלקית

• "חנות קטנה ומטריפה" (1960) בתפקיד וילבור פורס.
• "אדם בעקבות גורלו" (1969) בתפקיד ג'ורג' הנסן.
• "ביום בהיר אפשר לראות לנצח" (1970) בתפקיד יד פרינגל.
• "רסיסי חיים" (1970) בתפקיד ארואיקה רוברט דופי.
• "מקום בטוח" (1971)
• "מלך האיים" (1972) בתפקיד דייוויד סטייבלר.
• "הפרט האחרון" (1973) בתפקיד בודוסקי.
• "צ'יינטאון" (1974) בתפקיד ג'ייק (ג'יי ג'יי) גיטיס.
• "זהות גנובה" (1975) בתפקיד דייוויד לוקה.
• "טומי" (1975) בתפקיד רופא מומחה.
• "קן הקוקייה" (1975) בתפקיד רנדל פ. מקמרפי.
• "הטייקון האחרון" (1976)
• "הניצוץ" (1980) בתפקיד הסופר ג'ק טוראנס.
• "הדוור מצלצל פעמיים" (1981) בתפקיד פרנק צ'יימברס.
• "אדומים" (1981) זכייה בפרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר בתפקיד משנה
• "תנאים של חיבה" (1983) בתפקיד גארט ברידלאב.
• "הכבוד של פריצי" (1985) בתפקיד צ'רלי פארטנה.
• "צרבת" (1986) בתפקיד מקס פורמן.
• "המכשפות מאיסטוויק" (1987) בתפקיד דריל ון הורן.
• "באטמן" (1989) בתפקיד ג'ק נאפייר/הג'וקר.
• "ג'ק וג'ק (צ'יינהטאון 2)" (1990) בתפקיד ג'יי ג'יי ג'ייק גיטס.
• "בחורים טובים" (1992) קולונל נייתן אר. ג'ייסוף.
• "זאב" (1994) בתפקיד ויל רנדל.
• "דם ויין" (1996) בתפקיד אלכס גייטס.
• "הפלישה ממאדים" (1996) בתפקיד הנשיא ג'יימס דייל/ארטלנד.
• "הכי טוב שיש" (1997) בתפקיד הסופר מלווין יודול.
• "שבועה" (2001) בתפקיד השוטר ג'רי בלאק.
• "אודות שמידט" (2002) בתפקיד האקטואר וורן שמיט.
• "באהבה אין חוקים" (2003) בתפקיד הארי סנבורן.
• "סדנה לעצבים" (2003) בתפקיד ד"ר באדי ריידל.
• "השתולים" (2006) בתפקיד פרנק קוסטלו.
• "מתים על החיים" (2007) בתפקיד אדוארד קול.
• "איך אתם יודעים" (2010) בתפקיד צ'ארלס.

קישורים חיצוניים

• ג'ק ניקולסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ג'ק ניקולסון, באתר AllMovie (באנגלית)
• ג'ק ניקולסון, באתר Box Office Mojo (באנגלית)

• ג'ק ניקולסון, באתר Allmusic (באנגלית)
• ג'ק ניקולסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ג'ק ניקולסון, באתר Discogs (באנגלית)
• ג'ק ניקולסון, באתר Songkick (באנגלית)

תבניות ניווט - פרסי ג'ק ניקולסון