ג'ק ניקולסון

שחקן אמריקאי

ג'ון ג'וזף "ג'ק" ניקולסוןאנגלית: John Joseph "Jack" Nicholson; נולד ב-22 באפריל 1937) הוא שחקן, תסריטאי, במאי ומפיק קולנוע אמריקאי. זוכה שלושה פרסי אוסקר (השחקן שזכה במספר הגדול ביותר של פרסי אוסקר, יחד עם דניאל דיי-לואיס ו-וולטר ברנן), שישה פרסי גלובוס הזהב, שלושה פרסי באפט"א, פרס גראמי ופרס גילדת שחקני המסך. ידוע במיוחד בגילום דמויות ציניות, נוירוטיות, עצבניות ולעיתים גם מטורפות. ניקולסון היה מועמד 12 פעמים לפרס האוסקר וזכה בו שלוש פעמים, בסרטים קן הקוקייה, תנאים של חיבה והכי טוב שיש.

ג'ק ניקולסון
Jack Nicholson
ניקולסון, 2001
ניקולסון, 2001
לידה 22 באפריל 1937 (בן 85)
נפטון סיטי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה John Joseph Nicholson עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1956–2010 (כ־54 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן או בת זוג אנג'ליקה יוסטון (19731990)
Rebecca Broussard (19891994)
Winnie Hollman עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Lorraine Nicholson, Honey Hollman עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה 3 פרסי אוסקר
6 פרסי גלובוס הזהב
3 פרסי באפט"א
1 פרס גראמי
1 פרס גילדת שחקני המסך
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כוכבו של ניקולסון בשדרת הכוכבים של הוליווד
ניקולסון בפסטיבל קאן, 2002

ביוגרפיהעריכה

ניקולסון נולד בעיר ניו יורק שבארצות הברית, למשפחה נוצרית-קתולית. גדל בעיר נפטון, ניו ג'רזי. כילד מחוץ לנישואים, גודל על ידי סבתו אך סבר כי היא אמו; אמו התחזתה לאחותו הגדולה. רק בבגרותו נחשף לאמת.

הוא החל את הקריירה שלו כשחקן, כותב ומפיק קולנוע עם הבמאי רוג'ר קורמן שנודע ביצירת סרטים פשוטים וזולים, שהעניקו נקודת זינוק לשחקנים וליוצרים מתחילים.

פריצת הדרך שלו באה בגיל מאוחר יחסית, כאשר גילם תפקיד משנה בסרט "אדם בעקבות גורלו" בשנת 1969, וזכה במועמדות ראשונה לפרס האוסקר לשחקן משנה. בהמשך שיחק בתפקיד משנה בסרט "ביום בהיר אפשר לראות לנצח" מ-1970. באותה שנה קיבל בפעם הראשונה מועמדות לפרס האוסקר לתפקיד הראשי על משחקו בסרט "רסיסי חיים" בבימויו של בוב רפלסון. הוא המשיך ושיחק בתפקידים ראשיים בסרטים נועזים יותר, כמו "ידע הבשרים" מ-1971.

שנות השיא בקריירהעריכה

פריצת הדרך החשובה ביותר שלו באה בסרט "צ'יינהטאון" של רומן פולנסקי משנת 1974, בו גילם את תפקיד הבלש ג'ק גיטיס[1]. שני סרטים חשובים נוספים בהם שיחק באותן שנים היו "קן הקוקייה" של מילוש פורמן משנת 1975 ו"הניצוץ" של סטנלי קובריק משנת 1980. הסרט הראשון קיבע את הדמות הצינית, חדת הלשון, שניקולסון חזר אליה פעמים רבות. שני האחרים קיבעו את דמותו האחרת, כאדם על סף הטירוף, שאליה שב פעמים רבות עוד יותר.

ניקולסון חזר מספר פעמים לשחק גם בתפקידים שנראו שונים ממכלול הדמויות הרגיל שלו, של גברים בגיל העמידה, שגילם ניכר בהם, כשהוא מאמץ לצורך תפקידים אלו סגנון משחק מאופק בהרבה, כמו ב"תנאים של חיבה" משנת 1983[2], "הכבוד של פריצי" (1985) ו"אודות שמידט" (2002). במקביל, המשיך ניקולסון לגלם דמויות נוירוטיות או על סף הטירוף בסרטים כמו "באטמן" (1989), "המכשפות מאיסטוויק" (1987)[3], "הכי טוב שיש" (1997) או "סדנה לעצבים" (2003).

בזכות תפקידו כ"ג'וקר" בסרט "באטמן" הפך ניקולסון לשחקן שהרוויח הכי הרבה על סרט, שכן שכרו של ניקולסון כלל גם תמלוגים על ההכנסות ממכירת מוצרים נלווים לסרט (מרצ'נדייז).

בשנת 1990 ביים את הסרט "ג'ק וג'ק", שהיה סרט המשך שאפתני ל"צ'יינהטאון", שלא זכה להצלחה[4].

בשנת 1994 השתתף ניקולסון לצד השחקנית מישל פייפר בסרטו האפל של הבמאי מייק ניקולס, "זאב", אשר עסק בחוויה האורבנית כחוויה אפלה ובודדת. בסרט זה הופך ניקולסון בעקבות נשיכת זאב מסתורית לזאב בלילות, ומשליט צדק בסביבה הקרובה אליו באמצעות כוחותיו החדשים.

בשנות ה-2000עריכה

בשנת 2002 כיכב בקומדיה "אודות שמידט" שפתחה את פסטיבל הקולנוע בקאן באותה שנה[5]. בשנת 2003 כיכב בקומדיה, "באהבה אין חוקים"[6]. באותה שנה כיכב בקומדיה נוספת, "סדנה לעצבים", לצד אדם סנדלר, שזכתה להצלחה בקופות[7].

בשנת 2006 גילם את פרנק קוסטלו, בוס במאפיה האירית, בסרטו זוכה-האוסקר של מרטין סקורסזה, "השתולים".

בשנת 2007 גילם ניקולסון את אדוורד פרימן קול, חולה סרטן עשיר לצידו של מורגן פרימן, בסרט "מתים על החיים" בבימוי רוב ריינר[8]; הסרט זכה לביקורות נלהבות בעולם והצליח בקופות[9][10].

בשנת 2010 השתתף בסרטו האחרון "איך אתם יודעים", קומדיה רומנטית בבימוי ג'יימס ל. ברוקס[11].

בשנת 2013, דיווח המגזין "סטאר" כי ניקולסון סובל מאובדן זיכרון והפסיק למעשה להשתתף בסרטים, בלי שהודיע על כך רשמית[12]. לאחר שבמשך עשור הוא הופיע בשלושה סרטים בלבד. אך ניקולסון טען מצדו כי הוא רק מפגין בררנות רבה יותר בבחירת התסריטים[13]. בשנת 2017 הוכרז שניקולסון חוזר לשחק ויככב בעיבוד האמריקאי לסרט הגרמני "טוני ארדמן"[14]. אך הפקת סרט זה בוטלה.

חיים אישייםעריכה

בחייו הפרטיים, ניקולסון ידוע לשמצה בחוסר יכולתו "להתיישב", הוא נכלל ברשימת "10 אגדות המין המובילות בעולם" של מגזין הגברים מקסים. הוא הוליד שישה ילדים מחמש נשים למרות שהיה נשוי פעם אחת בלבד. נישואיו היחידים של ניקולסון היו לשחקנית סנדרה נייט מ-1962 עד 1968, אם כי הם נפרדו כבר ב-1966. לבני הזוג הייתה בת אחת.

השחקנית סוזן אנספאך, טענה שניקולסון הוא אבי בנה קיילב, יליד 1970. בשנת 1984, ניקולסון הצהיר כי אינו משוכנע שהוא אביו של קיילב, אך בשנת 1996, קיילב הצהיר כי ניקולסון הכיר בו כבנו, ושבין 1988 ל-1994, ניקולסון סיפק סיוע כספי לו למימון לימודיו בקולג'. ב-1998 בראיון למגזין "רולינג סטון" ניקולסון הכיר לראשונה בפומבי בקיילב כבנו והצהיר שהם מסתדרים "יפה עכשיו".

בשנים 1971 ו-1972 ניקולסון היה במערכת יחסים עם הזמרת מישל פיליפס, אשתו לשעבר של חברו הטוב דניס הופר, שבמהלכן היא סבלה מהפלה טבעית. מערכת היחסים הארוכה ביותר של ניקולסון הייתה 17 שנים עם השחקנית אנג'ליקה יוסטון, מ-1973 עד 1990. אם כי מערכת היחסים כללה מספר תקופות של חפיפה עם נשים אחרות, כולל נערת הבונד לשעבר ג'יל סנט ג'ון והדוגמנית הדנית ויני הולמן, איתה ניקולסון הוליד כביכול בת, אם כי ניקולסון מעולם לא הכיר בפומבי בילד.

הקשר עם יוסטון הסתיים כאשר ניקולסון ניהל רומן והוליד ילד עם השחקנית רבקה ברוסארד. נולדו להם שני ילדים: הבת לוריין (נולדה ב-16 באפריל 1990) והבן ריימונד (נולד ב-1992). ניקולסון וברוסארד נפרדו ב-1994; באוגוסט של אותה שנה, לניקולסון הייתה לכאורה בת עם המלצרית ג'נין גורין. ניקולסון מעולם לא הכיר בילד בפומבי.

החל מסוף שנות ה-90, ניקולסון היה ביחסים עם השחקנית לארה פלין בויל. השניים נפרדו בתחילה בשנת 2000, לאחר מכן ניקולסון נקשר לדוגמנית העל האנגלית קייט מוס. בשנת 2006, כשהיה בן 69, ניקולסון יצא עם השחקנית פז דה לה הוארטה, הצעירה ממנו ב-47 שנים.

ניקולסון הוא מעריץ של קבוצת הבייסבול ניו יורק יאנקיז וקבוצת הכדורסל לוס אנג'לס לייקרס. הוא מחזיק בכרטיס מנוי של לייקרס מאז 1970, כאשר במשך 25 שנים מושבו הוא ליד ספסלי היריב, והוא החמיץ מעט מאוד משחקים[15].

בשנת 2008 הביע תמיכה פומבית בהילרי קלינטון בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית[16].

פרסים והוקרהעריכה

עם שתים עשרה מועמדויות לפרסי אוסקר (שמונה לשחקן הטוב ביותר וארבע לשחקן המשנה הטוב ביותר), ניקולסון הוא השחקן הגברי המועמד ביותר בתולדות פרסי האוסקר. והוא זכה בשלושה פרסי אוסקר. הפרסים העיקריים האחרים שלו כוללים פרס גראמי, שלושה פרסי פרסי באפט"א ושישה פרסי גלובוס הזהב.

בשנת 2008 הוכנס ל"היכל התהילה של קליפורניה", מוסד שהוקם על ידי אשת המושל, מריה שרייבר, כדי לחלוק כבוד לדמויות שתרמו לעיצוב המדינה[17].

פילמוגרפיה חלקיתעריכה

  • "The cry baby killer" (סרט, 1958)
  • "חנות קטנה ומטריפה" (1960) בתפקיד וילבור פורס.
  • "The wild ride" (סרט, 1960)
  • "Too soon to love" (סרט 1960)
  • "Studs lonigan" (סרט 1960)
  • "Broken land" (סרט 1962)
  • "זעקת העורב" (1963)
  • "האימה" (1963)

" "Thunder island" (סרט 1963)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^   אורי קליין, 40 שנה ל"צ'יינטאון": סוד ההפנוט של רומן פולנסקי, באתר הארץ, 27 ביוני 2014
  2. ^ רחל נאמן, ביקורת - "רומן זעיר" - 'תנאים של חיבה', כותרת ראשית, 21 במרץ 1984
  3. ^ מאיר שניצר, איפה הליגה נגד השמצה? - "המכשפות מאיסטוויק"; במאי: ג׳ורג מילר; תסריט: מייקל כריסטופר, לפי רומן של ג'ון אפדייק, חדשות, 21 בספטמבר 1987
  4. ^ מלכה שמין, מי תהום, חדשות, 6 בספטמבר 1990
  5. ^ אורי קליין, קאן: ג'ק נשאר בקופסה, באתר הארץ, 26 במאי 2002
  6. ^ אורי קליין, יותר ניקולסון מניקולסון, באתר הארץ, 2 במרץ 2004
    נסים דיין, ‏האמריקנים שוב בפריס, באתר גלובס, 26 בפברואר 2004
  7. ^ בגדאד בידינו, בואו לסרט, באפריל 2003 0000017f-eaa3-d3be-ad7f-faab86250000, באתר הארץ
    נסים דיין, ‏עצבים ודמעות, באתר גלובס, 30 באפריל 2003
  8. ^ סוכנות הידיעות הצרפתית, ג'ק ניקולסון ומורגן פרימן בסרט של רוב ריינר, באתר הארץ, 11 ביולי 2006
  9. ^ אורון שמיר, עכבר העיר, ההצגה של פרימן וניקולסון, באתר הארץ, 5 בפברואר 2008
  10. ^ רויטרס, קומדיה על מוות עם ג'ק ניקולסון ומורגן פרימן מובילה בקופות בארה"ב, באתר הארץ, 13 בינואר 2008
  11. ^ אורי קליין, הסרט "איך אתם יודעים" - לא טוב, אבל גם לא הכי גרוע, באתר הארץ, 1 במרץ 2011
  12. ^   נירית אנדרמן, האם ג'ק ניקולסון עומד לפרוש ממשחק?, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2013
  13. ^ מתן שירם, ‏הוליווד 2: האם ג'ק ניקולסון פורש ממשחק?, באתר גלובס, 13 באוקטובר 2013
  14. ^   ג'ק ניקולסון חוזר לקולנוע: יככב בעיבוד האמריקאי ל"טוני ארדמן", באתר הארץ, 8 בפברואר 2017
  15. ^ טל וולק, ‏רוצים כרטיס ל"סטייפלס סנטר" ליד ג'ק ניקולסון? תכינו 19 אלף דולר, באתר גלובס, 4 ביוני 2009
  16. ^ שירות רויטרס, ‏ג'ק ניקולסון בעד הילארי: העלה לרשת סרטון עם קטעים מסרטיו כדי לתמוך בה, באתר גלובס, 4 במרץ 2008
  17. ^ רויטרס, ג'יין פונדה וג'ק ניקולסון להיכל התהילה של קליפורניה, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
תבניות ניווט – פרסי ג'ק ניקולסון