הנצחה היא פעולה שמטרתה לשמר את זכרם של אירוע, אישיות או קבוצת אנשים. ישנן דרכים רבות ומגוונות להנציח, אך המכנה המשותף הוא שפעולת ההנצחה מתבצעת על ידי תווך שנתפש כנצחי.

הצורך האנושי בהנצחה נובע משילוב של מספר גורמים: עובדת היותנו בני תמותה וההכרה העמוקה בכך, העובדה כי הצער על האובדן והזיכרון הם אישיים ותחושת הצורך לחלוק אותם ולהעבירם גם לאנשים אחרים, בדרך כלל לדורות הבאים.

הנצחה נעשית על ידי משפחתו של המונצח, ועל ידי ארגונים, רשויות מקומיות ומדינות.

בדרך כלל נעשית הנצחה לאדם או לחפץ שחלפו מהעולם, אך לעיתים מושא ההנצחה עדיין קיים (או חי, במקרה של אדם) ואף קיימים מקרים לא מעטים של הנצחה עצמית. בדרך כלל נעשית ההנצחה לדמות או אירוע שאינם שנויים במחלוקת, אך לעיתים פורצת מחלוקת על כך. בישראל נוצרה התנגדות עזה לקריאת מוזיאון תל אביב לאמנות על שמו של סמי עופר, שתרם 20 מיליון דולר למוזיאון, וההנצחה והתרומה בוטלו עקב התנגדות זו.[1]

אמצעי הנצחה עריכה

ההנצחה יכולה להיות באמצעים מוחשיים, כגון: מונומנטים, אנדרטאות, מצבות (שהן אמצעי ההנצחה הנפוץ ביותר), מבנים, פסלים, מזרקות, פארקים, פינות הנצחה ועוד. אמצעי הנצחה מוחשיים נוספים יכולים להיות גם קטנים וניידים יותר, כיצירות אמנות, מדליות, בולי דואר, לוחית זיכרון ואף שטרות ומטבעות. אמצעי הנצחה נפוץ ברשויות המקומיות הוא קריאת שמם של רחוב או כיכר או אתר עירוני על שמו של אדם אירוע. באוניברסיטאות מקובל להנציח תורמים ומדענים באמצעות קריאת שמם על קתדרה (אקדמיה), פקולטה ואף האוניברסיטה כולה.

אמצעי הנצחה שאינם מוחשיים נפוצים לא פחות: שירים, יצירות ספרותיות. אמצעים שמשלבים בין השניים הם טקסים, חגים, ימי זיכרון, אירועים מסוגים שונים - בעיקר כאלה שמתקיימים על בסיס תקופתי קבוע - כגון חלוקת פרסים, מלגות, תחרויות שונות ועוד.

במגזרים מסורתיים נהוג להנציח על ידי מסגרות לימוד (בעיקר לימוד משניות) ותפילות (בעיקר קדיש ותהילים) הנושאים את שם הנפטר והנצחה על גבי תשמישי קדושה.

גם טכנולוגיה מתקדמת גויסה למען פעולות הנצחה, וכיום ניתן למצוא אתרי אינטרנט שמטרתם הנצחה, וכן קידוד של מתקני הנצחה שונים לצורך הנגשת הידע למבקרים במקום.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הנצחה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דנה גילרמן‏, סמי עופר ביטל את תרומתו למוזיאון תל אביב, באתר וואלה!‏, 31 בינואר 2006