הפארק הלאומי אישקל

הפארק הלאומי אישקלערבית المحمية الوطنية إشكل; בצרפתית Parc national de l'Ichkeul) הוא פארק לאומי בצפון תוניסיה, השוכן במרחק של כ-70 ק"מ צפונית-מערבית לבירה תוניס, וכ-25 ק"מ דרומית-מערבית לעיר ביזרטה שלחופי הים התיכון. הפארק מקיף את אגם אישקל והביצות שסביב לו, ואת ג'בל אישקל, הר הנישא לגובה של 511 מטר והשוכן על הגדה הדרומית של האגם. בשנת 1980 הוכרז הפארק כאתר מורשת עולמית.

הפארק הלאומי אישקל
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
אגם אישקל
אגם אישקל
מדינה תוניסיהתוניסיה תוניסיה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1980, לפי קריטריונים 10
שטח האתר 12,600 הקטאר (אתר מורשת עולמית) עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות אתר מורשת עולמית בסיכון 1996-2006
קואורדינטות 37°10′00″N 9°40′00″E / 37.1667°N 9.6667°E / 37.1667; 9.6667
(למפת תוניסיה רגילה)
Chquel-map-fr.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ג'בל אישקל
מראה הביצות

היסטוריהעריכה

ג'בל אישקל נרכש בידי הממשלה בשנת 1891 ועד אז שימש כאזור ציד מסורתי שנזכר כבר במאה ה-13. ב-1974 נמסר רוב שטחו של אגם אישכל והביצות למנהל היערות של תוניסיה, וב-1977 הוא הוכר כשמורה ביוספרית. בחודש יוני 1980 הוכר האזור כאתר מורשת עולמית וב-18 בדצמבר 1980 הוא הוכרז כפארק לאומי. המקום נכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון בין 1996 ל-2006 בשל ניצול מי האגם למטרות חקלאיות, דבר שהביא לעלייה במליחותו ולהפרת המאזן האקולוגי באגם[1][2]. חלק מהצומח האופייני למים מתוקים פינה את מקומו לצמחים המתקיימים בסביבה מלוחה, והדבר פגם גם באוכלוסיית העופות הנודדים העוצרת באגם. בעקבות יוזמה של ארגון אונסק"ו נרתמה ממשלת תוניסיה לשימור האגם, והביאה להפסקת ניצול מימיו לצרכים חקלאיים, דבר שהפחית את מליחותו. איום נוסף לאגם נשקף מסכרים שהוקמו לרוחב שניים מהנחלים המזינים אותו. למרות הסרתו של האתר מרשימת האתרים בסיכון, ייתכן שהנזק שנגרם לו שוב אינו הפיך.

גאוגרפיה ואקליםעריכה

הפארק משתרע על שטח של 12,600 הקטאר בגבהים הנעים מ-1.5 מטר מתחת לפני הים ועד 511 מטר מעליו. אגם אישקל הוא אגם עונתי קבוע ששטחו משתנה בהתאם לעונות השנה. הוא מחובר אל הים התיכון באמצעות ואדי טינג'ה הנשפך אל אגם ביזרטה השוכן כשלושה ק"מ צפונית מזרחית לאגם אישקל. אגם ביזרטה שהוא למעשה לגונה, מחובר אל הים התיכון בתעלה צרה החוצה את העיר ביזרטה. אגם אישקל ניזון ממספר נחלים אכזבים הזורמים אליו מדרום וממערב, אך בעונה היבשה נפסקת בהם זרימת המים. עובדה זו כמו גם העלייה ברמות ההתאיידות, גורמת לירידת מפלס האגם. מים מלוחים מהים התיכון זורמים בעונה זו אל האגם דרך אגם ביזרטה וואדי טינג'ה ומביאים לעלייה במליחותו, וזו מגיעה לשיאה בין החודשים יולי ואוקטובר. התופעה מתהפכת בכל שנה עם תחילת העונה הגשומה, ומליחות מי האגם שבה ויורדת. קרקע האגם והביצות שסביב לו, שקעה במקום בתור הרביעון.

ג'בל אישקל הוא מסיב מבודד בשטח של 1,360 מטר, השוכן בצמוד לחופו הדרומי של האגם. הוא עשוי מסלעים מתקופת הטריאס והיורה. בצידו הדרום-מערבי של ההר שוכנות מחצבות המפיקות מההר אבן גיר מתקופת הטריאס.

האקלים באזור הוא ים-תיכוני אופייני. הטמפרטורה הממוצעת בחודש ינואר עומדת על 11.3°C ואילו בחודש יולי היא מגיעה ל-25.2°C. הטמפרטורות הקיצוניות מגיעות ל-0°C ו-40°C בהתאמה. כמות המשקעים השנתית עומדת על 625 מ"מ בממוצע, ורק 4% ממנה יורדת בעונת הקיץ.

עולם החיעריכה

עולם החי בפארק מגוון. חסרי חוליות במימי האגם אופייניים למים מלוחים, אך סמוך לגדותיו נפוצים מינים האופייניים למים מתוקים. חשיבותו העיקרית של האגם היא לאוכלוסיית העופות הנודדים העושים בו שימוש כנקודת עצירה, ומספרם עשוי להגיע ל-300,000 עד 400,000 פריטים בשיא תקופת הנדידה. בפארק נצפו 185 מינים של עופות נודדים. על היונקים נמנים חזיר הבר הגחן המצוי, הלוטרה המצויה, הדרבן הצפון אפריקאי, הנמייה לבנת-הזנב והתאו, שהובא למקום בתקופה הפונית ולפי מקורות אחרים במאה ה-19.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה