פתיחת התפריט הראשי

הפיגועים באוטובוסים בקו 18 בירושלים (1996)

הפיגועים באוטובוסים בקו 18 בירושלים היו שני פיגועי התאבדות שבוצעו בידי ארגון החמאס באוטובוסי נוסעים ברחוב יפו שבמרכז ירושלים בהפרש של שבוע זה מזה, בחודש פברואר ובחודש מרץ 1996. בפיגועים אלו נרצחו 45 בני אדם ונפצעו עשרות רבות.

הפיגועים באוטובוסים בקו 18 בירושלים
חלק מהאינתיפאדה השנייה
תמונת זירת הפיגוע הראשון
תמונת זירת הפיגוע הראשון
תאריך 25 בפברואר 1996 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°47′20″N 35°12′20″E / 31.788774°N 35.205492°E / 31.788774; 35.205492
סוג פיגוע מטען חבלה עריכת הנתון בוויקינתונים
הרוגים 26 (בראשון)
19 (בשני)
מבצע חמאס עריכת הנתון בוויקינתונים
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
הפיגועים באוטובוסים בקו 18 בירושלים
הפיגועים באוטובוסים בקו 18 בירושלים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גל פיגועים זה נערך לאחר ההתנקשות בחייו של "המהנדס" יחיא עיאש בינואר 1996, וחמאס התייחס אליו כאחד מ"פיגועי הנקמה" שבאו בעקבות ההתנקשות, ביניהם הפיגוע בדיזנגוף סנטר, שבוצע ב-4 במרץ. בעקבות הלחץ שהופעל על יאסר ערפאת והרשות הפלסטינית ננקטו צעדים קשים נגד תשתית החמאס בחודשים לאחר מכן.[1]

הפיגועיםעריכה

הפיגוע הראשון התחולל בבוקר יום ראשון, 25 בפברואר 1996, בקו 18 של אגד שהיה בדרכו מצומת פת בירושלים אל התחנה המרכזית. מחבל מתאבד מן החמאס שעלה על האוטובוס הפעיל את מטען הנפץ שנשא בשעה 06:45, כאשר האוטובוס הגיע לצומת הרחובות יפו ושרי ישראל, ליד בניין שערי העיר. עקב ההתפוצצות נהרס האוטובוס לחלוטין ונפגעו עוברי אורח, מכוניות ואוטובוס נוסף שנמצאו בסמוך אליו. 24 בני אדם (למעט המחבל) נהרגו מיד, ושניים מן הפצועים נפטרו בימים שלאחר מכן. בין ההרוגים היו תשעה חיילי צה"ל. כמו כן נפצעו עשרות בפיגוע.

באותו בוקר, בתיאום עם הפיגוע בירושלים, נעשה פיגוע התאבדות גם בכניסה לאשקלון, בו נרצחה חיילת צה"ל, סמלת חופית אייש, ונפצעו 36 בני אדם.

הפיגוע השני התחולל שבוע בדיוק לאחר הפיגוע הראשון, בבוקר יום ראשון, 3 במרץ 1996, באותו קו אוטובוס. מחבל מתאבד שעלה עליו הפעיל את מטענו בשעה 06:20, בעת שהאוטובוס חלף ליד בניין ג'נרלי ברחוב יפו. בפיגוע נרצחו 19 בני אדם (מהם אחד שנפטר לאחר מספר ימים) ונפצעו שמונה. שישה מההרוגים היו עובדים זרים מרומניה.

למחרת הפיגוע, ב-4 במרץ 1996, התחולל בתל אביב פיגוע ההתאבדות בדיזנגוף סנטר, שבו נרצחו 13 בני אדם.

לאחר הפיגועיםעריכה

 
לוח הזיכרון ברחוב יפו לנספי הפיגוע השני

בימים שאחרי הפיגועים נערכו בירושלים הפגנות מחאה, ולאחר הפיגוע השני הוצבו זמנית בירושלים שוטרים וחיילים רבים במטרה להשיב את תחושת הביטחון לציבור.

לימים נתפס המשלח של שלושת המחבלים המתאבדים, מחמוד אבו ורדה. הוא הועמד למשפט והורשע ובנובמבר 2004 גזר עליו בית משפט צבאי 48 מאסרי עולם.[2] חסן סלאמה, מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס, הורשע בתכנון הפיגועים ונדון בבית המשפט הצבאי בבית אל ל-46 מאסרי עולם מצטברים. ישראל ניסתה להתנקש מספר פעמים בחייו של מוחמד דף, בכיר נוסף בזרוע הצבאית של חמאס שהיה בין מתכנני הפיגועים, אך ללא הצלחה.

לוחות זיכרון לנרצחים ואנדרטת מתכת לפיגוע הראשון הוצבו באתרי הפיגועים בירושלים. באפריל 2010 נתפסו חמישה צעירים בעת שחיללו את האנדרטה.[3]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נחמן טל, ישראל וטרור המתאבדים - עדכן אסטרטגי, כרך 5 - גיליון 1, מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, יוני 2002
  2. ^ ‫אפרת וייס, 48 מאסרי עולם לאחראי על פיגועי קו 18 ב-96', באתר ynet, 29 בנובמבר 2004‬
  3. ^ ‫שמוליק גרוסמן, נתפסו "על חם" משחיתים אנדרטה להרוגי קו 18, באתר ynet, 3 באפריל 2010‬