פתיחת התפריט הראשי

הפצצות חיל האוויר האיטלקי על חיפה

המצב האסטרטגי של ארץ ישראלעריכה

בחודשים הראשונים של מלחמת העולם השנייה הייתה המלחמה רחוקה מגבולות ארץ ישראל, ולאנשי היישוב נראה היה כי זו מלחמה המתחוללת באירופה שלא תגיע לגבולות הארץ. המפנה התחולל לאחר נפילת צרפת ביוני 1940, כאשר צרפת נכנעה לוורמאכט, צבאה של גרמניה הנאצית, וחולקה לשני חלקים - לצרפת ה"כבושה" שכללה את כל צפון צרפת ואת החוף האטלנטי, ולצרפת של וישי, בה שלטה ממשלת בובות פרו-נאצית בראשות המרשל אנרי פיליפ פטן, שמקום מושבה היה בעיר וישי. עם נפילת צרפת הצטרפה איטליה הפאשיסטית למלחמה לצדה של גרמניה. הצבא האיטלקי בלוב, שהייתה אז בשלטון איטלקי, החל בהכנות לתקוף את מצרים, שכנתה של ארץ ישראל. באי רודוס, הנמצא במרחק טיסה קצרה מארץ ישראל, עגנו ספינות הצי האיטלקי וחנו מטוסי חיל האוויר האיטלקי. הסכנה הגיעה גם מצפון, כאשר סוריה ולבנון, שהיו נתונות לשלטון צרפת, עברו לשליטת שלטון וישי הפרו-נאצי.

המטרה חיפהעריכה

לאחר שאיטליה הצטרפה למלחמה לצדה של גרמניה, היא שאפה להשיג שליטה בים התיכון ולתקוף את מקורות הדלק של הצבא הבריטי. יעד ראשי לכך הייתה העיר חיפה, בגלל יכולתם של בתי הזיקוק שבמפרץ חיפה להפיק כמיליון טונות של דלק בשנה מן הנפט הגולמי שהוזרם אליהם באמצעות צינור הנפט כירכוכ-חיפה. בסיס חיל האוויר האיטלקי הקרוב ביותר לארץ ישראל היה באי רודוס, ובו הוצבה ביולי 1940 טייסת של מטוסי הפצצה מסוג סבויה-מרקטי. זמן קצר לאחר הצבת הטייסת באי הגיעו מטוסיה לחופי ארץ ישראל והחלו בשורת הפצצות על חיפה, ובהמשך גם הפציצו את תל אביב.

התקיפה הראשונהעריכה

 
הפצצת חיפה
 
הפצצת בתי הזיקוק

התקיפה האווירית הראשונה על ארץ ישראל הייתה כאשר חיפה הופצצה על ידי חיל האוויר האיטלקי ב-15 ביולי 1940. ההתקפה בוצעה על ידי 10 מטוסי סבויה-מרקטי שטסו בשני גלים בני חמישה מטוסים. המטוסים חצו את קו החוף צפונית לעתלית בגובה רב מעל העננים והפציצו את חיפה בסביבות השעה 9:15 בבוקר. ההפצצה הייתה באזור התעשייה במפרץ חיפה והוטלו בה כחמישים פצצות. הן פגעו פגיעה מדויקת במתקן זיקוק ומחסנים של חברת הדלק "של", גרמו נזק לציוד והבעירו מספר דליקות. ארבעה אנשים נפצעו ואחד מהם, פועל ערבי, מת לאחר מכן מפצעיו. בחיפה הושמעה צפירת אזעקה ואנשי הג"א יצאו לרחובות, אך רובעי המגורים והמסחר של חיפה לא הופצצו. לאחר שהושמעה צפירת הרגעה שבו החיים בעיר למסלולם הרגיל.[1]

תקיפות נוספותעריכה

ב-24 ביולי שוב תקפו מטוסי חיל האוויר האיטלקי את העיר וגרמו לפגיעות ברכוש ולריבוי נפגעים. בסביבות השעה תשע בבוקר הגיעו עשרה מטוסים בשני גלים מכיוון דרום מערב, כשהם טסים בגובה רב מעל העננים. אש מתותחי נ"מ נורתה לעברם והסיטה את מסלולם מכיוון בתי הזיקוק לצד מערב מבלי שפגעו בבתי הזיקוק. המטוסים הטילו כמאה פצצות שכמחציתן נפלו לים. אחת מהן פגעה בסירת דיג ערבית ושני דייגים נהרגו. הפצצות שהוטלו ליבשה התפזרו על שטח גדול בפרברי העיר. אחת פגעה בגג המוסך של משטרת המנדט וגרמה לשריפה, אך ללא נפגעים. עיקר הנזק נגרם למתקני חברת הדלק "של", שפרצה בהם דליקה בה נספו עשרות אנשים. שתי פצצות נפלו בהדר הכרמל. האחת התפוצצה ברחוב וגרמה להתהפכות משאית שנהגה נהרג. השנייה פגעה בבית מגורים אך לא התפוצצה. בסך הכל נהרגו במתקפה 46 איש ו-88 נפצעו. כשנשמעה צפירת האזעקה נכנסו תושבי חיפה למקלטים הפרטיים והציבוריים. במקומות שלא היו בהם מקלטים הסתתרו התושבים בחדרי המדרגות. כשנשמעה צפירת הרגעה יצאו התושבים מן המקלטים והחיים בעיר חזרו למסלולם.[2] הלווית קורבנות ההפצצה נערכה עוד באותו יום בשעה חמש אחר הצהרים בהשתתפות קהל רב. האירוע רב הנפגעים הכה גלים ברחבי הארץ, שעד אז כמעט ולא נפגעה מאירועי המלחמה, ולעיר הגיעו, עוד באותו יום, נציגי הסוכנות היהודית והוועד הלאומי, בהם משה שרת (אז שרתוק) יושב ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, אברהם קצנלסון ראש מחלקת הבריאות של הסוכנות והוועד הלאומי ושמואל פסמן מפעילי ההתיישבות.

התקיפה השלישית ארעה ב-6 באוגוסט 1940. גם הפעם בוצעה התקיפה על ידי עשרה מטוסים. בתקיפה זו היו מעט נפגעים יחסית לתקיפה הקודמת, אך נגרמו נזקים לרכוש. ההפצצה הייתה בשעות הבוקר המוקדמות. לאחר שתי ההפצצות הראשונות הגבירו הבריטים את מערך הנ"מ ואת המטוסים התוקפים קידמה הפעם אש נ"מ עזה. כתוצאה מכך הוטלו רוב הפצצות לים. הנזק שנגרם היה כתוצאה מפצצות שנפלו על שלושה מכלי דלק בשטח בתי הזיקוק ושלוש מאות טון דלק נשרפו. תשעה עשר אנשים נפצעו רובם פציעות קלות ואדם אחד נהרג. בין הפצועים היו פועלים ערבים אחדים וההרוג היה אף הוא ערבי.[3] בעקבות זאת ערך הציבור הערבי עצרת מחאה ביפו בה השתתפו מאות אנשים.

 
מסגד איסתיקלאל ובית הקברות המוסלמי בחיפה לאחר הפצצת חיל האוויר האיטלקי

מתקפה קטלנית נוספת ארעה ב-21 בספטמבר בשעות אחר הצהרים. הופצצו אזורי מגורים ואזורי תעשייה ונגרם נזק מועט למספר מבני תעשייה. ברובע הערבי נפגעו בתי מגורים ומסגד ופרצו מספר דליקות. פצצה נפלה בבית קברות מוסלמי והרסה מספר קברים. 40 איש נהרגו ו-68 נפצעו. מאחר שהתקיפה הייתה ביום שבת לא היו יהודים ברחובות שהופצצו ורוב הנפגעים היו ערבים. רבים מן ההרוגים נהרגו מפצצה שהוטלה על בית קפה ערבי הסמוך למסגד איסתיקלאל ("מסגד העצמאות") שנמצא בפינתה הצפון מערבית של כיכר פייסל.[4] תותחני נ"מ של הצבא הבריטי ירו לעבר המטוסים וזיהו פגיעות בשניים מהם, במהלך דרכם חזרה לבסיסם נאלץ אחד המטוסים שנפגעו לנחות נחיתת אונס בטורקיה ו-6 אנשי צוותו נעצרו בידי הטורקים. ככל הנראה התרסקו מטוסים נוספים בים מדרום לאנטליה, אך רוב אנשי הצוות נספו ורק אחד מהם נמשה מהים על ידי הטורקים שעצרו גם אותו.  

בעקבות ההפצצה, שגרמה לריבוי נפגעים בקהילה הערבית בחיפה, פירסמה המועצה המוסלמית העליונה הודעת מחאה. הנהלת הוועד הלאומי שלחה מברק לראש עיריית חיפה שבתי לוי בו נכתב: "היישוב העברי משתתף בצערה של חיפה בכלל והעדה הערבית בפרט לרגל קורבנות ההתקפה המתועבת של מטוסי האויב שקיפחו את חייהם של עשרות תושבים שלווים".

חיפה בהמשך המלחמהעריכה

הפצצת 21 בספטמבר 1940 הייתה ההפצצה האחרונה של חיל האוויר האיטלקי על חיפה, אך בזאת לא תמו אירועי המלחמה בחיפה. ב-25 ביוני 1941, בעת המערכה בסוריה ובלבנון, כאשר כוחות הצבא הבריטי וצבא צרפת החופשית פלשו לסוריה ולבנון כדי לכבוש אותן מידי כוחות צבא צרפת של וישי, תקפו מספר מטוסים צרפתיים מטרות אחדות באזור עכו וחיפה וגרמו לנזקים מועטים ולפציעת אדם אחד. ב-3 ביולי תקפו שוב מטוסים צרפתים את חיפה. ההתקפה גרמה נזק קל למספר בתים וחנויות ואדם אחד נפצע קל.

גם הלופטוואפה, חיל האוויר של גרמניה הנאצית, השתתף בתקיפות האוויר על חיפה. הגרמנים תקפו את חיפה לראשונה בליל 9 ביוני 1941. בליל 12 ביוני שבו המטוסים הגרמנים לתקוף את חיפה. ההפצצות גרמו לנזק קל בלבד, אך אדם אחד נהרג ואחד נפצע. הגרמנים הפציצו את חיפה פעמיים נוספות, בליל 7 ביולי ובליל 20 ביולי. בשתי ההפצצות התקיפו מטוסי יונקרס את מתקני בתי הזיקוק, אך הנזק שנגרם בהפצצה הראשונה לא היה חמור. בהפצצה השנייה נגרמו נזקים למספר מכלי דלק ולמתקני זיקוק. שתי תקיפות אלו היו האחרונות שפגעו בחיפה עד לתום המלחמה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה