הפריימריז בניו המפשייר
הפריימריז בניו המפשייר (באנגלית: New Hampshire primary) הם שלב מוקדם וחשוב במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית שנערכים מדי 4 שנים במפלגה הדמוקרטית ובמפלגה הרפובליקנית. מאז 1952 במדינת ניו המפשייר נערכת ההתמודדות השנייה, לאחר אסיפות הבחירה באיווה, וכן ההתמודדות הראשונה המתקיימת במתכונת של פריימריז.
.jpg)
הפריימריז בניו המפשייר נמצאים בראשית לוח הזמנים של ההתמודדויות עוד מתחילת המאה ה-20, אולם בשנים הראשונות לרוב נבחרו בה צירים שלא היו מחויבים למועמד מסוים, והבחירות לא היו בעלות חשיבות רבה[1]. הפריימריז בניו המפשייר החלו לקבל את מעמדם המיוחד ב-1952, כאשר נשיא ארצות הברית המכהן הארי טרומן הפסיד בפריימריז בניו המפשייר, וזמן קצר אחרי זה פרש מהמרוץ על מועמדות מפלגתו לכהונה נוספת. בצד הרפובליקני ניצח בניו המפשייר דווייט אייזנהאואר, שבהמשך אותה שנה זכה במועמדות ובבחירות לנשיאות.
בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1968, שנערכו על רקע הסתבכות ארצות הברית במלחמת וייטנאם וההתנגדות הציבורית לה, זכה הנשיא המכהן, לינדון ג'ונסון, ברוב דחוק יחסית (עבור נשיא מכהן) של 49% מול 42% לסנטור יוג'ין מקארתי שהתנגד להמשך המלחמה. תוצאה זו גרמה בסופו של דבר לג'ונסון לוותר על המשך המרוץ כשלושה שבועות אחר כך.
ב-1972 המוביל המיועד במרוץ לנשיאות היה המועמד לסגנות מהבחירות הקודמות, אדמונד מאסקי. הוא אומנם ניצח בניו המפשייר את ג'ורג' מקגאוורן, אולם ברוב קטן מהצפוי דבר שהוביל להמשך דעיכת המועמדות של מאסקי והתנופה של מקגאוורן. במיוחד פגעה במאסקי תקרית בה במהלך נאום בו הוא הגיב להתקפת אישיות עליו בעיתונות המקומית הוא נראה כאילו דמעות זולגות מעיניו. למרות שהוא טען שזה היה רק פתית שלג שנמס על עיניו, בעיתונות הוא הוצג כמי שנשבר ופרץ בבכי[2].
ב-1992 מילאו הפריימריז בניו המפשייר תפקיד חשוב בתהליך הבחירות בשתי המפלגות, ובשתיהן התגלה שהפער בין הציפיות לתוצאות חשוב לא פחות מהתוצאות עצמן. במפלגה הדמוקרטית הגיע ביל קלינטון למקום השני עם 25% מהקולות, לאחר פול צונגס שזכה ל-33% מהקולות. אולם אנשי קלינטון הצליחו להציג את התוצאה כהישג, עקב הגעתו של צונגס ממסצ'וסטס השכנה וכן בשל פרשת ג'ניפר פלאוורס, שטענה כי היה לו רומן איתה ושהתפוצצה זמן קצר לפני כן. קלינטון הוצג כ-"comeback kid", והמומנטום שהוא קיבל מהתוצאה בניו המפשייר הביא אותו לבסוף לזכייה במועמדות מפלגתו ובנשיאות עצמה. בצד השני התמודד הנשיא המכהן ג'ורג' הרברט ווקר בוש מול איש הימין הקיצוני פט ביוקנן. בוש ניצח בתוצאה של 53% מול 37%. למרות הניצחון, תוצאה מפתיעה זו גילתה את חוסר שביעות הרצון מהנשיא, ותרמה להפסדו של בוש בבחירות הכלליות לקלינטון.
ב-2000 ניצח במפתיע בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית ברוב גדול של 19% ג'ון מקיין את יקיר הממסד הרפובליקני והמועמד המוביל ג'ורג' בוש הבן[3], בזכות הסנטימנט האנטי-ממסדי של רבים מהבוחרים בניו המפשייר, ובייחוד של מצביעים עצמאיים, שיכולים להשתתף בפריימריז בניו המפשייר. אולם ניצחון זה לא הצליח לגרום לו לזכות במינוי המפלגה בבחירות אלה. שמונה שנים אחר כך, ניצחון נוסף של מקיין החזיר אותו למרוץ הרפובליקני בו דישדש, והיווה את תחילת דרכו לזכייה במועמדות המפלגה הרפובליקנית לבחירות הכלליות.
בפברואר 2016 ניצח ברני סנדרס בפריימריז של הדמוקרטים, ודונלד טראמפ ניצח בפריימריז של הרפובליקנים, כך גם קרה בבחירות המקדימות שנערכו ב-2020[4][5].
הערות שולייםעריכה
- ^ Bob Benenson, A History of U.S. Presidential Primaries: 1912-64, 25 בדצמבר 2007
- ^ Ben Benenson, A History of U.S. Presidential Primaries: 1968-72, 26 בדצמבר 2007
- ^ ניו המפשיר: ג'ון מקיין ניצח בבחירות של המפלגה הרפובליקנית, באתר ynet, 9 בינואר 2008
- ^ מעריב אונליין, ארה"ב: טראמפ זכה בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית בניו-המפשייר, באתר מעריב אונליין, 12 בפברואר 2020
- ^ הפריימריז הדמוקרטיים בניו המפשייר: סנדרס ניצח, בוטיג'ג' שני, ביידן התרסק, באתר וואלה!