הפרלמנט של עיראק
הפרלמנט של עיראק (בערבית: مجلس النواب العراقي; תעתיק מדויק: מַגְ'לִס אַלנֻּוָּאבּ אַלְעִרָאקִי; מילולית: מועצת הנבחרים העיראקית; בכורדית: ئهنجومهنی نوێنهران; תעתיק: אַנְג'וּמַנִי נַוֶונַרָאן) הוא הרשות המחוקקת ובית הנבחרים של הרפובליקה של עיראק ומשכנו נמצא באזור הירוק שבבירה בגדאד. הפרלמנט הוקם במתכונתו הנוכחית לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003 ונפילת שלטון הבעת' והנשיא סדאם חוסיין ובעקבות חתימת החוקה העיראקית שנכתבה ב-2005 ואושרה במשאל עם. שיטת הבחירות עברה שינויים ועדכונים רבים במהלך השנים במטרה להפוך אותה למייצגת יותר עבור כלל קבוצות האוכלוסייה בעיראק ולשקף בצורה מיטבית את חלוקת האוכלוסייה בין המחוזות. כיום, עומד מספר המושבים בפרלמנט על 329 ובחירות נערכות במדינה אחת לארבע שנים.
 סמל הפרלמנט של עיראק | |
| מדינה |
 עיראק |
|---|---|
| בתים | בית מחוקקים חד-ביתי (בפועל) |
| היסטוריה | |
| תקופת הפעילות |
6 במרץ 2006 – הווה (18 שנים)  |
| רשות קודמת |
National Assembly of Iraq |
| הרכב | |
| מספר מושבים | 329 |
 | |
| בחירות | |
| שיטת בחירות | מחוזית |
| הבחירות הפרלמנטריות בעיראק (2021) | 10 באוקטובר 2021 |
| מנהיגים | |
| יושב ראש | מחמוד אל-משהדאני |
| משכן | |
 | |
|
Baghdad Convention Center | |
| אתר אינטרנט | |
| https://iq.parliament.iq/ | |
  | |
היסטוריה של הפרלמנט
עריכהעד שנת 2003
עריכההפרלמנט העיראקי הוקם לראשונה בעקבות הקמת מונרכיה חוקתית בשנת 1925, כך שהקואליציה נקבעה על-ידי המלך. שש-עשרה מערכות בחירות התקיימו בשנים 1925–1958. בשנת 1953, בעקבות מחלוקת על הצטרפות לברית בגדאד, קרא ראש הממשלה נורי א-סעיד לבחירות בשנה שלאחר מכן, בתחילת 1954. בחירות אלה התקיימו תחת עננת בשחיתות, כאשר על אויביו הפוליטיים של א-סעיד נאסר להתמודד. בשנת 1958 הפיכה צבאית הדיחה את א-סעיד ואת המלוכה.
מ-1968 עד 2003 הייתה עיראק נתונה תחת שלטון מפלגת הבעת'. כדי לשמר את מעמדה הפוליטי החלה המפלגה במסע טיהורים שכלל תעמולה בתקשורת בבתי הספר, שינויים בגופי הממשל ובצבא, מאסר של חברי אופוזיציה ושל התומכים בה ואף תלייה של מתנגדים או של אלה שנחשדו בכך. פעולות השלטון הביאו לכך שעד לשנת 2003 מפלגת הבעת' הייתה המפלגה המותרת היחידה בעיראק ולפיכך נבחרה לפרלמנט בכל שנה עד שנת 2003. בחירות אלה לא נחשבו חופשיות והוגנות על ידי הקהילה הבינלאומית, רק חברי מפלגת הבעת' של חוסיין עצמו נבחרו אי פעם.
בשנים 2003–2005
עריכהבמהלך מלחמת איראן-עיראק פלשה ארצות הברית לעיראק והפילה את שלטונו של סדאם חוסיין. במרץ 2003 חתמה הרשות הזמנית של הקואליציה על חוקת ביניים אשר קראה לבחירת אספת מעבר לאומית ("אל-ג'אמעה אל-וטניה"). בחוקה הזמנית נקבע כי אספה זו תנסח חוקה קבועה שתועבר לאחר מכן לאישור העם העיראקי במשאל עם. במהלך שלב זה לא היה בעיראק פרלמנט נבחר ומתפקד.
הבחירות לאספת המעבר הלאומית התקיימו ב-30 בינואר 2005. מפלגת הברית העיראקית המאוחדת זכתה ברוב המושבים עם 48% מהקולות וזכתה ב-140 מושבים. שמונים וחמישה מחברי האספה היו נשים.
שיחות בין הברית העיראקית המאוחדת למפלגות אחרות להקמת ממשלת קואליציה החלו זמן קצר לאחר הבחירות. לאחר שבועות של משא ומתן בין המפלגות הפוליטיות הדומיננטיות, ב-4 באפריל 2005, נבחר חאג'ם אל-חסני הסוני ליושב ראש. האספה בחרה בג'לאל טלבאני לעמוד בראש מועצת הנשיאות ב-6 באפריל ואישרה את בחירתו של איברהים אל-ג'עפרי והקבינט שלו ב-28 באפריל.
על פי החוקה הקבועה שאושרה במשאל עם ב-15 באוקטובר 2005 הוחלט כי הפרלמנט יורכב מ-325 חברים שייבחרו אחת לארבע שנים. כמו כן, הוחלט כי הפרלמנט יעביר חוקים פדרליים, יפקח על הרשות המבצעת, יאשר אמנות ועוד. הפרלמנט יבחר את נשיא עיראק, הבוחר ראש ממשלה מקואליציית הרוב במועצה.
הבחירות למועצת הנבחרים נערכו ב-15 בדצמבר 2005. המועצה התכנסה לראשונה ב-16 במרץ 2006, שנה בדיוק לאחר הישיבה הראשונה של אספת המעבר.
שיטת הבחירות הנוכחית
עריכהשיטת המשטר של עיראק כיום היא רפובליקה פרלמנטרית פדרלית, כלומר שלטון מרכזי המחזיק בסמכויות על כלל המחוזות תחתיו המיוצג על-ידי נבחרים מכל אחד מהמחוזות. מספר המושבים שכל מחוז מקבל בפרלמנט הוא ביחס לכמות התושבים במחוז. הבחירות מתנהלות ב-83 מחוזות עבור 329 מושבים, כאשר רבע מהמושבים שמורים לנשים. תשעה מושבים שמורים למיעוטים (5 מושבים לנוצרים ומושב אחד למיעוטים המנדאים, היזידים, השבאקים, והסאבּאים). כהונת הפרלמנט אורכת כ-4 שנים, וסבב הבחירות האחרון נערך ב-10 באוקטובר 2021.[1][2]
סמכויות הפרלמנט
עריכהלצד היותו הסמכות המחוקקת בעיראק, אוחז הפרלמנט בסמכויות משטריות נוספות שמעניק לו החוק העיראקי:
בחירת ראש הממשלה
עריכהאת ראש הממשלה ממנה נשיא עיראק, ועל המועמד להיות מהגוש הפרלמנטרי הגדול ביותר. הגוש לא חייב לכלול מפלגה אחת בלבד ואלא אם כן השיגה אחת המפלגות רוב פרלמנטרי מובהק, ימנה הגוש הפרלמנטרי הגדול ביותר בדרך כלל מספר מפלגות שהתאחדו לגוש טכני לקראת הבחירות. על מפלגות הגוש לבחור ראש ממשלה המקובל עליהן בתוך שבועיים ולהמליץ עליו לנשיא. בפני המועמד שקיבל את המנדט מהנשיא עומדים 30 יום כדי להרכיב ממשלה ולהביאה לאישור הפרלמנט. אם לא עולה בידיו לעשות כן, על הנשיא למנות מועמד אחר במקומו.[3][4]
בחירת הנשיא
עריכההפרלמנט בוחר את נשיא עיראק כ-30 יום לאחר הישיבה הראשונה שלו. אם אף מועמד לא מקבל רוב של שני שלישים בהצבעה הראשונה, נערכות הצבעה חוזרת בין שני המועמדים שקיבלו את מירב הקולות. אורך כהונת הנשיא הוא ארבע שנים, וניתן לבחור בו מחדש לכהונה נוספת אחת.[1]
מערכות הבחירות לפרלמנט מאז 2005
עריכהבחירות 2005
עריכהשיטת הבחירות
עריכהלאחר אישורה של החוקה החדשה במשאל העם באוקטובר 2005 נערכו בחירות לפרלמנט בן 275 חברים לכהונה של ארבע שנים ב-15 בדצמבר 2005. שיטת הבחירות שנקבעה הייתה ייצוג יחסי של הנציגים לפי המחוזות בפרלמנט. בכל מחוז הבוחרים יכלו לבחור רק את המפלגה ולא היה באפשרותם להשפיע על בחירת מועמדים מתוכה. רשימת מועמדי המפלגה נקבעה בהתאם להסדריה הפנימיים. 230 מתוך 275 המושבים בפרלמנט חולקו בין 18 המחוזות ביחס לאוכלוסייה. המפלגה שקיבלה את מירב הקולות במחוז מסוים היא זו שזכתה בו, וקיבלה את כל המושבים בפרלמנט שהוקצו למחוז לפי גודל אוכלוסייתו. שאר 45 המושבים חולקו לשתי קבוצות. הראשונה היא למפלגות שקיבלו מספר משמעותי של קולות ברחבי 18 המחוזות אך לא זכו למושבים. המספר המשמעותי נקבע לפי "הממוצע הלאומי" – סך כל הקולות החוקיים חלקי מספר המושבים. הקבוצה השנייה היא מפלגות שזכו במירב המושבים במחוז. מטרת החלוקה הייתה לאפשר ייצוג בפרלמנט למפלגות שלא קיבלו מספיק קולות כדי להשיג מושב במחוז, אך סכום קולותיהם בכלל המחוזות עבר את הממוצע הלאומי. בפועל, שיטה זו לא הצליחה והיא הובילה לכך שמפלגות קטנות לא הוצגו בפרלמנט. אמנם המפלגות הקטנות אמורות היו לקבל ייצוג תחת 45 המושבים שמספר הקולות שקיבלו היה מעל "הממוצע הלאומי", אך מספר הקולות שנדרשו למושב היה גבוה מדי עבור רובן והמושבים ניתנו למפלגות הגדולות.[1]
אירועים במהלך תקופת הבחירות
עריכההאלימות שרווחה בעיראק, אשר הופיעה בחלקה בדמות הפגנות, בשנים הקודמות לבחירות נמשכה במהלכן של בחירות 2005 והציבה אתגרים לוגיסטיים ניכרים לארגון הבחירות. בזמן הבחירות דווח בחדשות על התקפות מילוליות ופיזיות רבות, כאשר כמה מועמדים נהרגו, כולל פוליטיקאי סוני מוביל, מזהר א-דוליימי. כמה אירועי חבלה שכללו פיצוצים התרחשו ביום הבחירות עצמו. חלק מההפגנות היו על כך שהבוחרים לא יכלו לבחור את המועמדים בתוך המפלגות. אף על-פי כן, אחוזי ההצבעה היו גבוהים – כמעט 80% מהמצביעים הרשומים הגיעו להצביע.
בבגדאד, העניקו תוצאות בחירות 0ראשוניות לקואליציה העיראקית המאוחדת 59% מהקולות. החזית העיראקית הסונית, עם 19% מהקולות, טענה להונאת בחירות ודרשה בחירות חוזרות, דבר שוועדת הבחירות העצמאית של עיראק (IECI) דחתה, למרות שהודתה כי ייתכן שהתרחשו הפרות מסוימות.[2]
בחירות 2010
עריכה
ערך מורחב – הבחירות הפרלמנטריות בעיראק (2010)
לפני בחירות אלה שונה החוק במטרה לשמר את קולות המיעוטים ולאפשר את הבחירה במועמדים יחידים. השיטה החדשה קבעה כי ניתן להצביע או למפלגה או למועמד פרטי מתוכה. כך מועמד יכול היה לזכות במושב בפרלמנט גם אם מפלגתו לא הציבה אותו במקומות הראשונים. את שארית הקולות של מועמד פרטי שקיבל כיסא בפרלמנט מקבלת המפלגה.
שינוי משמעותי נוסף שהתרחש בשנה זו הוא בכמות וחלוקת המושבים. מספר סך כל המושבים גדל מ-275 מושבים ל-325 מושבים. מתוך 325 מושבים אלה כ-310 מושבים הוקצו למחוזות. כלומר, היחס בין מספר המושבים למפלגות שלא נבחרו לפי מחוזות לבין אלה שנבחרו לפי מחוזות קטן. לצד זאת, שוריינו שמונה מושבים לנציגי מיעוטים.
עד שנה זו המפלגה שהשיגה את מספר המושבים הגדול ביותר קיבלה את הזכות להקים את הממשלה. לאחר עתירות שהוגשו לבית המשפט החוקתי נקבע כי הזכות להרכיב את הממשלה אינה שייכת בהכרח למפלגה בעלת מספר המושבים הגדול ביותר ותחת זאת, המפלגות שיצליחו להרכיב את הקואליציה הגדולה ביותר הן אלה שירכיבו אותה. כך עבר הדגש מניצחון בבחירות ליכולת ניהול משא ומתן לאחריהן. רוב המפלגות התמודדו על מצע דומה, תוך התמקדות במצב הביטחוני במדינה.
בניגוד למטרה שלשמה נעשו השינויים, המפלגות הגדולות הצליחו אף יותר מבעבר. רק תשע מפלגות חלקו את המושבים בפרלמנט. בנוסף, אחוז ההצבעה ירד ל-61%.[1][5]
בחירות 2014
עריכה- ערך מורחב – הבחירות הפרלמנטריות בעיראק (2014)
בשנת 2013, לקראת הבחירות ב-2014, גדל מספר המושבים ל-328 כאשר מתוכם שמונה מושבים עדיין נשמרו למיעוטים וכל שאר המושבים חולקו בין המחוזות. כלומר, המושבים שייצגו את המפלגות שלא נבחרו במחוזות הפכו למושבים מחוזיים. בחירות אלה סיפקו את הפרלמנט המגוון ביותר עד אז, כש-42 מפלגות יוצגו בפרלמנט, ו-12 מפלגות מתוכן הקימו את הקואליציה.[6][1]
בחירות 2018
עריכה- ערך מורחב – הבחירות הפרלמנטריות בעיראק (2018)
בחירות אלה התקיימו בהתאם לאותה שיטת בחירות, למעט מושב נוסף עבור המיעוטים. כך גדל מספר המושבים בפרלמנט ל-329.[1]
שינויים בחוק הבחירות משנת 2020
עריכהבשנה זו שונה החוק לגבי הגיל המינימלי של הנציגים שיכולים להיבחר לפרלמנט מ-30 ל-28. כמו כן, חלוקת המושבים במחוזות שונתה ושוריין כיסא אחד לפחות בכל מחוז לאישה. כך מובטח ייצוג של לפחות 25% מהמושבים בפרלמנט על-ידי נשים.[1]
משכן הפרלמנט
עריכהמשכן הפרלמנט נמצא באזור שנקרא האזור הירוק ששטחו כ-10 קילומטרים רבועים במרכז הבירה בגדאד. לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003, מוקמה מפקדת הרשות הזמנית של הקואליציה בתחומי האזור הירוק, שהיה מאובטח בקפדנות ומוקף חומה, והמתחם נותר עד היום כמתחם מוסדות השלטון והשגרירויות הזרות בעיר.
בשנת 2013 החל פרויקט הבנייה של משכן הפרלמנט החדש. צורת בניין הפרלמנט היא צילינדר גבוה, העומד בניגוד לארכיטקטורה הנמוכה בסביבת הבניין, כך שהוא בולט ונראה בבירור מרחוק. הבניין ממוקם על ציר הגישה לפארק א-זאוורא, נקודה אסטרטגית במרכז בגדאד, המהווה את אחת מן הכניסות הראשיות לאזור הירוק. המעטפת החיצונית של הבניין בנויה בשיטת "Brise soleil", מאפיין אדריכלי של בניין המפחית את החום בו על-ידי הסטת אור השמש. כך מתאפשרת כניסה של מעט קרני שמש לבניין בבקרים, בערב ובחורף, אך פוחתת את כמות האור ישיר בקיץ. שיטה זו שומרת על ההבניין מוגן מהחום של השמש העיראקית ומנכיח את נוכחותה בה בעת. בתוך הבניין ישנם שני חצאי עיגול, אחד של האולם הגדול והשני של חדר הפרלמנט. החלל בניהם הוא מבואה הכניסה ואולם העיתונאים נמצא במפלס התחתון. עיצוב הבניין מעודד מעורבות ציבורית. לקהל הרחב מותר להסתובב במרחב בין המעטפת החיצונית לבין הבניין עצמו, כך המבקרים יכולים לצפות אל האולם הגדול ואל מבואת הכניסה, ולראות את חברי הפרלמנט. השקיפות האדריכלית הזו ומסמלת חיבור בין הציבור לבין הנציגים המשרתים ומעודדת את השקיפות בין העם לפרלמנט.[7]
המשכן החדש תוכנן על-ידי זהא חדיד, אדריכלית בריטית נודעת ממוצא עיראקי.
פריצות לפרלמנט
עריכההפריצה בשנת 2016
עריכההתסיסה הפוליטית בעיראק קודם לפריצה לתוכו בשנת 2016 נבעה מהאשמות על שחיתות במערכת הפוליטית, תסכול מהשפל הכלכלי שנוצר כתוצאה מירידת מחירי הנפט בעולם והמלחמה המתמשכת עם ארגון המדינה האסלאמית. בפועל, ההפגנות פרצו כתוצאה מניסיונותיו של ראש הממשלה באותה התקופה, חיידר אל-עבאדי, להחליף שרים בממשלה. את ההחלפה הססביר אל-עבאדי בטענה כי הוא מנסה לעצור את השחיתות ולמנות שרים טכנוקרטים במקומם של הפוליטיקאים. שינויים אלה הובילו לוויכוחים סוערים בפרלמנט והתסיסו את הרוחות בקרב מתנגדיו של אל-עבאדי. באפריל 2016, לאחר חודשים של הפגנות, הסתערו תומכיו של מוקתדא א-סדר, יריבו של אל-עבאדי, על המתחם המבוצר של האזור הירוק בבגדאד. רביּם מהמפגינים נכנסו לבניין הפרלמנט השוכן באזור זה, התעמתו עם המשטרה ושברו את המחסומים. הם הצטלמו באולמות הישיבות ודרשו לשים קץ לשחיתות.
המפגינים פינו את האזור שעליו צרו במשך כ-24 שעות, לאחר שני פיגועים שבוצעו באמצעות מכוניות תופת בדרום עיראק, שבהם נהרגו לפחות 32 בני אדם ונפצעו 75. אל-עבאדי קרא לעצירת המבצעים והעמדתם לדין, בעוד המפגינים המשיכו לפעול לקבלת דרישותיהם.[8][9][10]
הפריצה בשנת 2022
עריכהב-27 ביולי 2021, זכה מוקתדא א-סדר, הידוע בהתנגדותו לכל מעורבות זרה בעיראק, ב-74 מושבים בפרלמנט והפך לסיעה הגדולה ביותר בפרלמנט. על אף שניצח בבחירות לא הצליח א-סדר להגיע להסכמה על הקמת ממשלה, משום שלא הסכים שממשלתו תכלול מפלגות הנתמכות על-ידי איראן. לאחר מעל לחצי שנה של ניסיונות הקמת ממשלה שכשלו, משך א-סדר את כל מחוקקיו מהפרלמנט וכך מסר למעשה עשרות מושבים לידי המפלגות השיעיות הפרו-איראניות שאותן הוא עוין. עם זאת, הוא אותת להן כי הוא עשוי לקדם התקוממות עממית נגדן מצד מיליוני תומכיו – ומצד המיליציה שלו, גדודי השלום – אם הן ינסו להקים ממשלה שהוא אינו תומך בה.
בשנת 2022, לאחר כניסת הממשלה החדשה החליטו המפלגות השיעיות למנות את השר לשעבר מוחמד א-סודאני למועמד הרשמי של הגוש לתפקיד ראש הממשלה. א-סודאני נחשב לבעל בריתו של ראש הממשלה לשעבר נורי אל-מאלכי, יריבו של א-סדר. בעקבות כך קמו מהומות שהובילו תומכיו של א-סדר וב-27 ביולי 2022 פרצו מאות מפגינים מתומכי א-סדר לבניין הפרלמנט, בשעה שחברי הפרלמנט לא נכחו בבניין. ראש הממשלה המכהן באותה התקופה, מוסטפא אל-כאזמי קרא לנסיגת המפגינים מהבניין, אך המפגינים התפזרו רק לאחר קריאה פומבית של א-סדר. עם זאת, המפגינים חזרו להפגין בעידודו של א-סדר בדרישה לביצוע רפורמות, הפגנות שנמשכו עד 30 ביולי ועמן חזרו גם העימותים שהותירו לפחות 125 בני אדם פצועים.
בין ה-29 ל-31 ביולי, המפגינים הסתערו על הפרלמנט והטילו עליו מצור, כשמאות מהם נפצעו כתוצאה מהעימותים עם כוחות הביטחון העיראקיים. האלימות לא פסקה עד נאומו של מוקתדא א-סדר שגינה את הפריצה לפרלמנט והורה להפסיק את המהומות.[11][12]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הפרלמנט של עיראק (בערבית ובאנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Victoria Stewart-Jolley, Iraq’s electoral system Why successive reforms fail to bring change, Chatham House 6, 2021, עמ' 20-24
- ^ 1 2 ELECTORAL SYSTEM, INTER-PARLIAMENTARY UNION
- ^ Yee, Vivian; Rubin, Alissa J., In U.S.-Led Iraq War, Iran Was the Big Winner, The New York Times, 19 March 2023
- ^ אתר האינטרנט הרשמי של ראש ממשלת עיראק
- ^ ELECTIONS IN 2010, INTER-PARLIAMENTARY UNION
- ^ ELECTIONS IN 2014, INTER-PARLIAMENTARY UNION
- ^ COUNCIL OF REPRESENTATIVES, hnna
- ^
טים ארנגו, מאות מפגינים פרצו לפרלמנט בבגדאד והסתלקו לאחר זמן קצר. אבל למה בעצם?, באתר הארץ, 3 במאי 2016
- ^ Muqtada al-Sadr loyalists leave Baghdad’s Green Zone, ALJAZEERA, 2 May 2016
- ^ Greg Jaffe, 30, 2016 .com/politics/protests-in-baghdad-throw-administrations-iraq-plan-into-doubt/2016/04/30/759fadd4-0f03-11e6-bfa1-4efa856caf2a_story.html Protests in Baghdad throw administration’s Iraq plan into doubt, The Washington Post, April 30, 2016
- ^ ליעד אוסמו והסוכנויות, עיראק: מאות מפגינים פרצו לפרלמנט והשמיעו קריאות נגד איראן, באתר ynet, 27 ביולי 2022
- ^ מאות מפגינים נגד איראן פרצו לבניין הפרלמנט בעיראק, באתר הארץ, 27 ביולי 2022
