זהא חדיד

אדריכלית בריטית ממוצא עיראקי

זהא חדידערבית: زها حديد; 31 באוקטובר 195031 במרץ 2016) הייתה אדריכלית בריטית ממוצא עיראקי. בתחילת דרכה הייתה חדיד מזוהה עם סגנון הדה-קונסטרוקטיביזם באדריכלות, אך בהמשך דרכה דבקה בזרם האדריכלות הדיגיטלית[1].

זהא חדיד
زها حديد
Zaha Hadid in Heydar Aliyev Cultural center in Baku nov 2013 (cropped).jpg
לידה 31 באוקטובר 1950
בגדאד, בית המלוכה העיראקי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 במרץ 2016 (בגיל 65)
מיאמי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות ברוקווד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה אדריכלות, תכשיט, ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות דה-קונסטרוקטיביזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Capital Hill Residence, Riverside Museum, CMA CGM Tower, Phaeno Science Center, MAXXI, CityLife, one-north, Port House, Sheikh Zayed Bridge, אצטדיון ברגיזל, Bridge Pavilion, Heydar Aliyev Cultural Center, מרכז ספורט המים, Lilium Tower, Guangzhou Opera House, Dubai Opera House, Contemporary Arts Center, BMW Central Building, Vitra Fire Station עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סטירלינג (2010)
פרס ג'יין דרו (2012)
העיטור האוסטרי למדע ואמנות (2005)
פרס האיחוד האירופי לאדריכלות עכשווית (2003)
רשימת 100 הנשים החזקות בעולם של מגזין פורבס (2008)
פרס סטירלינג (2011)
אורח כבוד של מקסיקו סיטי (2012)
פרימיום אימפריאל (2009)
מדליית הזהב המלכותית (2016)
גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (2012)
פרס פריצקר (2004)
עמית המכון האמריקאי לאדריכלות
מדליית הזהב הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
www.zaha-hadid.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מרכז לאמנויות עכשוויות באוהיו. המיזם הראשון של חדיד באמריקה.
תחנת מכבי אש בויטרה, גרמניה
מרכז BMW בלייפציג, גרמניה
ספסל שעוצב על ידי זהא חדיד

ביוגרפיהעריכה

חדיד נולדה בבגדאד, למשפחה מהמעמד הגבוה בת שלושה ילדים. אביה, מוחמד אל-חג'ג 'חוסין חדיד, היה תעשיין עשיר ממוסול. הוא הקים את מפלגת אל-אהאלי השמאלית-ליברלית בשנת 1932, והיה מייסד שותף של המפלגה הלאומית הדמוקרטית בעיראק. כיהן כשר האוצר לאחר הפלת בית המלוכה העיראקי בשנת 1958 בממשלתו של עבד אל-כרים קאסם. אמה, ווג'יהא אל-סבונג'י, הייתה אמנית ממוסול. בשנות ה-60 חדיד למדה בפנימיות באנגליה ובשוויץ.

חדיד סיימה לימודיה לתואר במתמטיקה מהאוניברסיטה האמריקנית בביירות לפני שעברה, בשנת 1972, ללונדון כדי ללמוד בבית הספר לאדריכלות של אגודת האדריכלות (AA School of Architecture). עם סיום לימודיה החלה לעבוד עם רם קולהאס, אדריכל הולנדי שהיה מרצה שלה, במשרד האדריכלים "המשרד לאדריכלות עירונית" באמסטרדם. בשנת 1980 הקימה בלונדון משרד עצמאי.

לאחר מכן החלה בקריירה אקדמית בהוראת אדריכלות, תחילה באיגוד האדריכלות, לאחר מכן, בבית הספר לתארים מתקדמים בהרווארד, אוניברסיטת קיימברידג', אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת אילינוי בשיקגו ובאוניברסיטת קולומביה. היא זכתה למוניטין המוקדם שלה בזכות העיצוב והפרויקטים המוקדמים הצבעוניים והייחודיים שלה, אשר פורסמו רבות בכתבי עת אדריכליים, אך רובם לא נבנו. בין הפרויקטים השאפתניים אך הלא בנויים שלה, תוכנית למגדל בהונג קונג (1983), ותוכנית לבית אופרה בקרדיף, ויילס, (1994). חוויית קרדיף הייתה מייאשת במיוחד עבורה; העיצוב שלה נבחר לטוב ביותר על ידי חבר השופטים בתחרות, אך ממשלת ויילס סירבה לשלם עבורו, והפרויקט נמסר לאדריכל אחר ופחות שאפתני. המוניטין שלה בתקופה זו נשען בעיקר על משנתה האקדמית ועל הציורים המדומים והצבעוניים שהיא עשתה על הבניינים המוצעים שלה. המוניטין הבינלאומי שלה שופר מאוד בשנת 1988 כאשר נבחרה להציג את רישומיה וציוריה כאחד משבעה אדריכלים שנבחרו להשתתף בתערוכה "דקונסטרוקטיביזם באדריכלות", שאצרו פיליפ ג'ונסון ומארק וויגלי במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. הסיקור עיתונאי על עבודתה החל לא רק להוציא את שמה לעולם האדריכלות, אלא אפשר לאנשים לשייך לה סגנון אדריכלי מסוים.

בשנת 1994 הושלם הבניין הראשון שתכננה, תחנת כיבוי אש במפעל הרהיטים "ויטרה" בוייל אם ריין, שבגרמניה[2]. בשנות ה-90 תכננה מספר פרויקטים קטנים בעיקר אירופה ולאחר מכן, החל מתחילת שנות ה-2000, נבחרה לתכנן פרויקטים גדולים בכל רחבי העולם. המשרד שלה "זהא חדיד אדריכלים" גדל במהירות תוך שנים ספורות והעסיק כ-350 עובדים. בין העובדים של המשרד בתחילת דרכו היה האדריכל הישראלי רם אהרונוב[3]. חדיד החלה לעסוק גם בעיצוב מוצר, עיצוב פנים ופיסול[4].

בשנת 2012, נבחרה לתכנן את הבניין החדש של הבנק המרכזי בעיראק. זהו הבניין הראשון שחדיד תתכנה במולדתה[5]. אחר כך נבחרה לתכנן גם בניין חדש לפרלמנט של עיראק.

בשנת 2015, הגיעה לפשרה במשפט דיבה נגד המגזין "ניו יורק רוויו אוף בוקס" והמבקר מרטין פילר. על פי הסכם הפשרה, משכה חדיד את תביעתה, והמגזין ופילר התנצלו ושילמו פיצוי כספי. במאמר שפרסם במגזין כתב פילר כי באתר האצטדיון שחדיד תכננה בקטאר, לקראת משחקי המונדיאל ב–2022, מצאו את מותם 1,000 מהגרי עבודה. בכתב־התביעה שהגישה נטען שהעבודות באתר האצטדיון עדיין לא החלו ושום פועל לא נפגע. פילר הודה ששגה והתנצל מיד אחרי פרסום המאמר ואמר פועלים אכן נהרגו, אבל באתרי בנייה אחרים בקטאר. חדיד הודיעה כי תתרום את סכום הפיצוי, שגובהו נותר חסוי, לארגון להגנה על זכויות פועלי בניין[6].

בשנת 2016, בעקבות התקף לב, נפטרה חדיד בעת שהותה במיאמי, והיא בת 65[7]. שותפה פטריק שומאכר ממשיך לנהל ולהוביל את משרד "זהא חדיד אדריכלים". מספר פרויקטים שתכננה הושלמו לאחר מותה.

פרסים והוקרהעריכה

היא זכתה בפרסים אדריכליים רבים, חלקם על מבנים שלא נבנו מעולם כמו "פיק קלאב" (1983) בהונג קונג ובית האופרה של מפרץ קרדיף בוויילס (1994). בשנת 2004 הייתה חדיד לאשה הראשונה שזכתה בפרס פריצקר לאדריכלות. זכתה ב-"פרס סטירלינג" של ארגון האדריכלים המלכותי הבריטי פעמיים ברציפות, על תכנון מוזיאון מקסי ברומא ב-2010[8] ועל תכנון בית ספר בלונדון ב-2011[9], בשנת 2012 והוענק לה תואר אבירות של מסדר האימפריה הבריטית על תרומתה לאדריכלות.

בספטמבר 2017, ערכה עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל, בשיתוף עם עיריית חולון ומוזיאון העיצוב חולון, כנס שהוקדש למורשתה תחת הכותרת "מעוף ותעוזה - מורשת זאהה חדיד באדריכלות ובעיצוב". בכנס השתתפה האדריכלית שרה קלומפס, שותפה במשרדה של חדיד, וממשיכת דרכה[10].

עבודותעריכה

מרבית עבודותיה המוקדמות הן קונספטואליות בלבד ולא יצאו אל הפועל. החל משנות ה-2000, תכננה עשרות מבנים בכל רחבי העולם, בין השאר:

סגנוןעריכה

הסגנון האדריכלי של חדיד אינו מסווג בקלות, והיא לא תיארה את עצמה כחסידה של סגנון כזה או אחר. עם זאת, לפני שבנתה בניין מרכזי יחיד, היא סווגה על ידי מוזיאון המטרופוליטן לאמנות כדמות מרכזית בדקונסטרוקטיביזם האדריכלי. עבודתה תוארה גם כדוגמה לנאו-עתידנות ולפרמטריזם[21].

בתקופה בה הטכנולוגיה השתלבה בתכנון האדריכלי, חדיד קיבלה את השימוש בטכנולוגיה אך עדיין המשיכה בתכנון ועיצוב ידני, לצייר את הבניינים שלה ולעשות דגמים של העיצובים. הסיבה לכך היא שהיא לא רצתה להגביל את עצמה ואת עיצוביה רק ​​למה שהמחשב יכול לעשות. סגנון העבודה העיצובי שלה, כלל צייר של הקונספט האדריכלי, שבה לידי ביטוי בצורות גאומטריות מפשטות. מרישומים אלו פיתחה את הפרטים של העיצוב האדריכלי של הפרויקט שעליו היא עבדה[22].

כאשר הוענק לה פרס פריצקר בשנת 2004, יו"ר חבר השופטים, לורד רוטשילד, אמר: "במקביל לעבודתה התאורטית והאקדמית, כאדריכלית פעילה, חדיד לא נרתע ממחויבותה למודרניזם. תמיד חידשה, התרחקה מהטיפולוגיה הקיימת, מההיי-טק, והעבירה את הגאומטריה של בניינים למימד חדש"[23]. מוזיאון העיצוב של לונדון תיאר את עבודתה, בשנת 2016, כבעלת: "צורות נוזליות אקספרסיביות, גורפות של נקודות פרספקטיבה מרובות וגאומטריה מקוטעת, המעוררות את הכאוס והשטף של החיים המודרניים"[24].

חדיד עצמה, שלעיתים קרובות השתמשה בז'רגון אדריכלי כבד, יכלה גם לתאר את מהות סגנונה בפשטות רבה: "הרעיון הוא שלא יהיו זוויות של 90 מעלות. בהתחלה היה האלכסון. האלכסון בא מהרעיון של הפיצוץ שמגבש מחדש את החלל. זה היה תגלית חשובה"[25].

לקריאה נוספתעריכה

  • איסבל סנצ'ס וגארה, זהא חדיד (קטנות-גדולות), תל אביב, הוצאת צלטנר, 2019. מתרגמת: אבירמה גולן

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא זהא חדיד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נעמה ריבה, פטריק שומאכר, השותף של זאהה חדיד, מאמין שהעולם יהיה דיגיטלי, באתר Xnet‏, 19 במאי 2013
  2. ^ מיכאל יעקובסון: סקירה על הבניין הראשון שחדיד בנתה - תחנת כיבוי אש במפעל ויטרה, באתר 'חלון אחורי', 12 ביולי 2015
  3. ^ רם אהרונוב, שלום, זאהה, באתר ערב רב, 21 באפריל 2016
  4. ^ רוני ודנאי‏, זאהה חדיד משתפת פעולה עם יונייטד ניוד, באתר וואלה!‏, 3 ביולי 2013
    נעמה ריבההייתם משלמים 145 אלף דולר על כיסא בעיצוב המשרד של זאהה חדיד?, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2018
  5. ^ נועם דביר, זאהה חדיד תתכנן את בניין הבנק המרכזי החדש בעיראק, באתר הארץ, 7 בפברואר 2012
  6. ^ אסתר זנדברגהאדריכלית זאהה חדיד ניצחה בקרב המשפטי והפסידה במאבק המוסרי, באתר הארץ, 25 בפברואר 2015
  7. ^ נעמה ריבהמתה בגיל 65 האדריכלית פורצת הדרך זאהה חדיד, באתר הארץ, 31 במרץ 2016
  8. ^ נועם דביר, מוזיאון מקסי ברומא, בתכנונה של זאהה חדיד, זכה בפרס סטירלינג הבריטי, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2010
  9. ^ נועם דביר, זאהה חדיד זכתה בפרס סטירלינג הבריטי על תכנון בית ספר בלונדון, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2011
  10. ^ נעמה ריבהזאהה חדיד, השאנל של האדריכלות, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2017
  11. ^ ניקולאי אורוסוף, הניו יורק טיימס, עכבר העירמה קרה לשבלול, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2008
  12. ^ נועם דביר, עכבר העירזאהה חדיד והמוזיאון חסין האופנה, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2009
  13. ^ הגרדיאןהסופרן של זאהה חדיד: על בית האופרה שתכננה האדריכלית הבריטית בסין, באתר הארץ, 14 במרץ 2011
    נועם דביר, בית אופרה בתכנון זאהה חדיד נחנך בסין, באתר הארץ, 27 בפברואר 2011
  14. ^ נועם דביר, זאהה חדיד לא הוזמנה לטקס חנוכת מרכז שתכננה עבור האולימפיאדה בלונדון, באתר הארץ, 25 במאי 2012
  15. ^ פרויקט של האדריכלית זאהה חדיד נבחר לעיצוב השנה בבריטניה, באתר הארץ, 1 ביולי 2014
  16. ^ נעמה ריבהבניין שתיכננה זאהה חדיד לפני מותה נפתח באנטוורפן, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2016
  17. ^ אסתר זנדברגעוד מפלץ אדריכלי של זאהה חדיד, באתר הארץ, 25 באפריל 2018
  18. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏שטח של מיליון מ"ר ועמדות שירות רובוטיות: שדה התעופה הגדול בעולם נפתח לפעילות, באתר גלובס, 6 באוקטובר 2019
  19. ^ נעמה ריבה, הספורט מתחבר לצד הנשי: מה מזכיר האצטדיון של מונדיאל 2022, באתר Xnet‏, 19 בנובמבר 2013
    הולי בקסטר, הגרדיאן"איצטדיון הווגינה" בקטאר מסעיר את הדמיון, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2013
  20. ^ נעמה ריבהבטייוואן נבנה גשר שכמוהו לא נבנה מעולם, באתר הארץ, 24 במרץ 2019
  21. ^ "Neo-futurism". designingbuildings. 2018. "Neo-futurism: An Overview for Students in Architecture Training". digitalschool. 
  22. ^ Fontana-Giusti, Gordana (יוני 2016). "Zaha Hadid: 1950–2016". Architectural Research Quarterly (באנגלית) 20 (2): 95–98. ISSN 1359-1355. 
    The Complete Zaha Hadid: Expanded and Updated. London: Thames and Hudson. 2013. ISBN 9780500342893. 
  23. ^ "2004 Pritzker Prize announcement". Pritzker Architecture Prize. בדיקה אחרונה ב-22 בדצמבר 2018. 
  24. ^ "Dama Zaha Hadid profile". Design Museum. 9 בספטמבר 2014. בדיקה אחרונה ב-22 בדצמבר 2018. 
  25. ^ Taschen, Aurelia and Balthazar (2016). L'Architecture Moderne de A à Z (בצרפתית). Bibliotheca Universalis. ISBN 978-3-8365-5630-9.