הקדמה

הקדמה לספר מופיעה לפני גוף הספר וכוללת פנייה של המחבר או העורך אל הקורא, לשם הצגת עניינים אחדים הנוגעים לספר. להקדמה ניתנות כותרות שונות: הקדמה, פתיחה, מבוא, פתח-דבר ואפילו אקדמות מילין (prolegomena). בספר "המשפט" מאת חיים כהן ניתנה להקדמה הכותרת "דברי הסבר, אזהרה, התנצלות ותודה". הקדמות נמצאות לרוב בספרי עיון ומחקר ומיעוטן בספרות בדיונית.

תוכן ההקדמה

ההקדמה עוסקת בנושאים הבאים (כולם או מקצתם):

תיאור של מטרות הספר, מאפייניו וייחודו.
הצגת אמונות ודעות שהינחו את המחבר בקביעת אופי הספר ותוכנו.
הגדרת האוכלוסייה שלה נועד הספר.
סקירה קצרה של פרקי הספר, יחד עם המלצות למורה ולתלמיד (כאשר מדובר בספר לימוד), או המלצות לקורא, על אופן השימוש בספר. המלצות אלה כוללות:
- אפשרות לדלג על פרקים מסוימים בקריאה ראשונה של הספר, או וריאציות של סדר הקריאה בהתאם למטרות הקורא.
- הסבר ביחס לדרגת הקושי של תרגילים לא פתורים. יש הנוהגים לפזר בספר תרגילים ללא כל סדר ברמת הקושי שלהם, כך שלאחר תרגיל קל מופיע תרגיל קשה מאוד, ללא כל רמז לקורא על הצפוי לו. מתן מידע המאפשר זיהוי רמת הקושי של התרגילים מקל על הקורא.
הנחיות ביחס לסימנים מיוחדים שמופיעים בספר.
התייחסות לנושאים שונים, החורגים ממסגרת הספר, ואף-על-פי-כן קשורים אליו.
דברי תודה. את ההקדמה נהוג לחתום בדברי תודה למסייעים ביצירת הספר.
חתימה: מקום כתיבת הספר, תאריך, שם המחבר.

דברי תודה

את ההקדמה נהוג לחתום בדברי תודה למסייעים ביצירת הספר, ויש המקדישים למטרה זו פרק נפרד שכותרתו "דברי תודה". הזוכים לתודות הם:

עמיתים שסייעו למחבר, ברעיונות לכתיבת הספר ובקריאת טיוטות שלו.
גורמים שסייעו באיסוף המידע לספר: ספריות, מכוני מחקר, עמיתים וכו'.
העוסקים במלאכת ההוצאה לאור: המו"ל, העורך וכו'.
אנשים או מוסדות שסייעו במימון יצירת הספר, בשלב הכתיבה או בשלב ההוצאה לאור.
בני משפחתו של המחבר שהעניקו לו סביבה אוהדת לכתיבת הספר (ולעיתים סייעו ביותר מכך).

את ספרו "דיוקן עצמי עם צלקת" מסיים רומן פריסטר בפסקה:

כתיבת הספר נמשכה ארבע שנים. חלקו נכתב בתל אביב, חלקו בפולין. בכל מקום ליוו אותי עידודה ועזרתה של רעייתי שולמית. העובדה שעם סיום הכתיבה עלו הנשואים שלנו על שרטון אינה גורעת מאום מתחושת אסירות התודה שאני חש כלפיה.

מספר האנשים הזוכים לתודה ואורכם של דברי התודה נתונים לשיקול דעתו של המחבר, אך על כך העיר ג'ון לה קארה בפתח ספרו "בית רוסיה":

שורה ארוכה של דברי תודה והוקרה בראשיתו של ספר, עלולה להיות טרחנית ומייגעת כרשימת העושים במלאכה בסרט קולנוע.

דברי תודה יוצאי דופן מופיעים בפתח ספרו של אורי בר-יוסף, "הצופה שנרדם":

תודה, אף כי מסוג אחר לגמרי, מגיעה לכמה עמיתים נוספים, בעיקר מאוניברסיטת חיפה, בראש ובראשונה לפרופסורים א.ב., א.כ., וא.ס., שמאמציהם הבלתי נלאים להכשילני תרמו, אף שלא לכך התכוונו, לחיבור הספר במועד מוקדם מזה שהתכוונתי לו מלכתחילה.

נחיצות ההקדמה

ממאפייניה של ההקדמה נובע שכתיבתה מתבצעת בשלב מתקדם ביותר של יצירת הספר (אם כי הקורא פוגש אותה כבר בתחילת הקריאה). הקדמה מקובלת בספרי עיון רבים, אך אין חובה לצרפה לספר, כפי שמציינים מחברי הספר Winning Ways במשפט המתחיל את ההקדמה לספרם:

האם הספר צריך הקדמה? מה עוד, לאחר מאמץ בן חמש עשרה שנים, צריכים שלושה כותבים מוכשרים להוסיף?

בספרו האוטוביוגרפי "כאשר הייתי נער קטן" כותב אריך קסטנר:

הקדמה לספר היא כה חשובה וכה יפה, כמו הגינה שלפני הבית. ברור, יש ספרים ללא גינונת וספרים ללא קידומת. אבל, עם הקדמה, חביבים עלי הספרים יותר. אני מתנגד שהמבקרים יתפרצו בעד הדלת ישר לתוך הבית. זה מזיק למבקרים ולבית. גם לדלת. קסרקטינים למגורים, אפילו מגרדי-שחקים בני שבעים קומה, נעשו במרוצת הימים להכרח. וכן גם ספרים עבים, כבדים כלבנים. אף-על-פי-כן מחבב אני מכל את הבתים הקטנים והחמימים, עם פרחי אמנון-ותמר ודליות בגינה שלפני הבית, שביל קטן וקצר ושלוש-ארבע מדרגות עד הדלת והפעמון. וגם את הספרים הדקים והנוחים, עם ההקדמה שלהם. ייתכן ששורש הדבר נעוץ בכך, שגדלתי בקסרקטין למגורים כזה, ללא גינה בכלל.

— תרגמה: שושנה אוילר

ההקדמה במהדורות נוספות

במהדורה חדשה של הספר יש הנוהגים להתייחס אל ההקדמה כאל כל חלק אחר של הספר, כלומר לשנותה כך שתתאים לתוכן הספר במהדורה זו.

אחרים הנוהגים להותיר את ההקדמה למהדורה הראשונה ללא שינוי, ולצרף הקדמה נוספת, ובה תיאור החידושים הנכללים במהדורה החדשה. הכותרת מציינת את המהדורה לכבודה נתחברה הקדמה זו, למשל "הקדמה למהדורה השלישית". כאשר הספר זוכה למהדורות אחדות, מצטברות בשיטה זו הקדמות אחדות.

במהדורה מתורגמת מוסיף לעיתים המתרגם הקדמה משלו בה הוא מפרט שיקולים לבחירת סגנון התרגום, בחירת משלב השפה וכן מפרט מי שעזרו לו (בדרך כלל בספרי עיון ומחקר). יש פעמים שהמחבר עצמו מוסיף הקדמה מיוחדת לתרגום.

הקדמה מאוחרת

בדרך כלל נכתבת ההקדמה לספר על ידי מחבר הספר. לעיתים נכתבת ההקדמה שנים רבות לאחר מות המחבר, ובמקרה זה היא נושאת אופי שונה לחלוטין - היא כוללת דברי פרשנות, על ידי פרשן של הספר או עורך שלו. דוגמאות אחדות:

הקדמה לשייקספיר - הקדמה שכתב סמואל ג'ונסון למהדורה של כל כתבי שייקספיר בעריכתו, שיצאה לאור ב-1765. בהקדמה עוסק ג'ונסון בנושאים שונים שעולים בדיון ביצירתו של שייקספיר.
שמונה פרקים לרמב"ם - הקדמת הרמב"ם למסכת אבות. כהכנה למסכת אבות, העוסקת בתיקון המידות ובהוראות חז"ל לחיי תורה, דרך ארץ, מוסר והנהגות ישרות, המהווים בעצם את תורת הנפש, מנתח הרמב"ם בהקדמתו עניינים שונים הנוגעים לנפש האדם, מהותו כיציר הבורא וכבוחר חופשי ומחויבותו לצו הבורא, לימוד תורתו וקיום מצוותיו.

בספרות היהודית העתיקה

ברוב ספרי המקרא המרכיבים את התנ"ך, לא מצאנו עדיין את המנהג להקדים הקדמה כפרק נפרד לספר הבא אחריה, למעט פסוק פתיחה קצר המצהיר על מחברו של הספר (כך למשל פסוק ההקדמה בפתח ספר ישעיהו: 'חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה'). גם רוב ספרי חז"ל (למשל: שישה סדרי המשנה של רבי יהודה הנשיא) אינם מלווים בהקדמה פורמלית. אפשר שהנוהג להקדים פרק הקדמה שלם חלחל לספרי היהודים מספרויות ותרבויות אחרות. כך למשל, הספר בן סירא (מן המאה ה-3 או ה-2 לפני הספירה) איננו מלווה בהקדמה, אך לתרגומו היווני בידי נכדו של המחבר בן סירא, הוסיף הנכד המתרגם דברי הקדמה. רק החל מספרות הגאונים ואילך, המצב משתנה באופן ברור ואנו מוצאים יותר ויותר ספרים עם הקדמה פורמלית. הראשון הידוע בכתיבת מונוגרפיות הכוללות הקדמה הוא רב סעדיה גאון. גם לספר הפסיקה הלכות גדולות מתקופת הגאונים, מצורפת הקדמה מיוחדת.