פתיחת התפריט הראשי

סעדיה גאון

איש אשכולות, מגאוני בבל, ושימש כראש ישיבת סורא
Disambig RTL.svg המונח "רס"ג" מפנה לכאן. לערך העוסק בשנה העברית ה'רס"ג (1502–1503), ראו ה'רס"ג.

רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (יולי 882 - 21 במאי 942) בן העיר פיום, המכונה גם בקיצור: רס"ג, היה איש אשכולות, מגאוני בבל, ושימש כראש ישיבת סורא בבגדאד.

רבי סעדיה גאון
לידה 882
ד'תרמ"ב
פיום, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 במאי 942 (בגיל 60 בערך)
כ"ו באייר ד'תש"ב
סורא, עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה עבאס עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות גאוני בבל
תחומי עיסוק תנ"ך, הלכה, פילוסופיה יהודית, דקדוק, פיוט
תפקידים נוספים ראש ישיבת סורא
רבותיו עלי בן יהודה הנזיר, אביו רבי יוסף אלפיומי
חיבוריו אמונות ודעות, ספרי הלכה, תרגום התנ"ך לערבית עם פירוש (ה'תפסיר'), "ספר האגרון" ועוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רס"ג הצטיין בבקיאות במרבית כתבי הקודש היהודיים וגם במרבית ענפי המדע שהיו בתקופתו. היקף מפעלו הספרותי היה גדול ביותר: הוא כתב ספרים בענייני הלשון העברית ודקדוקה, פיוטים, פרשנות מקרא, ונושאים תאולוגיים ופילוסופיים. רס"ג הוא גם הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית בצורה מסודרת, כהשפעה מן המדקדקים של הערבית שפעלו באותה תקופה. לפיכך הוא נחשב לראשון מבין מדקדקי ימי הביניים. על תלמידיו בתחום זה נמנים המדקדקים החשובים דונש בן לברט ומנחם בן סרוק. שפת כתיבתו הייתה ערבית-יהודית.

תוכן עניינים

תולדות חייועריכה

מקום הולדתו של הרס"ג לא ברור. יש הסבורים כי נולד בכפר דילץ שבמחוז פיום במצרים העילית בחודש תמוז ד'תרמ"ב, ויש הסבורים כי נולד בתימן[1]. הכינוי פיומי מעיד על כך שהגיע לבבל ממצרים.

אביו של רס"ג, רב יוסף אלפיומי (הפיומי), היה מצאצאיו של התנא רבי חנינא בן דוסא[2], אולם ספג גינוי מבעלי ריביו שהתייחס מקהל גרים[3]. ויש הטוענים כי היה כהן[4] עבד כבעל מלאכה פשוט ועני.

רבותיועריכה

לפי עדותו של הסופר אל-מסעודי, נמנה רב סעדיה בין תלמידי אבו כתיר יחיי בן זכריה הסופר מטבריא, מסעודי חישבם בין קהל ה"אשמעתיים" (כמקביל לכת הקראים)[5]). כאשר היה רס"ג נער, רכש ידיעות רבות בנושאי הלשון העברית ודקדוקה, מקרא משנה תלמוד והלכה. הוא עסק גם ב"מדעים וחכמות הגויים", כלומר מדע ופילוסופיה כלליים. באותן שנים החלה התרבות הערבית לפרוח במצרים ובסביבתה, והמדע היווני פרח עוד לפני כן, ואלו השפיעו על רס"ג בצעירותו.

המחלוקת עם ראש ישיבת גאון יעקבעריכה

  ערך מורחב – מחלוקת קביעת לוח השנה (ד'תרפ"ב)

רס"ג היה מעורב במחלוקת בין חכמי בבל ובין חכמי ארץ ישראל, ובראשם גאון ארץ ישראל הרב אהרן בן מאיר, בעניין קביעות שנת ד'תרפ"ב 921-922[6]. עד לזמנו של רס"ג, קביעות השנה נמסרה מארץ ישראל ונתקבלה בכל תפוצות ישראל ללא סייג. אולם בשנת 921 התגלעה מחלוקת בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל על אודות קביעת לוח השנה. המחלוקת נסבה אודות שנת ד'תרפ"ב; לפי בן-מאיר הייתה זו שנה חסרה ולפי חכמי בבל הייתה זו שנה שלמה; בן-מאיר הורה לתלמידיו לחגוג את המועדים כפי הוראתו, אך חכמי בבל, ובראשם דוד בן זכאי ורב סעדיה גאון כתבו לו כי טעות בידו. כתוצאה מכך חג הפסח נחגג בארץ ישראל ביום ראשון, ובבבל ביום שלישי. בתגובה לטענת חכמי בבל, קבע בן-מאיר כי הסמכות לקבוע מועדים ולעבר את השנה נתונה לחכמי ארץ ישראל בלבד, ועל כן פסיקתו מוסמכת יותר משל בן-זכאי ורס"ג. בעקבות המצב שנוצר בו יהודים באזורים שונים חגגו מועדים בזמנים שונים, הזדעזעו חכמי בבל מהפילוג וניסו לשכנע את בן-מאיר לחזור בו והפיצו בקהילות שונות מכתבים המזהירים שלא לנהוג כשיטת בן-מאיר, אך הוא התעקש ואף פרסם את לוח "ארבעה שערים" (של חכמי בבל) בגרסה שלו. מצב בלתי-אפשרי זה הוביל את רב מבשר ותומכיו, שצידדו עד אז בשיטת בן-מאיר, לעבור לצד של רב סעדיה גאון וחכמי בבל.

חליפות המכתבים בין הצדדים הניצים לא פסקו, וחכמי בבל כתבו לבן-מאיר וניסו לפייסו לחזור בו ("נעשינו חרפה בגויים וקלסה בין המינים"; "אבלים נזופים בבכי תמרורים ואנחה" ועוד), אך בן-מאיר לא חזר בו, והשיב להם במכתב כי "אילו נהרגנו ואלף כמותנו, לא נשנה מנהג אבותינו ולא נחליף חוק... יש הרשות לחבורת ארץ ישראל על חכמי בני הגולה, ואין לבני הגולה רשות על בני ארץ ישראל..." בהמשך מכתבו טוען בן-מאיר כי רב סעדיה גאון אשם במחלוקת שפרצה.

לא ידוע כיצד מחלוקת זו הסתיימה, אך ידוע כי בשנת ד'תרפ"ג עוד היה הבדל בין מועדי החגים, אך בשנת ד'תרפ"ד החגים נחוגו באותו זמן.

מינויו לראשות ישיבת סוראעריכה

עקב מסירותו של רס"ג לעמו, ובעיקר בגלל חכמתו הרבה בכל מדעי היהדות ואף בכל חכמות העולם, מונה רס"ג לראש ישיבת סורא.

בבבל כתב רס"ג את רוב חיבוריו: את תרגום כתבי הקודש היהודיים לערבית בצירוף הפירוש הארוך, את ספריו בחכמת הלשון העברית, את הסידור ואת ספרי ההלכה, וחלק מכתבי הפולמוס נגד הקראים.

רס"ג נאלץ באותו הזמן להלחם נגד מלומד יהודי אפגני שהצביע על סתירות-לכאורה בתורה, והטיל ספק בסיפורי נסים ואירועים על-טבעיים המהווים חלק מהאמונה היהודית המסורתית. שמו של האיש היה חיוי אל-בלכי, ומתנגדיו קראו לו חיוי אל-כלבי. חיוי אל-בלכי חיבר טקסט ובו למעלה מ-200 שאלות ותהיות על סתירות בסיפורי המקרא, שם ללעג ולקלס סיפורי נסים ומצביע על אמונות שלא מתיישבות לכאורה עם ההגיון. הוא התבסס בדבריו על הפילוסופיה היוונית, וקרא לציבור היהודי להתכחש לתנ"ך ולשאר כתבי הקודש היהודיים ולא לתת בהם אמון[דרוש מקור]. רס"ג חשש מסכנת ההשתמדות של עם ישראל בעקבות דברים אלו, ולכן החל ללחום במלחמות פולמוסיות נגד חיוי אל-בלכי, הכוללות הוכחות הגיוניות על פי מסורת ישראל ועל פי הפילוסופיה היוונית.

באותו זמן, נפטר ראש ישיבת סורא. לפי החוק היהודי של ישיבות בבל, הגאון הבא מתמנה מבין תלמידי החכמים של אותה הישיבה. כשנפטר גאון סורא, רב יעקב בר נטרונאי, ובישיבה לא היה מועמד בולט מלבדו, נאלצו למנות את בנו רב יום טוב כהנא בר יעקב. לאחר שרב יום טוב נפטר (לאחר ארבע שנים בתפקיד), ביקשו להביא מפומבדיתא - נגד חוק הישיבות בבבל - את רב נתן אלוף, בנו של רב יהודה גאון. אך הוא נפטר בדרכו לסורא. האיש היחיד שהיה ראוי להיות גאון סורא היה רס"ג, אך הוא לא היה מסורא, ואף לא מבבל. למרות זאת, החליט ראש הגולה למנות את רס"ג לגאון סורא. אמנם אחד מראשי הגולה, רב נסי נהוראני (נקרא כך כיוון שהיה עיוור) נמלך בדעתו, והוא הלך לראש הגולה, דוד בן זכאי, ואמר לו שלא למנות את רס"ג, כי הוא תקיף בדעותיו, ויעשה כל מה שהוא ירצה. אך דוד בן זכאי לא התרצה לדבריו של רב נסי נהוראני, ובשנת 928, בגיל 46, התמנה רס"ג לגאון וראש ישיבת סורא.

כשהגיע רס"ג לישיבת סורא, החלה הישיבה להתרומם משפלותה, ותלמידים רבים מכל קצוות בבל, ואף מחוצה לה, באו לישיבתו. תרומות רבות התקבלו מכל קהילות בבל, והישיבה החלה לתפקד, עד שהייתה שוב למרכז התורה הגדול ביותר בבבל.

המחלוקת עם ראש הגולה ונידויועריכה

לאחר שישב בישיבת סורא כשנתיים, והישיבה גדלה מאוד, התרגז דוד בן זכאי ה"ריש גלותא" על רס"ג, ופעילותו הופסקה. בכלל, ראש הגולה דוד בן זכאי, היה אדם שואף מדנים וריבים ורודף בצע; ולעומתו, היה רס"ג רודף אמת וצדק, ומוכן ללחום על הערכים המוסריים שלו. רק רב נסי נהוראני (העיוור), הצליח לעמוד על ההבדל בין השניים, ועל אף הזהרתו, המשיך ראש הגולה דוד בן זכאי בריבו עם רס"ג. ריבם של רס"ג וראש הגולה דוד בן זכאי החל, בסיפור הבא: פעם באו לפני ראש הגולה דוד בן זכאי שני אחים, שנפלה להם ירושה במות אביהם, ורצו לדעת למי מגיעה הירושה. אחד מהאחים הקדים לבוא אל בית הדין, ונתן שוחד לדוד בן זכאי. דוד בן זכאי, אשר היה חמדן ותאב בצע, הצדיק אותו. לפי הדין של אותה התקופה בבבל, כדי שהדין יהיה תקף, צריכים לחתום עליו שני גאונים. האח שנתן שוחד לדוד בן זכאי, הוא האיש שהוצדק, הלך גם לרס"ג כדי לקבל ממנו חתימה. רס"ג ראה שהדין לא נעשה ביושר, ולכן נמנע מלחתום, אך כדי שלא יווצר בינו לבין ראש הגולה דוד בן זכאי ריב, הוא שלח את האיש לרב כהן צדק, גאון פומבדיתא, שהיה אחד ממתנגדיו הנמרצים של דוד בן זכאי, ולכן קיווה רס"ג שהוא יגלה את השקר שבדין, ולא יחתום עליו. אך רב כהן צדק לא רצה לעורר ריב מחודש בינו לבין דוד בן זכאי, וחתם על פסק הדין. אך האיש ששתי חתימות היו בידיו, לא הסתפק ורצה גם את חתימתו של רס"ג. רס"ג לא רצה לשלוח את ידו במעל, וניסה בתחילה לשכנע אותו שלא דרושה לו חתימתו, כי יש לו כבר שתי חתימות. אך האיש התעקש, ורס"ג נאלץ שלא לתת לו את חתימתו. לאחר שהאיש סיפר את זה לדוד בן זכאי, נתלקחה חמתו. הוא שלח את בנו, יהודה, כדי שילך לרס"ג וידרוש ממנו לחתום על פסק הדין. אך גם לאחר דרישתו של יהודה, לא רצה רס"ג לחתום על פסק הדין. יהודה, אשר חזר ריקם לאביו, נתבקש ללכת שוב אל רס"ג, והפעם להזהירו כי אם הוא לא יחתום, ישלחו יד בנפשו. כאשר יצאו מילים אלו מפיו של יהודה, התנפלו כמה מתלמידיו וידידיו של רס"ג על יהודה, היכוהו ופצעוהו קשה, ושילחו אותו מן הישיבה בביזיון ובהשפלה. לאחר מעשה זה, החליט ראש הגולה דוד בן זכאי להוריד את רס"ג מגאונותו, ולמנות במקומו כאלוף ישיבת סורא את רב יוסף בן רב יעקוב, אחיו של רב טוב כהנא.

אך רס"ג לא שתק, הכריז חרם על דוד בן זכאי ובחר תחתיו ראש גולה אחר. המחלוקת ביניהם הרקיעה שחקים ויצרה קרע. בסופו של דבר, גבר דוד בן זכאי על רס"ג, ורס"ג נאלץ לברוח מפניו ולהתחבא 7 שנים. אך למרות הכל, רוחו לא נשברה, אם כי היה עצוב, נדכא ומיוסר, ולשם כך כתב חיבור מליצי בסגנון המקרא (בשם "ספר הגילוי"), ובו תיאר את המחלוקת ביניהם להוכיח את העוול שנעשה לו.

למרות נידויו של רס"ג על ידי דוד בן זכאי, הלך כבודו בציבור ועלה במשך 7 השנים בהם נודה, וכמו שנידויו בא לו על ידי שני בעלי ריב, כך גם באה התפייסותו. שני בעלי ריב באו שידונו את דינם, וכל אחד מהם היה צריך לקחת מישהו לבוררות. האחד לקח את דוד בן זכאי, ואילו השני את רס"ג. דוד בן זכאי קרא לאיש שבחר כבוררו את רס"ג, והיכהו עד שכמעט ומת, והאיש ההוא התלונן על דוד בן זכאי בכל העיר. נכבדי העיר מיהרו לעשות שלום בין דוד בן זכאי לרס"ג. השלום הצליח וגרם להתפייסות רבת משמעות. ההתפייסות נעשתה בתענית אסתר, והם עשו הגרלה מי יאכל אצל מי בסיום התענית. הפור נפל על רס"ג, והוא הלך לאכול את סעודת סיום התענית אצל דוד בן זכאי[7].

שלוש שנים לאחר שנתפייסו דוד בן זכאי ורס"ג, גסס דוד בן זכאי עד שמת. כמה חודשים לאחר מותו של דוד בן זכאי, מת גם בנו, יהודה. בנו של יהודה, אשר היה בסך הכול בן 12, נשאר יתום, ורס"ג לקחו לביתו ודאג לו. אך בריאותו של רס"ג לא הייתה טובה כל כך, ושנתיים לאחר מותו של דוד בן זכאי, גם הוא מת.

רס"ג נפטר בגיל 59, בכ"ו באייר ד'תש"ב {21 במאי 942}. אבל כבד שרר על כל תפוצות ישראל במותו של רס"ג.

השפעתועריכה

במפעליו הספרותיים והפילוסופים, ביסס רס"ג את היהדות הרבנית. אברהם אבן עזרא, פילוסוף יהודי שחי לאחר רס"ג, כינה את רס"ג "ראש המדברים בכל מקום", כשכוונתו לשבח את בקיאותו של רס"ג בכל המקצועות ובמיוחד בפילוסופיה; הרמב"ם שיבח בעקיפין את רס"ג כשהסביר מדוע עסק בחישוב קצין האסור: "לפי שהיו בני דורו בעלי סברות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה', לולא הוא, עליו השלום, לפי שהוא גילה מן התורה מה שהיה נעלם, וחיזק ממנה מה שנתדלדל"[8]. פרשנות המקרא שלו השפיעה רבות על פרשני המקרא בספרד, בתימן ובארצות המזרח, כגון: יהודה אבן בלעם, אברהם אבן עזרא, יונה אבן ג'נאח, תנחום הירושלמי, אברהם בן שלמה ואחרים.

בפוסטאט שבמצרים, תחת כהונתו של רבי מצליח הכהן גאון, דבקה הקהילה הארצישראלית בדרכו של רס"ג. רבי מצליח נשא דרשות המבוססות על חיבוריו של רס"ג, וחכמי הקהילה עיבדו חיבורים של רס"ג לתועלת העם[9].

יהודי תימן קיבלו עליהם את הוראותיו "כמרא דאתרא" ובסידור התכלאל ישנם נוסחאות של רב סעדיה גאון המשולבות בתוך הברכות, במקומות שהן לא נסתרות על ידי הוראות הרמב"ם. סידור רבי שלמה בן נתן מבוסס אף הוא על סידור רס"ג.

באימפריה הביזנטית, כמאה שנים אחרי מותו של רס"ג, שגשגה קהילה שעסקה בפרשנות המקרא, והם תרגמו חלק מפירושיו שהובאו על ידם מירושלים ועיבדו אותם. הפירוש שהתפרסם במקראות גדולות לספר דניאל על שם רס"ג, חובר באותה תקופה, והוא מכיל חלקים מפירושו האמיתי של רס"ג לספר זה[10].

חיבוריו ויבולו הספרותיעריכה

כתביו של רס"ג מגוונים ורבים מאוד ובמידה רבה ניתן לומר עליו כי היה המייסד של כמעט כל סוגי הספרות התורנית. כבר בצעירותו החל בכתיבת ספרים, וכל חייו עסק בכתיבת חיבורים חדשים ושכלול החיבורים הקודמים.

ספרו הראשון, האגרון, העוסק בדקדוק, נכתב בעודו במצרים, כשהיה כבן עשרים. לימים, בהיותו בבבל, שכלל את חיבורו זה והוסיף לו הקדמה בערבית. כמו כן חיבר במצרים את חיבורו הפולמוסי הראשון, "כתאב אלרד עלי ענן" - ספר הכחשת ענן, בו תוקף את היהדות הקראית, ואף ספר זה שוכלל לימים ופוצל לשני חיבורים[11].

עד לגילויה של הגניזה הקהירית לא היה ידוע רבות על חיבוריו של רס"ג, מלבד ספר האמונות והדעות ותרגומו לתורה שהשתמרו בשלמותם, וסידורו שהשתמר בשלמות בכתב יד אך לא פורסם. מחקר הגניזה הוביל לגילוי חיבוריו הרבים, שרבים מהם פורסמו באופן מלא או חלקי[12].

להלן רשימת חיבוריו, לפי סדר הצגתם ברשימת החיבורים שפרסמו בניו אחרי פטירתו, ומצב פרסומם[13]:

הפירוש למקראעריכה

רס"ג כתב פירוש למקרא המחולק לשני חלקים. תרגום לשפה הערבית המשלב בקצרה פירושים וביאורים, ושמו "תפסיר", וכן פירוש רחב, העוסק בהיבטים פרשניים, הלכתיים, דקדוקיים ופולמוסיים, והוא מכונה "שרח". להלן חלקי פירושי המקרא:

א. התפסיר לחמשה חומשי תורה. תרגום חמשה חומשי תורה לערבית. בתרגומו, כפי שמספר רס"ג בהקדמתו, ביקש להנגיש את המקרא לשכבות הרחבות של ההמון, שהכיר את השפה הערבית ולא הכיר את השפה העברית, ובנוסף פירש במילה או שתיים את הכוונה הנסתרת של המקרא. רס"ג שכלל את התרגום כל ימיו, הגיהו ותקנו. נוסחאות התרגום, ה'תפסיר' בלשון הערבית, הועתקו בעותקים רבים והלכו והתגלגלו מדור לדור. תפוצתם העיקרית, מטבע הדברים, הייתה בארצות הדוברות ערבית. שרשרת רצופה של מסירה, עד לימינו, התקיימה בתימן. ענפי נוסח שונים התקיימו במזרח התיכון והשתמרו בעיקר בגניזה הקהירית. השתמר עותק אחד הכולל כשני שלישים מהתרגום למקרא, שנכתב רק כשמונים שנה אחר פטירת רס"ג, על ידי הסופר שמואל בן יעקב. בשנת 2015 יצא לאור בירושלים ספר המכיל את פירוש התורה של רס"ג באותיות ערבית תיקניות המבוסס על כתב יד זה וכתבי יד תימניים.

על תפסיר רס"ג נכתבו כמה פירושים, החשוב שבהם הוא נוה שלום לרב עמרם קורח, אחרון רבני תימן. כמו כן נכתבו הערות על ידי יוסף דרנבורג מהדירו, וכן על ידי הרב חיים כסאר. הרב יוסף קאפח ליקט מתרגום זה תרגומים רבים בעלי משמעות, ופרסמם בשם "פירושי רבינו סעדיה גאון על התורה".

ב. שרח בראשית

הפירוש הארוך לספר בראשית מוזכר ברבים מחיבורי רס"ג האחרים וכן בחיבורי הבאים אחריו. לפי דברי בניו הוא נכתב רק על חציו הראשון של ספר בראשית, עד פרשת ויצא, ועל השאר לא כתב פירוש ארוך (אלא 'ספר הפרחים' שהוא קצר יותר, אותו כתב על כל חמשה חומשי תורה).

את פירושו הארוך לתורה ראה רס"ג כחיבורו העיקרי, וכלל בו נושאים רבים בהלכה ובאגדה, שמקומם נקבע על פי זיקתם לפסוקי המקרא, וחלקם ארוכים כחיבורים העומדים בזכות עצמם.

חלק גדול משרח בראשית פורסם על ידי משה צוקר, בשם "פירושי רב סעדיה גאון לבראשית", בצירוף מבוא תרגום והערות. החיבור מיוסד על קטעי הגניזה שזיהה עם הפירוש. נביה בשיר עוסק בהתקנת מהדורה חדשה של הפירוש.

ג. שרח שמות

הפירוש הארוך לספר שמות דומה לפירוש לספר בראשית. חלקים גדולים ממנו פורסמו על ידי יהודה רצהבי בשם "פירושי רב סעדיה גאון לספר שמות". חגי בן-שמאי עוסק בהתקנת מהדורה מתוקנת של חציו הראשון של הספר. רס"ג כלל בחיבורו גם נספחים, ובהם הרחיב עניין מסוים. בין הנספחים לספר שמות הוא פירוש עשר שירות הנספח לפרשת בשלח, ופירוש עשרת הדיברות הנספח לפרשת יתרו[14].

ד. שרח ויקרא

גם לספר ויקרא כתב רס"ג שרח, והוא כולל הלכות רבות בכל חלקי התורה, בתורת הקרבנות, דיני טומאה וטהרה, איסור והיתר ועוד. קטעי גניזה שונים מפירוש רס"ג לויקרא הוהדרו במהלך השנים במספר כתבי עת, על ההדרה מלאה שלהם שוקד דוד סקליר.

ה. פירושי במדבר-דברים

רס"ג מציין בכמה מקומות בחיבוריו לפירושיו לספר במדבר. בפירושיו לבראשית ולשמות הוא כותב 'כמו שאבאר' בספר במדבר, ובפירושיו למשלי ולאיכה הוא מתייחס אליהם כחיבורים שנכתבו. ברשימת ספרים מן הגניזה נאמר שהפירוש לפרשת בהעלותך הקיף כרך שלם. לפי עדותו של ר' שמעון צאלח, עותק מפירוש רס"ג לספר במדבר היה מצוי בתימן עד הדור האחרון, והוא עצמו החזיק ברשותו את כתה"י והגה בו. בידינו לא נמצא כתב יד שלם.

כך גם ביחס לספר דברים. רס"ג כותב בפירושיו למקרא שהוא עתיד לפרש את ספר דברים, ובפירושיו למשלי ולאסתר הוא מתייחס אליהם כפירושים שכבר נכתבו. קטע שפורסם על דברים א-ב על שמו של רס"ג, נטען אחר כך שאינו אלא לרב שמואל בן חפני גאון, וכשהתגלה פירוש רס"ג לאיכה הוכרע שאכן כך הוא.

מדברי בני רס"ג נראה שלספרים אלו לא כתב רס"ג פירוש ארוך הכולל גם ביאור עניינים, אלא פרחי הגנים בלבד, שלפי המובא ממנו הוא כולל יותר מתרגום גרידא, אך ככל הנראה אין בו הרחבה כל כך אלא פירוש עניינים בפשט המקרא בדרך קצרה.

ו. פירוש ישעיה (וחצי ירמיה) - כתאב אלאסתצלאח ללטאעה (ספר בקשת התיקון של עבודת ה')

תפסיר רס"ג לספר ישעיהו נדפס בפריז בשנת ה'תרנ"ג, ובסופו ליקוטים מהפירוש הארוך. ליקוטים רבים נוספים פרסם יהודה רצהבי, עם תרגום לעברית. את ההקדמה פרסם חגי בן שמאי[14].

תפסיר רס"ג לספר ירמיהו נזכר בדברי הריב"ש. רבי יששכר בן סוסן העיד[15], שראה את פירושו הארוך של רס"ג על ישעיה ולחצי ירמיה. בגניזה שרדו עשרות קטעים ובהם פירוש ארוך לחציו הראשון של ירמיה, והם טעונים זיהוי.

ז. פירוש תרי עשר

לפי דברי בני רס"ג, חיבר רס"ג 'פירוש מילות ועניינים נבחרים מן תרי עשר'. רס"ג מפנה לחיבורו זה במהדורה השנייה של פירושו לאיכה (א, ג – ההפניה למיכה פרק א)[16], בפירושו לישעיה (פרק נה – ההפניה להושע פרק יד), ובפירושו לדניאל (ז, יט-כב – ההפניה ליואל פרק ד), ומכאן שחיבור זה קדם לחיבור הפירוש לישעיה ולדניאל ולמהדו"ב של איכה.

מדברי הבנים למדנו גם שפירוש רס"ג לתרי עשר שונה משאר פירושיו. בשאר פירושים יש תרגום לערבית לכל הפסוקים, ועליהם נוסף ביאור ארוך המבאר עניינים שונים. בפירוש לתרי עשר אין תרגום, אלא ביאור מילות שונות ועניינים נבחרים.

פירושי רס"ג לתרי עשר הובאו על ידי הקדמונים. רד"ק מביאו 14 פעמים בפירוש להושע, וכן בפירושיו ליואל, עמוס וזכריה (אחד בכל א' מהם). רבי אברהם בן שלמה מחכמי תימן, מביא מובאות רבות בשם רס"ג שנראה שמקורן בפירושו לתרי עשר. גם רבי תנחום הירושלמי, מחכמי מצרים, מביא בפירושו לתרי עשר את רס"ג בכינויו 'אלמפסר' 4 פעמים. פורסם עיבוד של הפירוש למיכה[17] וליונה[18].

ח. פירוש תהלים - כתאב אלתסביח (ספר התהלות)

השרח לספר תהלים, עם התפסיר ושתי הקדמות, ראו אור על ידי הרב יוסף קאפח. ההקדמות פורסמו ע"פ כתב יד מינכן, שהוא כתב יד קדום מזמן הראשונים וכולל גם את שתי ההקדמות. התפסיר פורסם ע"פ מספר כתבי יד תימניים. הפירוש הארוך פורסם ע"פ העתקה שנעשתה בתימן בשנת ה'תרפ"ט, מכתב יד תימני שהוצע למכירה לשני סוחרים אשכנזים שהגיעו לתימן כדי לרכוש כתבי יד עתיקים. ההקדמה הגדולה, הנזכרת בפני עצמה על ידי בני רס"ג וכאמור, אינה מצויה בכתבי יד תימניים, וכפי הנראה כתב אותה רס"ג אחרי שפירוש תהלים הועתק על ידי שליחי חכמי תימן.

ט. פירוש איוב - כתאב אלתעדיל (ספר הצידוק)

תרגום רס"ג לספר איוב פורסם מספר פעמים, אולם התרגום עם הפירוש הארוך פורסמו לראשונה על ידי הרב יוסף קאפח על פי כתב יד תימני משנת ה'קט"ז וכתבי יד נוספים. ידועים כיום למעלה משמונים כתבי יד הכוללים חלקים שונים של פירוש זה.

י. פירוש משלי - כתאב טאלב אלחכמה (ספר בקשת החכמה)

תרגום רס"ג לספר משלי עם הפירוש הארוך פורסמו על ידי יוסף דרנבורג על פי שלושה כתבי יד. הרב יוסף קאפח פרסם שוב את הפירוש, במלואו, עם תרגום לעברית, על פי מהדורת דירנבורג בתוספת כתב יד שהועתק בשנת ה'תרפ"ט מכתב יד תימני עתיק שהוצע למכירה לשני הסוחרים האשכנזים הנזכרים לעיל. ידועים למעלה ממאה כתבי יד הכוללים חלקים שונים של פירוש זה.

יא. פירוש דניאל - כתאב אלממאלך ואלמלאחם (ספר הממלכות וחזיון העתידות)

תרגום רס"ג לספר דניאל ופירושו הארוך וחלק מההקדמה פורסמו לראשונה על ידי הרב יוסף קאפח. חלקים גדולים מההקדמה שחסרו במהדורה זו, פורסמו על ידי חגי בן-שמאי[14]. השלמות נוספות לפירוש פורסמו על ידי הרב יוסף קאפח ויהודה רצהבי בשנים מאוחרות יותר.

יב. פירוש איכה – כתאב אלכ'לק (ספר המידות)

תרגום רס"ג למגילת איכה פורסם מספר פעמים בנוסחו התימני בספרי תימן, אך הפירוש הארוך השתמר רק בקטעי גניזה, וחלקים ממנו ראו אור במהלך השנים במסגרת מאמרים שונים. יהודה זייבלד שחזר את רובו של הפירוש, והוא פורסם בתוספת תרגום לעברית[19], במסגרת "מפעל כתבי רס"ג" ב"מכון האוצר".

יג. פירוש אסתר - כתאב אלאינס באלגלוה (ספר הליווי בגלות)

תרגום רס"ג למגילת אסתר פורסם אף הוא מספר פעמים בנוסחו התימני בספרי תימן, ואף פירושו הארוך השתמר רק בקטעי גניזה, מהם פורסמו חלקים שונים במהלך השנים. מיכאל וקסלר שחזר את רוב הפירוש, ופרסמו בתוספת תרגום לאנגלית. כמו כן פורסם החיבור בתוספת תרגום לעברית[20], במסגרת "מפעל כתבי רס"ג" ב"מכון האוצר".

יד. תרגום מגילת בני חשמונאי עם הקדמה

מגילת בני חשמונאי המכונה גם מגילת אנטיוכוס, הכתובה ארמית בסגנון המקרא, נערכה על ידי רס"ג שקבע את נוסחה הסופי והוסיף לה טעמים ותרגום לערבית, והקדים לה מבואות. רס"ג ראה חשיבות רבה בפרסום החיבור, כדי לקבע את חשיבותו של חג החנוכה, בניגוד לדעת הקראים שלא שמרו אותו. התרגום ורוב ההקדמה פורסמו על ידי הרב יוסף קאפח בסוף פירוש רס"ג לדניאל, וההקדמה בתוספת החלקים החסרים ממנה וחלק מהנוסח הקצר שלה, פורסמו על ידי יהודה זייבלד[21], ושוב בסוף פירוש רס"ג לאסתר.

סדור רס"ג – כתאב ג'אמע אלצלואת ואלתסאביח – ספר כלל התפילות והתשבחותעריכה

  ערך מורחב – סידור רב סעדיה גאון

סידור רס"ג כולל את נוסח כל התפילות, לימי החול ולשבתות, ליחידים ולציבור, הלכות הקשורות לסדר התפילה, ובקשות ופיוטים נוספים שחיבר רס"ג. הסידור השתמר בכתבי יד רבים, אחד מהם שלם ורבים חלקיים. על פי רבים מכתבי היד יצא לאור הסידור בשנת תש"א על ידי שמחה אסף, ישראל דוידזון ויששכר יואל. בכל כתבי היד אין נמצא פירוש על התפילות; רק לשתי ה"בקשות" שהוסיף רס"ג יש פירוש, הדומה לסגנון התפסיר של רס"ג לתורה: תרגום לשפה הערבית, הכולל גם ביאור למילים הטעונות ביאור ואינו מילולי.

את הסידור חיבר משום ש:

בארצות האלה שבהן עברתי ראיתי משלושה אלה [-ההזנחה, ההוספה וההשמטה בנוסח התפילה] דברים, שהניעוני וקראוני להשתדל לסלקם. וזה לפי שישנם דברים ממסורות אומתנו בתפילותיה ובברכותיה, שהוזנח שימושם, עד שנשכחו ונמחקו לחלוטין, חוץ מאצל יחידי סגולה, ומהם דברים שנוספו בהן ונשמטו מהן, עד שנשתנו ונפסדו העניינים שלמענם נתקנו מלכתחילה.

מסיבה זו חיבר גם את שתי ה"בקשות" בסידורו: "ומפני שראיתי את מיעוט הבינה בכך [-בתפילות הרשות], וחששתי שהמתפלל, אשר רוצה להתקרב לאלהיו, מתרחק ממנו בדברי טעות, חיברתי בקשה בשתי נוסחאות".

סידורו של רס"ג שונה מהסידור שקדם לו, שחובר על ידי רב עמרם גאון. אף על פי שנוסחי התפילות היו ידועים ומסודרים לכל עדה ועדה עוד לפני כן, היו כל הזמן שינויים שהוכנסו בספרי התפילות. רס"ג, שידע את השינויים וסדרי התפילות, רצה להנהיג נוסח תפילה קבוע לכל היהודים בכל התפוצות. הוא כתב בספר התפילות שלו נוסח תפילה, אשר היווה מעין "סיכום" או פשרה בין כל הנוסחים והמנהגים אשר היו מקובלים בימיו. כמו כן שאף רס"ג בסידורו לשחזר את נוסח התפילה המקורי. במבוא לסידורו הוא מתאר "והיו להם (לאבותינו) שני סדרים אחד לזמן המלוכה ואחד לזמן הגלות... ולא היו זקוקים אבותינו לומר מקבץ נדחי עמו מפני שהיו מקובצים" דבר המסביר כמה הבדלים בין נוסח ארץ ישראל לבין נוסחאות הגלות.

מכון בית אהרן וישראל פועל להתקנת מהדורה חדשה של הסידור, שתתבסס על נוסח קטעי הגניזה ותשתמש בעדכונים הרבים שחלו במחקר נוסח רס"ג.

ספר האמונות - הנבחר באמונות ודעותעריכה

  ערך מורחב – ספר האמונות והדעות

חיבורו המפורסם של רס"ג, העוסק ביסודות האמונה והמסורת, ובו עשרה מאמרים. רס"ג כתבו בשנת ד'תרצ"ג, כאמור בסוף המאמר הראשון. התרגום הנפוץ במאות השנים האחרונות הוא של רבי יהודה אבן תיבון, וקדם לו בכמאתיים שנה תרגום נוסף, על ידי חכם מהאימפריה הביזנטית, ותרגומו הוא שהשפיע השפעה רבה על הראשונים באשכנז ובצרפת, הן מחוגי חסידי אשכנז והן מחוגי בעלי התוספות. תרגומו של הרב יוסף קאפח לספר פורסם לראשונה בשנת ה'תש"ל, ומאז במהדורות נוספות.

לחיבור זה, בתרגומו של אבן תיבון, נכתבו פירושים שונים. פירוש שביל האמונה לר' ישראל הלוי קיטובר פורסם בשנת תרמ"ה.

חיבורים הלכתייםעריכה

רס"ג פיתח סוגה ספרותית חדשה, של כתיבת ספרי הלכה מונוגרפיים המקיפים נושא ספציפי. בסוגה זו מצויים חיבוריו אלו:

א. ספר העדויות והשטרות (כתאב אלשהאדאת ואלותאיק)

מטרת חיבור זה לדברי רס"ג בהקדמה, להגיע לדיוק בניסוח מילות העדים בעדותם בדיבור ובכתב. החיבור כולל שמונה שערים ובו מפורטים נוסחאות השטרות והעדויות. חלק מהחיבור פורסם, הוא עתיד להתפרסם כמעט במלואו בידי מנחם בן-ששון וירחמיאל ברודי.

ברודי כתב על חיבור זה[22]: ספר העדויות והשטרות גדול בהרבה מכל חיבור הלכתי אחר של רס"ג הידוע לנו, והוא בנוי באופן מורכב ומרשים, הוא מחולק לשמונה פרקים. ארבעת הראשונים עוסקים בדיני עדות באופן כללי וארבעת האחרונים בדיני השטרות. הפרקים החמישי השביעי דנים בסעיפים החוזרים בכל השטרות או ברובם, והפרק השמיני עוסק בסעיפים המיוחדים לכל שטר ושטר. פרק זה מחולק לחמישים וארבעה פרקי משנה כמניין השטרות הנידונים בו, ואלה מאורגנים בשלוש קבוצות של שמונה עשר פרקי משנה לפי שכיחותם היחסית של השטרות השונים. בסוף הפרק בא נספח קצר הרושם עשרה סוגי שטרות שנועדו לשימושם של הראשים בלבד ולכן לא נכללו בחיבור. ספר העדויות והשטרות הוא גם היחיד מבין חיבוריו ההלכתיים של רס"ג שזמן חיבורו ידוע. מן האופן שבו הדגים את דרך התארוך של שטרות שונים עולה שהוא נתחבר בשנת ד'תרצ"ו כאשר רב סעדיה כבר היה בבבל וכשנתיים לפני שמונה לראש ישיבת סורא. בפתח החיבור הזה נאמר: "זהו חלק מחלקי כתאב אלפקה (-ספר ההלכה) אשר אני מתכונן לחברו, אולם ראיתי לנכון להקדים את החלק הזה משום שנוכחתי בנחיצותו הרבה לאומה וידעתי את גודל התועלת שתפיק ממנו". היו חוקרים שהבינו מכך שזה הוא חיבורו הראשון של רס"ג בתחום ההלכה, ואולם מתברר שזהו טופוס ספרותי שכיח ואין רצונו לומר שזה חיבורו הראשון של המחבר אלא שהוא ראה לנכון לחבר אותו בפרק זמן מסוים ולהקדים אותו לחיבורים אחרים שהתכוון לכתוב. ומאחר שהראיה המדומה לראשוניותו של ספר העדויות והשטרות נדחתה, סביר להניח שההפך הוא הנכון והיקפו ומבנהו המרשימים של חיבור זה בהשוואה ליתר החיבורים ההלכתיים של רס"ג מלמדים שהוא היה חיבורו האחרון בתחום ההלכה. רמז אפשרי נוסף לאיחורו של חיבור זה נמצא באזכורי ספר ההלכה הבאים במספר מקומות בחיבור. נראה שהרעיון לחבר ספר הלכה מקיף התפתח אצל רס"ג בשלב מאוחר בכתיבתו ההלכתית, ומשום כך הוא אינו מזכיר תוכנית זו שככל הנראה לא הספיק להגשים אותה בכתביו האחרים.

ספר השטרות השפיע על רב האי גאון בספר המקח ועל רבי יהודה אלברצלוני בספר השטרות שלו, כפי שהם מציינים בפירוש, וכן על חיבורים הלכתיים נוספים הבנויים במתכונת זו.

ב. ספר הפקדונות (אחכאם אלודיעה)

החיבור עוסק בדיני ארבעה שומרים ושבועותיהם. רב האי גאון במשפטי שבועות כותב שאינו צריך להאריך בדיני שבועת השומרים משום שהדברים מבוארים בספר שחיבר רס"ג בדינים על הפקדונות. בפתיחת רבי מנחם המאירי לאבות כתב: "וכן קבלנו ברבינו סעדיה ז"ל בספר הפקדון שחברו לאחד שנתמנה דיין בעירו, והעיר ההיא היו כולם סוחרים ומפקידין ממונם זה לזה והיו חלוקים תמיד בענייני פקדונותיהם ומתקוטטים, והיה אותו דיין נבוך לפעמים, והשתדל עמו לבאר לו דיני הפקדון בכלל". החיבור פורסם על ידי ירחמיאל ברודי[22].

ג. ספר הירושות (כתאב אלמוארית)

החיבור עוסק בדיני ירושה. הוא פותח בעיקרי דיני הירושה, מסודרים לפי יחסי הקרבה בין המורישים ובין היורשים, וממשיך בשאר דיני הירושה. החיבור תורגם בימי הביניים לעברית. מקורו הערבי פורסם ב-1897 על ידי יוסף דרנבורג, ושוב על ידי ירחמיאל ברודי[22].

פירוש ספר יצירה (כתאב אלמבאדי)עריכה

בפירושו לספר יצירה מבאר רס"ג את כל הספר בדרך מקורית שאינה נסמכת על תורת הקבלה. רבי יהודה אלברצלוני בפירושו לספר יצירה מרבה להביא ממנו. רס"ג כתבו בשנת ד'תרצ"א. הספר תורגם מספר פעמים לעברית, אחד מהם לפני שנת ד'ת"ת, ומתרגום זה מרבה ר"י אלברצלוני להביא אף שהוא כותב עליו: "ומי שהעתיקו ללשון הקדש לא היה לשונו מצוחצח ואף על פי כן אנו כותבים תורף דבריו". הרב יוסף קאפח פרסמו עם תרגום מעודכן לעברית בשנת ה'תשל"ב.

ספר כלל המצוותעריכה

ספר המצוות של רס"ג, נבדל מאזהרותיו הקצרות עליהן כתב הרב ירוחם פישל פרלא חיבור בן שלושה כרכים. בספר המצוות, ששרד רק בגניזה הקהירית, מפרט את כל תרי"ג המצוות כשהן מחולקות לשערים לפי עניינם, ובתוספת ביאורים קצרים. חלקים ממנו פורסמו בעבר, ומהדורה שלמה שלו מתפרסמת בקרוב על ידי נסים סבתו והרב חיים סבתו.

ספרי פולמוס נגד הקראיםעריכה

רס"ג הרבה להילחם ביהדות הקראית, שהשפעתה גדלה במצרים באותם הימים. רס"ג סבר שצפויה סכנה ליהדות הרבנית מהקראים, אשר נאבקו נגד התורה שבעל פה. כשראה רס"ג שאף אחד מבין סביבתו לא יכול לגבור על טענות הקראים, חרף גילו הצעיר בגיל 23 הוא החל במלחמה נגדם. הוא חיבר הרבה חיבורים פולמוסיים, בהם "ספר הכחשת ענן"[11]. חיבור זה קומם נגדו את חכמי הקראים, שראו בו איום על עמדתם; בתגובה לרס"ג נכתבו לא מעט חיבורים קראיים פולמוסיים, כגון ספר "מלחמות ה'" של סלמון בן ירוחם המתפלמס עם טענות הרס"ג.

רס"ג כתב מספר ספרי פולמוס נגד הקראים, חלקם נזכרים ברשימת הספרים של בניו:

א. ספר קובץ ההוכחה לחיוב הנר

הקובץ המכונה על ידי בני רס"ג 'ההוכחה לחיוב הנר', הוא כפי הנראה הספר הכולל עשרה נושאים שבהם מתווכח רס"ג עם הקראים בכלל, ועם 'ספר הכלימות' של אבן סאקויה בפרט. והם: 1) יחוד השם, 2) הדלקת נר שבת, 3) דין אחר מדיני שבת (מתנות או השקאת הגנות), 4) קביעת ראש חודש לפי כללי הלוח העברי, 5) לא בד"ו פסח (חלק מכללי הלוח העברי), 6) שנה מעוברת (כנ"ל), 7) איסור אכילת חלב (ר"ל אליה), 8) איסור עריות, 9) נידה, 10) בעל קרי. הספר מכונה גם 'כתאב אלרד עלי אבן סאקויה' (-ספר הכחשת אבן סאקויה). בתשובה חוזרת לאבן סאקויה כתב רס"ג את 'כתאב אלרד עלי אלמתחמאל' (-ספר הכחשת המתנפל). שרידי החיבור השתמרו בקטעי גניזה, והוא לא פורסם. רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לשמות (לה, ג) מזכיר חיבור זה וכותב: "והגאון רב סעדיה חבר ספר נכבד תשובות על החולקים על קדמונינו על נר שבת".

ב. ספר ביטול ההיקש במצוות השמעיות

ספר ביטול ההיקש במצוות השמעיות יסודו בוויכוח עם הקראים, בו פתח בכתאב אלרד עלי ענן, והוכיח שבמצוות התורה אין להסתמך על הוכחות לוגיות לבדן, אלא חובה להסתמך על המסורת, ואפשר להיעזר בהוכחות הלוגיות רק כשאינן סותרות את המסורת. רס"ג הרחיב בהמשך את חיבורו זה וחילקו לשנים, והם 'ביטול ההיקש במצוות השמעיות' הכולל את ההרחבה של החלק הראשון של 'כתאב אלרד עלי ענן', ו'הוכחת העיבור' הכולל את החלק השני של החיבור, כדלהלן בסעיף הבא[11].

קטעים מחיבור זה פורסמו על ידי משה צוקר[23].

ג. הוכחת העיבור

ספר 'הוכחת העיבור' הנסמך על ידי בני רס"ג ל'ביטול ההיקש במצוות השמעיות', הוא ככל הנראה הספר שהיה תחילה חלק אחד עמו ואחר כך הורחב והופרד על ידי רס"ג, והוא 'כתאב אלתמייז' – ספר ההבחנה. בספר זה מרחיב רס"ג בהוכחת צדקת עיבור השנה על פי התקופה והחשבון, ולא כדעת הקראים הקובעים אותו על פי ראיית האביב.

קטעים רבים מחיבור זה השתמרו בגניזה. משה צוקר פרסם את חלקם בנספח לפירוש רס"ג לבראשית, וחלקים אחרים פורסמו על ידי חוקרים אחרים.

חיבורים בחכמת הלשוןעריכה

חיבורי רס"ג בדקדוק וחכמת הלשון העברית אינם נזכרים ברשימת החיבורים שכתבו בני רס"ג, אך הם ידועים ממקורות אחרים.

א. האגרון

אוסף מילים בלשון הקודש עם הקדמות, שנועד לצורך כותבי המליצות כדי להקל עליהם למצוא חרוזים. החיבור נכתב בשתי מהדורות, את הראשונה כתב רס"ג בצעירותו כשהיה כבן עשרים במצרים, ובהיותו בבבל הרחיבה והוסיף לה את ההקדמה הארוכה בערבית. קטעים ממנו הלכו והתפרסמו עם השנים, ומהדורה כוללת שלו פורסמה על ידי נ' אלוני בירושלים בשנת תשכ"ט. רובו של החיבור בלשון הקודש, ורק הקדמה אחת שלו בלשון ערבית.

בהקדמה ל"אגרון", הוסיף רס"ג בדבר החייאת לשון הקודש, ובמקום לדבר פרסית, יוונית, ערבית ושאר השפות אשר היו נהוגות באותם הימים, לדבר בלשון העברית. הוא קרא שם ללשון העברית בשם "לשון מלאכי הקודש". הוא המשיך לכתוב בהקדמה לגבי הלשון העברית כך: "למלאכות מלכינו, לשירות לווינו, לנגינת כהנינו, ביד נביאנו לחיזיון, בפי שרנו להיגיון".

ב. ספר הלשון (כתאב אללגה)

חיבור זה, ששמו המלא הוא 'כתאב פצייח אללגה' דהיינו 'צחות לשון העברים', ועוסק בכללי לשון הקודש. פורסם על ידי אהרן דותן בשנת ה'תשנ"ז.

ג. פירוש על שבעים המלות הבודדות (תפסיר אלסבעין לפטה)

בחיבור זה אסף רס"ג מהמקרא מילים יחידאיות שלא ניתן להבינן לאשורן אלא מתוך דברי חז"ל, ובכך ביקש לתקף את הצורך במסורת חז"ל. בכתבי היד מצויות יותר משבעים מילים המתפרשות בדרך זו. שמואל אהרן ורטהיימר פרסם 'באור תשעים מילות בודדות בתנ"ך', והמהדורה הכוללת את המקור בערבית ותרגום פורסמה בירושלים תשי"ח, בתוך ספר זיכרון לגולדציהר (ח"ב עמ' 1–48). בשנים שאחר כך התגלו עוד קטעים מחיבור זה שנדפסו בבמות שונות.

ד. מילות המשנה (אלפאט' אלמשנה)

מילות המשנה הוא חיבור על סדר המשנה המבאר מילים קשות. חלקים ממנו זוהו ופרוסמו בבמות שונות.

חיבורים שנכתבו כנספחים לפירוש המקראעריכה

רס"ג ראה את פירושו לחומש כחיבורו העיקרי, ובו הרחיב בנושאים חשובים שונים. חלק מהם נכתבו כנספח לפירוש, ובהם הרחיב בנושא מסוים. ביניהם נמנים בוודאות פירוש עשר שירות הנספח לפרשת בשלח, ופירוש עשרת הדיברות הנספח לפרשת יתרו[14]. לתחום זה שייכים חיבורים הלכתיים נוספים קצרים, הידועים לנו מרשימות ספרים שבגניזה ומציטוטים והתייחסויות בדברי הראשונים ואף מהפניות רס"ג עצמו בחיבוריו האחרים. ואלו הם:

א. הלכות שחיטה

הלכות שחיטה השתמרו בנוסח ארוך ובנוסח קצר, והוא פורסם על ידי ירחמיאל ברודי[22].

ב. הלכות טומאה וטהרה והלכות נדה

הלכות טומאה וטהרה של רס"ג נזכרות פעמים רבות על ידי חכמי צרפת ואשכנז הראשונים, וכפי הנראה תרגום שלהם לעברית עמד לפניהם. חלקים מהחיבור זוהו ופורסמו על ידי ירחמיאל ברודי[22].

ג. הלכות ריבית

במאמר מפורטות דרכי הריבית האסורות והצד ההגותי בריבית ומה צד החכמה באיסורו, כדרכו של רס"ג. החיבור מקביל בחלקו לפירושו לתורה, וייתכן שהוא נספח שלו. פורסם בחלקו על ידי ירחמיאל ברודי[22], ובמלואו על ידי יהודה זייבלד[24].

ד. הלכות אבלות

בקטע גניזה אחד מופיעה הכותרת 'חיובי האבל והמת לרב סעדיה גאון רי"ת'. רס"ג מפנה בהקדמתו לאיכה לדברים שכתב בהלכות אבלות בפרשת ויחי, ומדובר כנראה בנספח לספר בראשית. עמוד אחד ממנו זוהה ופורסם על ידי ירחמיאל ברודי[22], והוא פורסם במלואו על ידי יהודה זייבלד[25].

ספרי פולמוסעריכה

מלבד חיבוריו הפולמוסיים עם הקראים, שנזכרו לעיל, כתב רס"ג כתבי פולמוס נוספים:

א. אשא משלי

אשא משלי הוא חיבור פולמוס בעברית מליצית, והוא מכוון נגד חיוי הבלכי, שהיה אויב משותף לרבנים ולקראים גם יחד. לפי דברי רבי אברהם אבן דאוד בספר הקבלה, חיוי בדה מלבו תורה, והעיד רב סעדיה שהוא ראה מלמדי תינוקות שמלמדים אותה בספרים ובלוחות, עד שבא רב סעדיה ונצחם.

ב. ספר הגלוי

ספר הגלוי נכתב בעת הפולמוס עם רבני בגדד, והוא משיב לטענות שונות שנטענו נגדו. מרובה בו הרכיב האוטוביוגרפי. חלק ממנו פורסם על ידי אברהם אליהו הרכבי וחלק נוסף על ידי יוסף טובי.

תשובותעריכה

תשובות רבות שכתב רס"ג מפוזרות בתוך קובצי תשובות הגאונים השונות. מכון ירושלים עוסק בההדרת כל תשובות הגאונים מחדש, וביניהם יוהדרו תשובות רס"ג ע"פ הנדפס וע"פ כתבי יד וקטעי גניזה, באופן מסודר.

דרשותעריכה

כשאר הגאונים, נשא רס"ג דרשות הכוללות הלכות מצויות ודברי אגדה, ובן בנויות לפי נושאים שונים. דרשה אחת בנויה על פרק י"ט בספר תהלים. דרשות אחרות עוסקות בדיני חגי ישראל ומועדיו[26][27], וכן בהלכות שבת.

הגותו הפילוסופיתעריכה

חיבורו הגדול של רס"ג, אותו כתב בשנותיו האחרונות, הוא "ספר האמונות והדעות". ספר זה עוסק בנושאים הבאים: בריאת העולם, מציאות ה', טעמי המצוות, ההשגחה, הגאולה, התורה שבכתב והתורה שבע"פ, הדתות, הפילוסופיות, העולם הבא, שכר ועונש, מוסר ועוד.

רס"ג יוצא בספר כנגד אמונות הסותרות את היהדות הרבנית: האסלאם, הנצרות, אמונת זרטוסטרא וסנסואליזם, וכן תפיסות קוסמולוגיות ופסיכולוגיות שאינן עומדות בקנה אחד עם היהדות.

הוא קיבל את שיטת המועתזילה לגבי חירות הרצון, אחדות האל, דחה את תורת האטומים של הכלאם, ובפסיכולוגיה הוא ממזג בין אריסטו לאפלטון. האמת הדתית היא ההתגלות ותוכנה של ההתגלות זהה עם השכל, השכל יכול להכיר את תוכנה ואמיתותה של ההתגלות. יש מצווה דתית להשיג בשכלנו את מה שבא לנו בנבואה. וכל זה אחר שנקבל את תוכנה האמיתי של ההתגלות כבסיס לאמונה.

מקורות הידיעה הם: החושים, השכל, ההכרח והמסורת. הרס"ג הלך בדרכי ה"כלאם" להוכיח את מציאות הבורא מתוך חידוש העולם. וזה מתוך שהוא העולם, סופי, מורכב, נושא מקרים, ועובר בזמן (ההוכחה מהזמן היא במקורה מ הנקרא יוחנן המדקדק).

הרס"ג דוחה את מציאותו של "חומר קדמון" כשורש למורכבותו של העולם. הוא מייחס לבורא את התארים "חי חכם יכול" כמבטאים דבר אחד ומוכרחים הם אחד לשני. כל תורה נבואית עליה לעמוד במבחן השכל האנושי עוד טרם נבקש הוכחות של ניסים.

הוא הראשון שמחלק בפירוש בין מצוות שכליות לשמעיות. הרס"ג דחה את תורת הגזרה הקדומה - הפרדסטינציה - מטעמי הצדק והיושר האלוהי שמשלם שכר ומעניש (תיאודיציה). לשיטתו, הנפש אינה תכונה מקרית (קונטינגנטית) של הגוף, אלא עצם (סובסטאנציה) קרוב לגלגלי השמים.

רס"ג תרגם את כל המקרא לערבית; תרגומו נקרא 'התפסיר' (=הפירוש). למרות הידיעות ההיסטוריות על תרגום ערבי שנעשה על ידי חכם מוסלמי בתחילת המאה ה-9, הרי תרגומו של רס"ג נעשה על כל ספרי המקרא, ובשל תפוצתו הרבה נבחר כתרגום הערבי החשוב ביותר. מטרתו של רס"ג הייתה לקרב את התנ"ך על ידי תרגומו, הן ליהודים דוברי ערבית והן לבני הדתות האחרות.

על אף שכיום התפסיר קיים בתעתיק עברי (שפה ערבית באותיות עבריות), על-פי עדותו של ר' אברהם אבן עזרא בבראשית (פרק ב', פסוק י"א) רס"ג כתב את התרגום באותיות ערביות ("בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם"). לשונו של התפסיר ספרותית וכמו תרגום אונקלוס, הוא מרחיק הגשמה ומזהה מקומות גאוגרפיים עם אתרים בני זמנו.

עיקרי האמונהעריכה

רס"ג היה הראשון שקבע עיקרי אמונה יהודיים. זאת, בנספח שכתב לפירושו על ספר שמות. שם הוא קובע עשרה עיקרים, הנוגעים בעיקר למציאות האל, קיום המצוות ואמונה בגאולה. עם זאת, נראה שבניגוד לרמב"ם נושא עיקרי האמונה לא היה מרכזי בהגותו, והוא לא הזכירו בספרו המרכזי "הנבחר באמונות ודעות". במקומות אחרים הוא קובע רשימה נרחבת יותר של דברים שחייב המתפלל להאמין בהם ביחס לאל, שאם לא כן, הוא אינו מתפלל לה'.

פיוט ודקדוקעריכה

רס"ג נחשב לראשון מבין מדקדקי העברית בימי הביניים; הוא החל לעסוק בדקדוק ובמילון של לשון המקרא, וכן ערך מהפכה בתחום לשון הפיוטים. הוא פיתח לראשונה תפיסה דקדוקית מסודרת של העברית (לאחר שנפגש בצעירותו עם עולמם של בעלי המסורה הטברנית, ועל רקע התפתחות מקבילה אצל המדקדקים הערביים). לתועלת מחברי הפיוטים כתב את "ספר צחות הלשון", ובו כללים דקדוקיים עבור המשוררים, את החיבור "שבעים מלים בודדות" שבו פירש מילים יחידאיות במקרא וכן את "האגרון", מילון עברי מצומצם. הוא בעצמו חיבר מספר רב של פיוטים ובהם המחיש את תפיסתו הלשונית.

לשון הפיוט של רס"ג מתאפיינת בראש ובראשונה במקום הבלעדי שתופסת בה לשון המקרא. כל תופעה דקדוקית של לשון המקרא, נדירה וחריגה ככל שתהיה, נחשבה אצל רס"ג כראויה ללשון השירה. בעיקר העדיף את הצורות המוארכות לסוגיהן, שנחשבו אצלו "מפוארות", כגון "כולמו" במקום כולם, "חכמתהו" במקום חכמתו, "ישועתה" במקום ישועה, "יהושיע" במקום יושיע, "הקימותה" במקום הֵקַמְתָ - הכול על סמך צורות מקראיות. גם בבחירת אוצר המילים העדיף את הצורות הנדירות והחריגות שבמקרא והשתמש ככל האפשר במילים יחידאיות. במקביל נמשכות אצלו תופעות הלשון של הסגנון הקלירי, כגון שינוי זכר לנקבה ולהפך והחלפת המשקלים והבניינים. במיוחד היו חביבים עליו משקלי פִּעְלוֹן, מִפְעָל ותִפְעוּל והמשקלים הסֶגוֹלִיִּים. את המשקלים הסגוליים תפס כצורה הסטנדרטית לשם פעולה, בדומה לערבית.

לשונו המיוחדת והקשה להבנה של רס"ג מהווה מעין שלב מעבר בין סגנון הפיוט הקלירי לבין סגנונה של שירת ספרד, שמחבריה (ובהם תלמידו דונש בן לברט) היו ממשיכי דרכו של רס"ג בשטח הדקדוק והשירה. הכללים שקבע, המעמד המיוחד שנתן ללשון המקרא והתפיסה הדקדוקית שפיתח התקבלו ושוכללו בידי משוררי ספרד, שהתקשו לקבל את הסגנון הקלירי החופשי ורב התנופה. אברהם אבן עזרא, שמבקר בחריפות בפירושו למגילת קהלת את לשון הפיוטים הקליריים, משבח ומפאר את רס"ג על פיוטיו "שלא חיבר מחבר כמוהם, והם על לשון המקרא ודקדוק הלשון באין חידות ומשלים ולא דרש".


תקופת חייו של הרב סעדיה גאון על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים 


לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סעדיה גאון בוויקישיתוף

אודותיו

קטעי וידאו
ספריו וחיבוריו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו: יצחק יוליוס גוטמן, יש הטוענים כי הוא נולד או גדל בתימן; (אברהם ורטהיימר בילקוט מדרשי תימן"). הפילוסופיה של היהדות, הוצאת מוסד ביאליק, 1951, עמ' 62. וכן שמחה בונם אורבך, "רבנו סעדיה גאון - האיש ומפעלו הספרותי", עמודי המחשבה הישראלית תשל"א.
  2. ^ מנחם המאירי, בית הבחירה על אבות, הקדמה.
  3. ^ אוצר הגדולים, ערך רב סעדיה אלפיומי
  4. ^ ראו: ד"ר משה גברא "אנציקלופדיה לחכמי תימן" עמוד 578 ע"פ כתב יד מתימן משנת 1380.
  5. ^ אוצר הגדולים, ערך רב סעדיה אלפיומי דף רפט. ראו עוד צילום מתוך הספר אחיאסף כרך 2 באתר גוגל ספרים
  6. ^ הרצאה של ד"ר ערן רביב בעניין, בערוץ אוניברסיטת בר-אילן ביוטיוב
  7. ^ סדר הדורות ד' אלפים תרפ"ז בשם ספר יוחסין השלם, אך בספר יוחסין (מאמר שלישי) הפרטים הרבים חסרים
  8. ^ איגרת תימן
  9. ^ יהודה זייבלד, דרשה לחג השבועות, מתוך סדרת דרשות וחיבורים מבית מדרשו של רס''ג בפוסטאט, בית אהרן וישראל
  10. ^ אליעזר שלוסברג, תפיסות ושיטות בפירושו של רב סעדיה גאון לספר דניאל
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 יהודה זייבלד, כתאב אלרד עלי ענן (ספר הכחשת ענן) לרס"ג, חצי גבורים ט, ניסן תשע"ו, עמ' א-פ
  12. ^ הרב חיים יוסף דוד אזולאי מפרט בערכו של רס"ג בשם הגדולים את כל חיבוריו עליהם ידע. דבריו, בתוספת הערות שוליים המציגות את שהיה ידוע אז לעומת הידוע היום, פורסמו בספר רצון משה: יסודי הדת והאמונה, עמ' לז-מא.
  13. ^ נחמיה אלוני, הספרייה היהודית בימי הביניים, תשס"ו, עמ' 216
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 חגי בן-שמאי, מפעלו של מנהיג, תשע"ה
  15. ^ אהל דוד ח"א עמ' 66
  16. ^ יהודה זייבלד, ספר המידות לרס"ג, תשע"ח, עמ' לה
  17. ^ יהודה זייבלד, פירושים מבית מדרשו של רס''ג לספר מיכה, מוריה
  18. ^ יהודה זייבלד, פירושים מבית מדרשו של רס"ג לספר יונה, בית אהרן וישראל
  19. ^ יהודה זייבלד, ספר המידות לרס"ג - פירוש רס"ג לאיכה
  20. ^ יהודה זייבלד, ספר הליווי בגלות לרס''ג - הפירוש למגילת אסתר
  21. ^ יהודה זייבלד, חלקו של רסג בעריכת מגילת אנטיוכוס וההדרה של הקדמתו, חצי גבורים
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 22.4 22.5 22.6 ירחמיאל ברודי, חיבורים הלכתיים של רב סעדיה גאון, תשע"ה
  23. ^ תרביץ, מא (תשל"ב), עמ' 410-373
  24. ^ יהודה זייבלד, מאמר בעניין הריבית לרס''ג, בית אהרן וישראל
  25. ^ יהודה זייבלד, הלכות אבלות לרס''ג, בית אהרן וישראל
  26. ^ יהודה זייבלד, דרשת רס''ג למועדים - א, בית אהרן וישראל
  27. ^ יהודה זייבלד, דרשות רס"ג לימי המועדים - ב, בית אהרן וישראל
  28. ^ מנחם בן ששוןמבט על עולמו האינטלקטואלי של רס"ג, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2015