הסכסוך האבחזי-גאורגי
הסכסוך הגאורגי-אבחזי מתייחס לאחד מהסכסוכים האתניים העקובים מדם בעידן הפוסט-סובייטי, בין הממשלה הגאורגית לבין בדלנים אבחזים, שהגיע לשיאו בין השנים 1992–1993, במלחמת אבחזיה, וגרם, בין היתר, לטיהור האתני של גאורגים מאבחזיה.
רקע עריכה
אבחזיה שוכנת במערב גאורגיה לחופי הים השחור. מקורו של מעמדה הפוליטי נעוץ בהסדרי הגבולות המנהליים של שנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים. ב-31 במרץ 1921 הוכרזה אבחזיה כרפובליקה סובייטית עצמאית בשם הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אבחזיה, אך כבר בדצמבר של אותה שנה היא שולבה עם גאורגיה בהסכם פדרטיווי, שאיפשר לה לשמור על ריבונותה. מעמד ריבוני זה נפגע כאשר, בשנת 1931, היא אוחדה איחוד מלא עם גאורגיה כרפובליקה אוטונומית, תחת שליטה מלאה של גאורגיה. מצב שגרם להתפתחות עוינות של האבחזים כלפי הגאורגים.
אחד מיתרונותיה הבולטים של אבחזיה גאוגרפית הוא המוצא לים. בזכות תוואי הקרקע של הקווקז משמשת אבחזיה כמקום אסטרטגי במפת הדרכים האזורית. מלבד מספר קטן של מעברי הרים מהווה רכס הקווקז מחסום בלתי עביר מרוסיה דרומה. אבחזיה שולטת על מישור החוף הצפון-מזרחי של הים השחור, גובלת ברוסיה וממוקמת בכניסה לשפלת אריון, שהיא ציר תנועה נוח ממערב הקווקז למזרחו עד לבאקו שלחוף הים הכספי. אבחזיה משמשת כנתיב הגישה היחיד של רוסיה לדרום הקווקז ממערב. מסילת הברזל היחידה המקשרת את מרכז הקווקז עם מערב הקווקז ורוסיה, חוצה את אבחזיה. זהו גם קשר התחבורה העיקרי בין רוסיה לארמניה, בת חסותה של רוסיה.
בשנת 1978 פנו האבחזים, לשלטונות הסובייטים, בבקשה לנתק אותם מגאורגיה ולהחזיר את הסטטוס שהיה לאבחזיה כפדרציה עם גאורגיה או עצמאות, ונדחו. אולם מדיניות הגלאסנוסט של גורבצ'וב, מאמצע שנות השמונים עודדה את השאיפות הלאומיות של כל עמי האזור והגבירה את החששות ההדדיים. מצד אחד חששו הגאורגים מעצמאות אבחזיה, כדי שלא תשפיע על מקומות אחרים בגאורגיה, ומצד שני חששו האבחזים מהשתלטות גאורגית על המחוז, ובעצם מהתהליך שהתנהל למעשה בתקופה הסובייטית ודחק את האבחזים מעמדות כוח והשפעה במחוז.
הקרבה של האבחזים לעמי האזור השכנים שמעבר לגבול ברוסיה, והעובדה שיש לאבחזיה גבול משותף עם רוסיה, עוררו בתחילת שנות התשעים ציפיות לתמיכה פוליטית וצבאית של רוסיה, בתביעתם להיפרדות מגאורגיה ולסיפוחם לרוסיה.
העימות המזוין הראשון בין נציגי האבחזים והגאורגים התרחש מה-15 ביולי ועד ל-17 ביולי 1989.
מלחמה באבחזיה עריכה
ערך מורחב – מלחמת אבחזיה
במלחמת אבחזיה, בשנים 1992–1993, שנמשכה 13 חודשים, נאבקו מצד אחד כוחות צבא גאורגיה ומיליציות של גאורגים שהתגוררו באבחזיה, ומצד שני כוחות בדלניים של אבחזים, ארמנים ורוסים, שהתגוררו אף הם באבחזיה. הבדלנים נתמכו גם במיליציות צפון קווקזיות, מיליציות של קוזאקים ובאופן בלתי רשמי כוחות רוסיים המוצבים בגודאותה (מחוז גודאותה).
המתיחות באבחזיה החלה כבר בימי הרפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של אבחזיה, בשנות השמונים, כאשר התפתחה אופוזיציה אנטי-סובייטית, שדרשה הפרדות מברית המועצות. במרץ 1989, דרשו לאומנים אבחזים, בהצהרת ליחני, הכרה באבחזיה כרפובליקה סובייטית, כאשר הם מתבססים על מעמדה של אבחזיה בשנים 1925–1931. ההפגנות שבאו בעקבות הדרישה התפתחו להפגנות אנטי-סובייטיות, ולתמיכה בעצמאותה של גאורגיה. פעולות דיכוי ההפגנות של הצבא האדום גרמו ל-21 הרוגים. באמצע יולי של אותה שנה נרשמה ההתנגשות המזוינת הראשונה בין גאורגים לאבחזים בסוחומי, כאשר העילה לעימותים היו פגיעה, כביכול, בבחינות הקבלה לאוניברסיטת סוחומי. התסיסה התפתחה במהירות לעימות מזוין, שגבה 16 הרוגים וכ-40 פצועים, בעיקר גאורגים. הצבא הרוסי שנקרא לעזור לא התערב בסכסוך האתני, בהיותו עסוק בעצמו בהתפרקות ברית המועצות.
באוגוסט 1990 הכריז השלטון הסובייטי האבחזי על ריבונותה של אבחזיה. לאחר הכרזת העצמאות של הרפובליקה של גאורגיה, באפריל 1991, הצביעו האבחזים, בקיץ 1992, בעד החזרתה של חוקת אבחזיה הריבונית משנת 1925. הכרזה זו נתקלה בהתנגדותו של זוויאד גמסחורדיה והלאומנים הגאורגים. הם דחו כל תביעה להכרזה על אבחזיה כאוטונומיה. האבחזים מצידם פנו למוסקבה ולארגון הגג של הקבוצות האתניות בקווקז, לקבלת תמיכה.
הטיהור האתני של גאורגים מאבחזיה עריכה
- ערך מורחב – הטיהור האתני של גאורגים מאבחזיה
| השפעת הטיהור האתני של הגאורגים על הדמוגרפיה של אבחזיה | ||||
|---|---|---|---|---|
| 1989 | 1997 | |||
| אבחזים | 93.200 | 17,8% | 53.900 | 36,9% |
| גאורגים | 239.800 | 45,7% | 43.400 | 29,7% |
| רוסים | 74.900 | 14,3% | 18.100 | 12,4% |
| ארמנים | 76.500 | 14,6% | 17.700 | 12,1% |
| אחרים | 40.600 | 6,7% | 12.600 | 8,7% |
| סה"כ | 525.061 | 145.986 | ||
במהלך שנות התשעים היו שינויים רבים בדמוגרפיה של אבחזיה. בשנת 1989 עם סוף ימי ברית המועצות ישבו במחוז כ-525,000 איש שהתחלקו אתנית ל-45.7% גאורגים ורק -17.8% אבחזים (אחוזים דומים נרשמו גם בשנת 1917 כאשר הגאורגים היוו 42% מהאוכלוסייה והאבחזים 21%).
הפיזור הדמוגרפי של העמים באבחזיה היה הטרוגני. בשנת 1989, נמנו במחוז גאלי 93% גאורגים, ואילו במחוז גודאותה היה רוב אבחזי של 53%. בבירה סוחומי נמנו 44% גאורגים ואילו רק 13% אבחזים. כאשר במחוז סוחומי נמנו 44% גאורגים ואילו רק 5% אבחזים. בעיר אוצ'מצ'ירה נמנו 40% גאורגים ו-37% אבחזים.
בשנת 1993 לאחר מלחמה קשה נוצר צורך להפריד את אבחזיה מיתר גאורגיה, כאשר כ-240,000 גאורגים שישבו במחוז זה גורשו מאבחזיה במה שנקרא "הטיהור האתני של גאורגים מאבחזיה". כיום הרוב במחוז זה הוא של הקבוצה האתנית האבחזית, כאשר האבחזים מהווים 37% מאוכלוסיית והגאורגים 30%, כמו כן קטן במעט אחוז הארמנים והרוסים.
הממשל דה יורה של אבחזיה עריכה
הממשל דה יורה של אבחזיה הוא הגוף היחיד המוכר באופן בינלאומי כסמכות הרשמית של אבחזיה, היא ממוקמת בצ'חאלתה שבאבחזיה עילית, ושולטת בפועל רק בחלק הצפון-מזרחי של אבחזיה. כוחות של בדלנים שנתמכו על ידי רוסיה ובעלי בריתם, שהסתערו על סוחומי ב-27 בספטמבר 1993, וגרשו את התושבים הגאורגים של אבחזיה, שהיו אז הרוב באבחזיה, ויחד עמם גם את חברי הממשל. במשך כ-13 שנה, נקרא ממשל זה בשם "ממשלת אבחזיה בגלות", והייתה ממוקמת בטביליסי עד למשבר קודורי (2006), שבעקבותיו נוסד מחדש הממשל האבחזי בתוך הגבולות המנהלתיים של אבחזיה. מלחז אקישבאיה, פוליטיקאי אבחזי בעל השכלה מערבית, נבחר באפריל 2006 לראש הממשל דה יורה של אבחזיה.
ב-27 בספטמבר 2006, הנשיא מיכאיל סאקשווילי, נינו בורג'נדזה והפטריאך הקתולי של כל גאורגיה, איליה השני, וחברי ממשלה אחרים של גאורגיה, ביקרו בעמק קודורי, ושינו את שם האזור באופן רשמי לאבחזיה עילית. הנשיא סאקשווילי מיקם את המפקדה בצ'חאלתה שבאחזיה עילית.
אנחנו כאן - באבחזיה עילית, קרובים מאוד לסוחומי - ואנחנו לא עומדים לעזוב את המקום. אנחנו נחזור לאבחזיה מהר מאוד, אבל רק בדרכי שלום.
— מתוך נאומו של סאקשווילי[1]
כוח המשקיפים של האו"ם בגאורגיה עריכה
- ערכים מורחבים – UNOMIG, כוח שמירת השלום באבחזיה
בעקבות המלחמה באבחזיה וחתימת הסכם הפסקת האש, הוקם כוח המשקיפים של האו"ם בגאורגיה, UNOMIG, מכוח החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מספר 858.
התחדשות העוינות עריכה
באפריל-מאי 1998, התחדש הסכסוך שוב במחוז גאלי, כאשר מאות מכוחות האבחזים פלשו לכפרים שהיו עדיין מאוכלסים בגאורגים. למרות הביקורת שנמתחה עליו, סירב אדוארד שוורדנדזה להיערך כנגד האבחזים. וב-20 במאי של אותה שנה הוכרז על הפסקת אש לאחר משא ומתן. תוצאות פעולות האיבה היו מאות הרוגים משני הצדדים וכ-20,000 פליטים גאורגים.
מקורות עריכה
- אבינעם עידן, דרום הקווקז - סדר גאואסטרטגי חדש, הקתדרה לגאואסטרטגיה ע"ש ראובן חייקין, אוני' חיפה
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- רויטרס, גיאורגיה: הבדלנים באבחזיה סירבו לסיום הסכסוך, באתר ynet, 18 ביולי 2008 - הגרמנים הציעו פתרון לפליטים הגיאורגים כמו גם למעמדו של מחוז המריבה. מנהיג הבדלנים לא מוכן להתפשר: "אבחזיה היא מדינה עצמאית"
הערות שוליים עריכה