פתיחת התפריט הראשי
Disambig RTL.svg המונח "הרג" מפנה לכאן. לערך העוסק באחת משיטות הענישה ביהדות, ראו ארבע מיתות בית דין.

הריגה היא גרימה למותו של יצור חי.

במשפט הישראליעריכה

בישראל, עד 2019 "הריגה" הייתה אחת העבירות במדרג עבירות ההמתה, בין רצח וגרימת מוות ברשלנות.

לפי סעיף 298 בחוק העונשין הישראלי הריגה הוגדרה כגרימה למותו של אדם במעשה או במחדל. היא הייתה שונה מרצח ביסוד הנפשי הדרוש להוכחה משפטית. על מנת להאשים בהריגה היה להוכיח מודעות בפועל או עצימת עיניים, אך לא כוונה תחילה. תקופת המאסר המרבית בגין הריגה בישראל היא 20 שנים.

עבירת ההריגה הופעלה בטווח רחב של מקרים, החל ממקרים הדומים לרצח, בהם התביעה התקשתה להוכיח את היסוד הנפשי של רצון להמית וכלה במקרים חמורים של רשלנות. בין אלו ניתן למנות נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים שהסתיימו במוות, קיום מרוץ מכוניות שהסתיים במוות והסעת שוהה בלתי חוקי שהיה מחבל מתאבד, כאשר בית המשפט קובע שהיו בפני המסיע סימנים מחשידים.

לא הכל שבעו נחת מההיקף הנרחב של עבירת ההריגה. נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, הוביל מהלך לצמצום תחולת עבירת ההריגה, כאשר בדיון נוסף הוביל את רוב השופטים לקביעה שנאשם בהשתתפות במרוץ מכוניות פיראטי בה נהרג אדם בתאונה בה הנאשם לא היה שותף, לא יורשע בהריגה. כחלק מנימוקיו כתב: "עבירת ההריגה התפתחה בישראל במשך השנים לממדים כאלה שפרוסה היא כיום על מגוון עצום של מצבים. דומה שהגיעה העת להציב תמרור עצור, ואולי תמרור המחייב, ולא רק מתיר, עשייתו של סיבוב פרסה לעניין זה" ([1]).

בשנת 2007 הוקמה על ידי שר המשפטים דאז דניאל פרידמן ועדה בראשות מרדכי קרמניצר לבחינת רפורמה במדרג עבירות ההמתה בחוק העונשין. הוועדה הגישה את מסקנותיה בשנת 2011 ושנה לאחר מכן הפיץ משרד המשפטים תזכיר חוק בנושא, אשר התבסס על מסקנות הוועדה. עם התפזרותה של הכנסת העשרים אושר בינואר 2019 תיקון 137 לחוק העונשין[2], אשר התבסס בחלקו על תזכיר החוק המקורי ושינה את מדרג עבירות ההמתה בזדון מן היסוד. כחלק מהרפורמה בוטלה עבירת ההריגה והוחלפה בארבע עבירות בדרגות חומרה שונות: הריגה שמתבצעת לאחר תכנון, בנסיבות טרור או בנסיבות מחמירות אחרות דינה מאסר עולם חובה, למעט במקרים מיוחדים. הריגה שנעשית בכוונה או תוך אדישות נחשבת כרצח (סעיף 300) והעונש המרבי עליה הוא מאסר עולם; הריגה בעקבות מצוקה נפשית או התעללות נחשבת כ"המתה בנסיבות של אחריות מופחתת" (סעיף 301ב) והעונש המרבי עליה הוא 20 או 15 שנות מאסר, בתלות בנסיבות; הריגה תוך קלות דעת נחשבת כ"המתה בקלות דעת" (סעיף 301ג) והעונש המרבי עליה הוא עד 12 שנות מאסר[3][4][5]. הרפורמה נכנסה לתוקף ביוני 2019.

מחוץ להקשר המשפטיעריכה

מחוץ להקשר המשפטי, המונח הריגה מתייחס באופן כללי לגרימת מותו של יצור חי, לרבות בעלי חיים. עם זאת – חקיקה (שבצדה ענישה) קיימת בארצות מסוימות אף בנוגע להמתת חיות מסוימות, ובעיקר חיות מחמד. בישראל מתייחסים כיום בתי המשפט בחומרה לגרימת מוות לחיות בנסיבות שלא כדין[6]. בשנת 1994 עבר חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), המגן על זכויות בעלי חיים, אולם מסייג ופוטר מהוראתו המתה במסגרת של ניסויים ולצורך מאכל. המינוח להריגת חיות כפרוצדורה רפואית הוא "הרדמה".

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה