הרפובליקה ההלווטית
הרפובליקה ההלווטית (בגרמנית: Helvetische Republik; בצרפתית: République helvétique; באיטלקית: Repubblica Elvetica) הייתה מדינה שהתקיימה למשך חמש שנים, מ-1798 עד 1803. היא מקדימת דרכה של שווייץ המודרנית.
.svg) | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| שפה נפוצה | גרמנית, צרפתית, איטלקית, רומאנש |
| עיר בירה |
אראו (1798) לוצרן (1798-1799) ברן (1799-1803) |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה |
| היסטוריה | |
| הקמה | כיבוש המדינה על ידי הצבא הצרפתי |
|
| 12 באפריל 1798 |
| פירוק | בוררות נפוליאון |
| תאריך | 19 בפברואר 1803 |
| ישות קודמת |
 הקונפדרציה השווייצרית הישנה |
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} הרפובליקה הרודנית |
| כלכלה | |
| מטבע | מטבע הרפובליקה הלווטית (צר.) |
  | |
היסטוריה עריכה
רקע עריכה
תקופת המהפכה הצרפתית החלה עבור השווייצרים בתקרית חמורה שהטילה את צילה על שווייץ. ההמון המוסת שכבש את גני הטיולרי, ב-10 באוגוסט 1792, מצא שם את שומרי ראשו השווייצרים של לואי ה-16 והרג אותם עד האחרון שבהם. אירוע זה הונצח בפסלו המפורסם של הפסל ברטל תורוואלסן, המוצב בלוצרן המראה אריה פצוע פצעי מוות, גוסס, כשהוא שומר על סמליו השבורים של בית המלוכה הצרפתי.
הכיבוש הצרפתי עריכה
על אף הזעזוע ממעשה הטבח, ניסתה שווייץ בתחילה שלא להיות מעורבת בנעשה בשכנתה הקרובה, צרפת, אך במהלך מלחמות המהפכה הצרפתית, גלשו צבאות צרפת למזרח, והקיפו את שווייץ מכל צידיה בדרכם אל אוסטריה. ב-5 במרץ 1798 נכבשה שווייץ כולה, והמשטר הישן התמוטט.[1] ב-12 באפריל 1798 הוכרזה "הרפובליקה ההלווטית", "אחת ובלתי ניתנת לחלוקה". הקנטונים וספיחיהם הפיאודליים בוטלו. כוחות הכיבוש המהפכניים יצרו מדינה ריכוזית שהתבססה על רעיונות המהפכה הצרפתית. האזרחים השווייצרים התנגדו לרעיונות אלו, במיוחד באזורי המרכז של הקונפדרציה לשעבר. מרד בנידוולדן דוכא על ידי הצרפתים, והשקט נשמר. הרפובליקה לא נהנתה מאחדות דעים או משלווה. חיל הכיבוש הצרפתי בזז כפרים וערים רבים, יבול שכשל הביא לרעב, והרפובליקה ההלווטית לא הצליחה להפוך למדינה מתפקדת. פלישה של האוסטרים והרוסים נהדפה על ידי הצרפתים על אדמת שווייץ ב-1799, אירוע שהביא אף הוא לסבל ולמחסור. ב-1802 הגיע כישלונה של הרפובליקה לשמור על יציבות לשיאו, וב-1803 נאלצו הצרפתים לשלוח כוחות רבים נוספים בניסיון לשמור על הסדר במדינה המתפוררת.
ב-19 בפברואר 1803 הכריז נפוליאון על עצמו כ"בורר" בסכסוך שבין השווייצרים לבין עצמם. בפברואר 1803 ביטל את "הרפובליקה ההלווטית", ב"חוק הבוררות" שיצא מלפניו, ויצר משטר חדש שהיה מעין עירוב בין הסדר החדש והסדר הישן. המדינה הריכוזית בוטלה. חלוקה מינהלית חדשה הביאה ליצירת 19 קנטונים, כאשר שטחים שהיו שטחים נספחים ושטחי חסות הפכו לקנטונים בעלי זכויות שוות. היו אלו ארגאו, תורגאו, גראובינדן, סנט גלן, וו וטיצ'ינו. חוקה חדשה הפכה את שווייץ לפדרציה. בשל אי היציבות ברפובליקה, הוחלפו בה שש חוקות לאורך 12 שנות קיומה.[2]
הזכויות שהובטחו בחוק הבוררות החלו להישחק מהר מאוד. אזור נשאטל נכבש בשנת 1806 בידי חיילים צרפתים וניתן ללואי-אלכסנדר ברתייה. ב-13 בדצמבר 1810 ואלה סופחה לצרפת כמחוז סימפלון בשביל לאבטח את מעבר סימפלון.
נפוליאון שלט למעשה בשווייץ עד למפלתו. השווייצרים לחמו ומתו במלחמותיו. אחרי שכוחו דעך במהלך הקואליציה האנטי-צרפתית השישית, חיילים אוסטרים חצו את הגבול ב-21 בדצמבר 1813. ב-29 בדצמבר בלחץ אוסטריה בוטל חוק הבוררות.
קונגרס וינה עריכה
קונגרס וינה שהתכנס בשנת 1815 הכריז מחדש על עצמאותה של שווייץ, והמעצמות המכונסות הסכימו להכיר בנייטרליות השווייצרית. בפעם האחרונה הורחבה הטריטוריה השווייצרית, כאשר צורפו לה הקנטונים החדשים ואלה, נשאטל וז'נבה.[3]
מורשת עריכה
חלוקה מנהלית עריכה
הקנטונים העצמאיים לשעבר הומרו למחוזות מנהליים במטרה להחליש את השלטון והמבנה הישן. גבולות חדשים נקבעו לחלק מהקנטונים. חוק ב-1798 קבע את 20 קנטונים במדינה החדשה:
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- הרפובליקה ההלווטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה