פתיחת התפריט הראשי

התקפת לח"י בחולון

כיכר השלושה בחולון
הבניין שהותקף ("בית המשקם")
לוחית זיכרון על "בית המשקם" - יעד ההתקפה של הלח"י

ב-6 בפברואר 1946 ביצע ארגון לח"י פעולת שוד נשק במחנה צבא בריטי בשכונת אגרובנק בחולון. לאחר הפעולה התפרעו חיילים בריטים בשכונה ורצחו שלושה אזרחים.

רקע היסטוריעריכה

על פי ההסכם עם תנועת המרי העברי היו פעולות של שוד נשק וכספים, פטורות מהצורך לקבלת אישור מהמפקדה המשותפת וכזאת הייתה התקפת לח"י בחולון.

בגבול שכונת אגרובנק היה מחנה בריטי קטן ובו מבנה תעשייתי בן שתי קומות, אשר שימש קודם להחרמתו על ידי הצבא הבריטי כמחסן ספרים של הוצאת אמנות. בקומה השנייה היו מגורי קצינים ובקומה הראשונה היה מחסן נשק וחדר אוכל[1]. במחנה שרתו חיילים דרום-אפריקנים, רובם מאומת הבאסוטו, שגרו באוהלים. תצפיות העלו שיש במקום נשק רב וסיפקו ידיעות על מבנה המחנה וסידורי השמירה.

מפקד הפעולה היה יעקב בנאי ("מזל") וסגנו היה יעקב גרנק (דב). ביום הפעולה הגיעו המשתתפים לחורשה בשכונת זיכרון מאיר בפאתי בני ברק ושם הסביר בנאי על שולחן חול את תוכנית הפעולה, קבע אנשים לעמדות השונות ומינה אחראי לכל עמדה. חלק מהאנשים לבש מדים צבאיים בריטיים.

ההתקפהעריכה

הלוחמים התאספו בחשאיות בבנין בחולון סמוך למחנה שם חולק להם הנשק והוסעו למחנה במכונית משא מכוסה ברזנט. קרוב לעשרים לוחמים הגיעו למקום עם חשיכה ופרצו למחנה. הזקיף בשער נהרג ועוזרו נפצע קשה. חלק מהלוחמים פנו לקומה השנייה בה היו הקצינים שפתחו באש. קצין הרפואה של המחנה נורה ונהרג. החיילים התחילו להשיב אש, אך "דב" פרץ למחסן הנשק בעזרת רימונים. מייד החלו להעמיס את הנשק: 70 רובים, 24 תת מקלעים, 24 מקלעי ברן ו-4 מרגמות. הנשק הועמס על מכונית שהוחרמה במחנה ותוך ארבעים דקות נתנה הוראת נסיגה. הנסיגה הייתה ללא תקלות והנשק הוסתר במחסן תת-קרקעי ברעננה.

התפרעות החייליםעריכה

השוטרים והחיילים הבריטיים הגיעו למחנה לאחר שלוחמי לח"י עזבו. הם כינסו את חיילי המחנה והסיתו אותם נגד התושבים המקומיים. בהשפעת ההסתה יצאו קבוצות של חיילים באסוטים לשכונת אגרובנק והחלו לירות, לפרוץ לבתים, לתקוף עוברי אורח ולשדוד אותם. ההתפרעות נמשכה כארבע שעות. שלושה אזרחים נהרגו: בן ציון שנקר, מנהל בית החרושת לודז'יה, סגן ראש המועצה המקומית ואחיינו של אריה שנקר, שמואל פרלמן, בעל בית מלאכה והנער אליהו יהודאיוב שרכב על אופניים ונרצח בדקירות סכין. שבעה נפצעו.

הבריטים לא נקטו באמצעי ענישה נגד החיילים והסתפקו בהחלפתם בחיילים אחרים.

הועלתה טענה כלפי אנשי "ההגנה" בחולון, מדוע לא פעלו נגד הפורעים. עיתון "ההגנה" במחנה הצביע על שני נימוקים שהצדיקו את חוסר התגובה שלהם:

  • כניסתם של חברי "ההגנה" למערכה עם החיילים הבאסוטים הייתה עושה אותם שותפים למעשה הבלתי אחראי של "הפורשים" (לח"י).
  • עשרים דקות לאחר התקפת הפורשים הופיעו כוחות צבא ומשטרה בריטים וכניסת אנשי "ההגנה" למערכה הייתה גורמת לתוצאות טרגיות של מערכה בכוחות בלתי שקולים של ההגנה נגד כוחות רבים ומחומשים היטב של החיילים הבאסוטים, החיילים האנגלים והמשטרה גם יחד.

האירועים האלה כונו בעגה המקומית בשם "ליל הכושים".

הנצחהעריכה

בישיבת אבל ביום השלושים לרצח החליטה המועצה המקומית בחולון לקרוא את הכיכר בצומת הרחובות חנקין בסוקולוב בשכונת אגרובנק, בשם "כיכר השלושה". הכיכר נהרסה וכעת יש בפינה הצפונית-מזרחית של הצומת, שלט הנצחה לשלושת הנרצחים.

הבניין בו בוצעה ההתקפה הוקם לראשונה כבית הדפוס של הוצאת אמנות בניהולה של שושנה פרסיץ. הבריטים החרימו אותו וקבעו בו את מחסן הנשק ומגורי הקצינים. בשנים 19572010 פעל במקום מפעל של המשקם.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הבניין קיים עד היום ברחוב פרוג 6 בחולון. ברחוב אוסישקין 7 נשארו עמודי השער של המחנה.