פתיחת התפריט הראשי

וַיְהִי עֶרֶב (ידוע גם כ"בשמי ערב כחולים") הוא עיבוד שירי בחרוזים לאגדת ילדים של הנס כריסטיאן אנדרסן מתוך הסיפור "מה שראה הירח"[1]. את העיבוד כתבה הסופרת פניה ברגשטיין בשנת 1949 בהוצאת הקיבוץ המאוחד ואייר חיים האוזמן, ובמרכזו ילדה שהלכה לומר "ליל מנוחה" לאפרוחים.

וַיְהִי עֶרֶב
ויהי ערב.jpg
עטיפת הספר ויהי ערב
מידע כללי
מאת פניה ברגשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
איורים חיים האוזמן
סוגה ספרות ילדים עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה הוצאת הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה 1949 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 10
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002914860, 001821780, 002143349, 002705663, 003677425, 003698798, 002072773
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הסיפור השירי עוסק בילדה בודדה במרחב הכפרי, היוצאת למסע לילי בחצר ביתה, בשעת ערב בה השמיים כחולים. במרכזו של המסע נמצא הירח, המלווה במבטיו את מעשיה. בזמן שהיא הולכת לומר "ליל מנוחה" לאפרוחים, היא מעוררת רעש בלול ומפחידה אותם. אביה של הילדה מגיע בעקבות הרעש, רואה את המהומה וכועס על כך. אולם דמעה שנוצצת בעינה של בתו מעוררת בו חמלה, הוא מנשק אותה וסולח, וכך גם הירח.

השימוש ב"ויהי ערב" מרמז על בריאת העולם הבראשיתי "ויהי ערב, ויהי בוקר" הנזכר בכל אחד מימי הבריאה. זאת דרכה של הסופרת לרמז לנו על הסיפור הגדול שלפנינו, וברגע שהאב סולח והסדר מושב על כנו, מסתיים הסיפור הבראשיתי, והאדם והטבע חיים יחדיו בשקט ושלווה, זאת לאחר שהילדה עברה חוויה חינוכית.

ויהי ערב מאויר בחציו בגוונים צבעוניים ובחציו בגוונים מונוכרומטיים כחולים. המונוכרומטיות מסייעת לחסוך בהוצאות הדפוס, אך גם מתאימה לערב בו השמיים כחולים-צלולים ולרוח הדברים בהם הכחול מסמל עצב[2] ומתאים לעצב בתיאור מצבה של הילדה הקטנה שנמצאת לבדה "בלא אח וחבר".

בשנת 2010 יצאה גרסה נוספת של הספר בשם "ויהי ערב חדש" עם איוריה הגנוזים של אילזה קנטור-דאוס, במלאת עשור למותה. האיורים שנעשו עבור הגרסה המקורית, נגנזו על ידי הוצאת הקיבוץ המאוחד והוחלפו באיוריו של האוזמן.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "מה שראה הירח" בתרגום לאנגלית. "ויהי ערב" מבוסס על הפרק השני.
  2. ^ באנגלית משתמשים ב Blue (כחול) הן כדי לתאר את הצבע, והן כדי לתאר מצב של עצבות