וייליצ'קה

וייליצ'קה
**Wieliczka**
סמל וייליצ'קה סמל וייליצ'קה	דגל וייליצ'קה
מדינה	פולין
פרובינציה	פולין קטן
מחוז	וייליצ'קה
תאריך ייסוד	1123
שטח	13.41 קמ"ר
גובה	261 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	26,599 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות	49°59′N 20°3′E / 49.983°N 20.050°E
אזור זמן	UTC+1
	http://www.wieliczka.gmina.pl
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי וייליצ'קה

וייליצ'קה (בפולנית: Wieliczka) היא עיר בפרובינציית פולין קטן שבדרום פולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית.

תולדות היישוב

וייליצ'קה נזכרת בתעודות מהמאה ה-13, ונודעה בעיקר בשל מכרות המלח שלידה, שהוכרזו ב-1978 כאתר מורשת עולמית. בשנת 1289 הוענקו ליישוב זכויות עיר. בחלוקת פולין בשנת 1772 נכללה העיר בשטחי אוסטריה, ובתחילת המאה ה-19 נכללה בשטחי פולין הקונגרסאית.

בנוסף למכרה בעיירה קיימת מפעלים נוספים לרבות מטה של חברה 4F.

יהודי וייליצ'קה

הנוכחות היהודית בווייליצ'קה מתוארכת כבר לשנת 1368, כאשר יהודי בשם לבקו זכה בחכירת מכרות המלח. בשנת 1580 היה בעל הזיכיון שאול ואהל, אחד מיהודי פולין המפורסמים ביותר, ובהמשך בידי בר ברגסון ושותפו זלמן בורנשטיין. למרות זאת, לא היה יישוב יהודי בעיר, כין שבשנת 1527, נכנע זיגמונט הראשון, מלך פולין ללחץ העירונים, ואישר את בקשתם לאסור את המגורים בעירם על יהודים (Privilegium de non tolerandis Judaeis), איסור שבוטל כנראה רק בשנת 1867.

היהודים שביקשו להתגורר בווייליצ'קה, השתקעו בעיירה הסמוכה קלאסנו שהפכה לעיירה יהודית. על אף ההגבלות, הצליחו יהודים במשך הזמן להסתנן גם לווייליצ'קה, אך הקהילה המקומית קיבלה תנופה משמעותית אחרי שריפה שפרצה בוישניצה הסמוכה, בעקבותיה עקרו רבים לווייליצ'קה. בתחילה הייתה הקהילה בווייליצ'קה מסונפת לקהילת קלאסנו הוותיקה יותר, בה היו ממוקמים מוסדות הקהילה, כמו בית הכנסת בית הקברות והמקוה, עד שהקהילה החדשה עלתה על זו הישנה ומרכז הכובד עבר לווייליצ'קה.

הקהילה היהודית בווייליצ'קה הייתה שמרנית ואדוקה יחסית, והייתה נתונה להשפעת הקהילה בקרקוב וחסידות צאנז. רבני העיירה במאת השנים הסמוכות לחורבן הקהילה, היו רבי יחזקאל שרגא פרנקל-תאומים, נכדו של רבי ברוך פרנקל-תאומים, בן גיסו וחסידו של רבי חיים מצאנז, ואחריו, חתנו רבי שמואל שמלקא עזריאל פרנקל-תאומים, בן בתו של רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא. הרב האחרון היה רבי פנחס אריה לייבוש פרנקל-תאומים שנרצח במחנה העבודה סטאלובה וולה בי"א בתשרי תש"ג.

באביב תרנ"ח (1898) סבלה הקהילה היהודית מפוגרום זוטא, אותו ליבה הכומר המקומי, אנטישמי בשם שפונדר.

בין מלחמות העולם נמנו בעיר כ-1,100 יהודים, כ-15% מתושביה. בתקופה זו פעלו בעיר חוגים ציוניים, וכן בתי ספר עבריים. הם התפרנסו מתעשייה, בעיקר בענפי המזון וההלבשה, והיו בהם בעלי מפעלים, בעיקר בענפי המלח, המזון והעור. היהודים בה הסתייעו באיגודים מקצועיים, בבנק סוחרים ובקופת גמ"ח בעיירה פעלו ארגוני סעד וצדקה מסורתיים. הסניף המקומי של ארגון צנטוס דאג לילדים נזקקים. בתי ספר עבריים של רשתות החינוך "תרבות", "תחכמוני" ו"יבנה" וכן תלמוד תורה בפיקוח אגודת ישראל העניקו חינוך יהודי. כמו כן פעלו בעיירה חוג דרמה וקורסים ללימוד עברית, והיו שתי ספריות יהודיות ואגודת ספורט. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, ועשרות מחבריהן השתתפו בקיבוצי הכשרה.

בשנים 1918 ו-1919 נערכו ביהודי העיר פרעות בידי איכרים פולנים. ב-1933 הוקמה בווייליצ'קה "חזית הנוער האנטי-נאצי", וכל המפלגות היהודיות הצטרפו אליה. בין היתר אסף הארגון כספים למען פליטים יהודים מגרמניה.^[1]

בתחילת ספטמבר 1939 נכנסו לעיר הגרמנים, ותוך מספר ימים רצחו 32 גברים יהודים מהעיר ביער סמוך. בד בבד, הוטלו על יהודי העיר גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע וחובת השתחוות לגרמנים, ויהודים מהעיר נחטפו לעבודות כפייה, ובין היתר, נשלחו למחנה העבודה פוסטקוב. משנת 1940 החלו להגיע לעיר אלפי פליטים יהודים מקרקוב.

במאי 1941 רוכזו כ-7,000 היהודים ששהו בעיר בגטו שהוקם בה, אליו הועברו בהמשך יהודים נוספים מהסביבה כולל גדוב.

ב-25 באוגוסט 1942 פשטו חיילים גרמנים ושוטרים פולנים על הגטו, תוך רצח יהודים ברחובותיו, ורצח 113 החולים וכ-40 הרופאים והאחיות ששהו בבית החולים שבגטו. על יהודי הגטו הוטל לשלם סכום כופר, ולמחרת, גורשו כ-8,000 עד 9,000 יושביו למחנה ההשמדה בלז'ץ, תוך רצח כ-700 קשישים בסמוך לעיר.

עד סוף אוגוסט 1942 נלקחו מאות היהודים האחרונים שהושארו בגטו למחנה פלאשוב ולמחנה רוזוודוב, תוך עריכת מצוד אחר יהודים מסתתרים.