ויליאם דייסון
ויליאם הנרי דייסון (באנגלית: William Henry Dyson ;3 בספטמבר 1880 – 21 בינואר 1938) היה מאייר וקריקטוריסט פוליטי אוסטרלי.[1]
.jpg) | |
| לידה |
3 בספטמבר 1880 בלאראט, אוסטרליה  |
|---|---|
| פטירה |
21 בינואר 1938 (בגיל 57) צ'לסי, הממלכה המאוחדת |
| בן או בת זוג |
רובי לינדזי |
  | |
משפחתו עריכה
דייסון נולד לג'ורג' וג'יין שהיגרו מאנגליה לאוסטרליה. אחיו הם העיתונאי והסופר אדוארד 'טד' דייסון (1865–1931) והמאייר אמברוז דייסון (1876–1913). גם שלוש אחיותיו עסקו באמנות.
האמן נורמן לינדזי היה במעגל החברתי והמקצועי שלו. בשנת 1909, דייסון, לינדזי ואחותו המאיירת של לינדזי, רובי, עברו ללונדון. בשנת 1910 התחתן עם רובי. לזוג נולדה בת, בטי (1911–1956), מעצבת אמנותית. רובי נפטרה במגפת השפעת הספרדית בשנת 1919. דייסון חזר לאוסטרליה בשנת 1925, אך בגלל 'הבינוניות' של מלבורן, נסע לניו יורק ואז חזר ללונדון.
יצירה עריכה
לפני שעבר מאוסטרליה ללונדון, דייסון היה קריקטוריסט של The Bulletin ומדי פעם בעיתון הראלד במלבורן, הוא צייר בסגנון 'אכזרי ונושך'.[2]
כשהגיע ללונדון דייסון הלך לעבוד בעיתון 'דיילי הראלד' המקומי. במהלך מלחמת העולם הראשונה התפרסם דייסון בזכות הפרטים המצוירים שלו שהיו בנימה סאטירית. הוא גויס כקצין ונשלח לחזית המערבית, המשימה הייתה להכין ציורים אופייניים לחיים בתעלות, מה שהפך אותו לאמן המלחמה הראשון מאוסטרליה. חוויית הקו הקדמי השפיעה עליו, ושינתה את כיוון הקריקטורות שלו מהמיליטריסטי ל"סובלני".[1] מאוחר יותר דייסון ניהל דיון עם הגנרל האוסטרלי סר ג'ון מונאש על ציורו על חיילי אוסטרליה וניו זלנד (נקראו בסלנג צבאי Digger, בזמן מלחמת העולם הראשונה):
(מונאש) אני חושב שאמנים כמו ויל דייסון, נורמן לינדזי ואחרים לא הצליחו לשחזר את דמות ה"דיגר" האופייני. הם הפכו אותו לגבר מכובד ונבון עם קשיחות הכתובה על כל תוואי הפנים. הם טועים!
(דייסון) כמה דברים מרים נאמרו על חיילים אלה, אך עד כה שום דבר מריר כל כך לא נאמר כמו הצהרתו של סר ג'ון מונאש. הכל עניין של נקודת המבט - חיילים אלה הם "בעיקר ילדים של אמא מתוקה ועגולת פנים."[3]
הוא חזר לאוסטרליה בין השנים 1925 עד 1930, לעיתון פאנץ של מלבורן שעמד להימכר.[דרוש מקור] בהמשך הוא היה הקריקטוריסט הראשי של 'דיילי הראלד' בלונדון.[4]
פרסום עריכה
זמן קצר לאחר מות אשתו בשנת 1919, הוא צייר את מה שעתיד להיות אחד הציורים המפורסמים ביותר, שכותרתו היתה: 'יצרני תותחי שלום והעתיד'. ציור עם יכולת ראיית הנולד מיוחדת שבו. הציור פורסם ב"דיילי הראלד "הבריטי ב־13 במאי 1919, והראה את דייוויד לויד ג'ורג', ויטוריו אורלנדו וז'ורז' קלמנסו (ראשי ממשלת בריטניה, איטליה וצרפת בהתאמה), יחד עם וודרו וילסון, נשיא ארצות הברית, לאחר ישיבה בדיון בחוזה ורסאי. קלמנסו, שזוהה בכינויו 'הנמר' אמר לאחרים: "מעניין! נראה לי שאני שומע ילד בוכה!". ובציור, מאחורי עמוד, מצויר ילד בוכה ומעליו הכתובת - "1940 ". ציור שניבא כי תנאי חוזה ורסאי יובילו למלחמה נוספת ב 1940, כפי שקרה. [5]
מותו ומורשתו עריכה
דייסון נפטר בפתאומיות ב־21 בינואר 1938, בן 55 מאי ספיקת לב.[6]
חברו ועמיתו של דייסון, צ'ארלס בין, הציע כי במוסד הלאומי - "אנדרטת המלחמה" באוסטרליה תהיה גלריית דייסון מיוחדת, עקב חשיבות וגודל יצירתו של דייסון. בשנת 2016, "האנדרטה" החזיקה ביותר מ -270 מיצירותיו של דייסון, אך אף אחת מהן לא הוצגה.
גלריה עריכה
-
תעמולת בחירות -
אין חופשות -
אמנות כמשקפת את המציאות
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 "The great, neglected Will Dyson". The Canberra Times. Australian Capital Territory, Australia. 30 August 1980. p. 15.
- ^ "Friend of underdog". News. South Australia. 14 March 1925. p. 1
- ^ "The Real Digger Was Not Cherubic". The Herald. Victoria, Australia. 21 February 1929. p. 1
- ^ "Everyday and everybody". The Labor Daily. New South Wales, Australia. 1 September 1931. p. 4.
- ^ "View zoomable cartoon item: P0497 – The British Cartoon Archive – University of Kent". Cartoons.ac.uk. 12 May 1919
- ^ "Will DYSON dead". Recorder. South Australia. 24 January 1938. p. 1.