וילם סנדברג

יונקר וילם יאקוב הנרי ברנד סנדברגהולנדית: Jonkheer Willem Jacob Henri Berend Sandberg, בהגייה הולנדית: סנדברך;‏ 24 באוקטובר 18979 באפריל 1984) היה טיפוגרף ואוצֵר הולנדי. מנהלו של מוזיאון סטדלייק באמסטרדם בין השנים 19451963.

וילם סנדברג
Willem Sandberg
וילם סנדברג (משמאל) עם אוסיפ זאדקין (מימין) - 1965
וילם סנדברג (משמאל) עם אוסיפ זאדקין (מימין) - 1965
לידה 24 באוקטובר 1897
אמרספורט, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 באפריל 1984 (בגיל 86)
אמסטרדם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת ארצות השפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מעצב גרפי, טיפוגרף, היסטוריון אמנות, אוצר תערוכה, גרפיקאי, מעצב, אוצר, לוחם מחתרת, מעצב גופנים, שרטט עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסיד אומות העולם
שנות הפעילות 1919–1984 (כ־65 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ארסמוס (1975)
  • קצין במסדר אורנז'-נסאו (22 באפריל 1960)
  • קצין במסדר הדקל האקדמי (18 באפריל 1939)
  • אביר בלגיון הכבוד (15 בנובמבר 1947)
  • מסדר כוכב הקוטב - אביר מדרגה שנייה (7 בנובמבר 1961)
  • Museummedal of the City of Amsterdam (1962)
  • חסיד אומות העולם (26 בנובמבר 1968)
  • honorary Royal Designer for Industry (1971)
  • Prijs van de Stichting Kunstenaarsverzet (1951)
  • H.N. Werkman Award (1957) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם וילם סנדברג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

סנדברג נולד באמרספורט שבהולנד בשנת 1897.

בצעירותו הושפע מן הספיריטואליות של תנועת ה"מזדזנן" (Mazdaznan). לאחר לימודי האמנות שימש כשוליה של צייר בהרילברג (Herrliberg) שבשווייץ.

בשנת 1927 ביקר בווינה, שם הושפע מרעיונותיו הפילוסופיים של אוטו נוירת. לאחר מכן ביקר בבית הספר של תנועת הבאוהאוס בדרזדן ופגש את הפסל היהודי-רוסי נחום גאבו.

לאחר שובו לאמסטרדם התמחה כמעצב טיפוגרפי ויישם את שיטת "כתב התמונות" (Isotype) של נוירת. בשנת 1932 הצטרף לאגודה ההולנדית לאמנות ואומנות (VANK), והיה שותף לוועדת התערוכות של מוזיאון סטדלייק.

בין השנים 19371941 שימש סנדברג כאוצר המוזיאון לאמנות מודרנית.

פעילותו בתקופת השואה עריכה

בשנות מלחמת העולם השנייה היה ממארגני תנועת ההתנגדות לנאצים של אמנים הולנדיים. כאמן עיצב תעודות זהות מזויפות עבור הולנדים שיועדו להישלח למחנות עבודה.

בעת שילוח יהודי הולנד להשמדה, החל מתחילת 1942, היה סנדברג פעיל במבצע לפיצוץ ולשרפת מטה השלטון הגרמני בו אוחסנו רישומי ארכיון בהם אוזכרו פרטי יהודים שהגסטפו השתמשו בהם כדי לחשוף יהודים שהשתמשו בתעודות מזויפות.

חומרי הנפץ לשם הפעולה אוחסנו זמן מה בביתו. בגלל מעורבותו בפעולת החבלה הנ"ל הגסטפו הוציא ב-1943 פרס כספי על ראשו והוא ירד למסתור תוך שימוש בזהות סבו שלו. אשתו ובנו, לעומת זאת, נתפסו ונאסרו למספר חודשים.

לאחר המלחמה עריכה

לאחר מלחמת העולם השנייה התמנה סנדברג כמנהל המוזיאון, תפקיד אותו מילא עד שנת 1963.

במסגרת תפקידו ביקר סנדברג בשנת 1954 בישראל, שם נחשף לאמנות הישראלית.

במסגרת הביקור רכש עבור אוסף המוזיאון שמונה עבודות של הצייר יוסף זריצקי.

בנוסף, הביקור הוביל להצגת תערוכות יחיד של זריצקי ושל מרדכי ארדון וכן לתערוכה קבוצתית של אמנות ישראלית.

לאחר פרישתו מן המוזיאון שימש כיועץ של מרכז ז'ורז' פומפידו בפריז ושל מוזיאון ישראל בירושלים.

מוזיאון ישראל כיבד אותו בחלוקת פרס על שמו, שהוענק לראשונה בשנת 1968 לזריצקי.

על פועלו למען הצלת יהודי הולנד תוך סיכון חייו זכה סנדברג בתואר חסיד אומות העולם[1] ב-26 בנובמבר 1968.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא וילם סנדברג בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דף על סנדברג, באתר "יד ושם" (באנגלית)
  ערך זה הוא קצרמר בנושא הולנדים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.