פתיחת התפריט הראשי

וינסנט דו ויניו

ביוכימאי אמריקאי, שזכה ב-1955 בפרס נובל לכימיה

וינסנט דו ויניו (באנגלית: Vincent du Vigneaud‏; 18 במאי 190111 בדצמבר 1978) היה ביוכימאי אמריקאי, שזכה ב-1955 בפרס נובל לכימיה "עבור עבודתו על תרכובות גופרית בעלות חשיבות ביוכימית, ובפרט על הסינתזה הראשונה של הורמון פוליפפטידי".[1]  ההורמון אוקסיטוצין היה הפוליפפטיד הראשון עבורו פוענח רצף חומצות האמינו, הובן התפקיד של הקשר הדיסולפידי והוא יוצר בכלים של סינתזה אורגנית במעבדה.[2]

וינסנט דו ויניו
Vincent du Vigneaud
דו ויניו 1955
דו ויניו 1955
לידה 18 במאי 1901
שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
פטירה 11 בדצמבר 1978 (בגיל 77)
אית'קה, ניו יורק, ארצות הברית
ענף מדעי ביוכימיה
מדינה ארצות הברית
עיסוק ביולוג, ביוכימאי, מרצה באוניברסיטה, כימאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים

אוניברסיטת אילינוי

אוניברסיטת רוצ'סטר
מנחה לדוקטורט John R. Murlin
מוסדות

אוניברסיטת ג'ונס הופקינס
אוניברסיטת אילינוי
אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון

אוניברסיטת קורנל
מונחה לדוקטורט Sofia Simmonds עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (1948)
  • פרס נובל לכימיה (1955)
  • פרס וילארד גיבס (1956)
  • עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
קביעת רצף חומצות אמינו ומיקום הקשר הדיסולפידי בפפטידים אוקסיטוצין וואזופרסין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

דו ויניו נולד בשיקגו אילינוי ב-1901 למשפחה ממוצא צרפתי, בן לאלפרד דו ויניו, ממציא ומתכנן מכונות ומרי תרזה דו ויניו. סיים את לימודיו התיכוניים בשנת 1918 והחל בלימודי כימיה באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. הוא הושפע  מהרצאותיו של קארל שיפ מארוול. לאחר שקיבל תואר .M.S ב-1924 הצטרף לחברת דופונט.[3]

ב-12 ביוני 1924 נשא לאישה את זלה זון פורד, וב-1925 הצטרף לקבוצה של ג'ון מורלין (John R. Murlin) באוניברסיטת רוצ'סטר כדוקטורנט. את התיזה לקראת תואר Ph.D שעסקה בחקר הגופרית שבהורמון אינסולין סיים ב-1927.

לאחר שנתיים במשרה של פוסט-דוקטורט עם ג'ון ג'ייקוב אבל (John Jacob Abel) בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס (1927-1928), נסע להשתלם באירופה במימון מלגה של National research Council, שם עבד בדרזדן ובאדינבורו בעיקר בסינתזה אורגנית. לאחר מכן חזר לאוניברסיטת אילינוי שם קיבל משרת פרופסור.[3]

ב-1932 הצטרף לבית הספר לרפואה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בוושינגטון די. סי. וב-1938 הוזמן לנהל את המחלקה לביוכימיה ביחידה למחקר ביורפואי בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קורנל בניו יורק, שם נשאר עד לפרישתו ב-1967. אחרי הפרישה, הוא החזיק במשרה באוניברסיטת קורנל באיתקה, ניו-יורק.

לוינסנט וזלה דו ויניו נולדו שני ילדים, בן בשם וינסנט (1933) ובת מרילין (1935), שניהם רופאים.[3]

ב-1974 הוא סבל משבץ אחריו לא חזר לפעילות אקדמית. נפטר ב-1978 שנה לאחר מותה של אשתו.[3][4]

קריירהעריכה

 
מבנה האוקסיטוצין, פפטיד בנוי משרשרת של 9 חומצות אמינו, קשר דיסולפיד בין הציסטאין במקום 1 לציסטאין במקום 6 סוגר טבעת.

בפעילותו המדעית התרכז בהבנת המבנה והמטבוליזם הקשור בחלבונים ופפטידים המכילים גופרית, בלשון אחרת בתפקיד הגופרית בפפטידים או חלבונים המכילים את חומצות האמינו ציסטאין או מתיונין.

עוד לפני העבודה שזיכתה אותו בפרס נובל בכימיה,[4] היה בין הראשונים שהראו כי האינסולין בנוי מחומצות אמינו, בודד ואפיין את הביוטין, חקר את מנגנון הטרנסמטילציה ואת הסינתזה והמבנה של הפנצילין - בכולם נמצאות חומצות אמינו או נגזרות שלהן המכילות גופרית.[5] בשנת 1953 בוצעה עבודתו פורצת הדרך שכללה הפרדה, פענוח המבנה הכימי וסינתזה של אוקסיטוצין וואזופרסין, הורמונים המופרשים בבלוטת יותרת המוח ומשתתפים בויסות מגוון גדול של פעילויות פיזיולוגיות שנחקרות עד היום. אוקסיטוצין היה ההורמון הפוליפפטידי הראשון עבורו פוענח רצף חומצות האמינו הבונות אותו. כמו כן לראשונה בוצעה במעבדה סינתזה של פוליפפטיד בעל פעילות ביולוגית זהה לחומר הנוצר באורגניזם החי.

Cys-Tyr-Ile-Gln-Asn-Cys-Pro-Leu-Gly-NH2 -רצף חומצות האמינו באוקסיטוצין

Cys-Tyr-Phe-Gln-Asn-Cys-Pro-Arg-Gly-NH2 - רצף חומצות האמינו בוזופרסין

במהלך עבודתו, דו ויניו התעניין בעובדה שפפטידים דומים מאוד מבחינת רצף חומצות האמינו ומיקום הקשרים הדיסולפידיים בהם, פעילים בתהליכים ביולוגיים שונים לגמרי. למשל האוקסיטוצין והואזופרסין בנויים שניהם משרשרת של 9 חומצות אמינו ונבדלים רק בשתיים מהן, בשני ההורמונים יש קשר דיסולפידי בין ציסטאין במקום 1 ובמקום 6, ואולם הפונקציה המרכזית של הראשון היא התכווצויות הרחם בזמן לידה ושל השני וויסות כמות הנוזלים המופרשת בשתן בהתאם לרכוז המלחים בדם. במחקריו קידם את הרעין שיש קשר בין המבנה המרחבי של פפטידים וחלבונים לפעילות הביולוגית שלהם ושלקשרים דיסולפידיים יש תפקיד חשוב במבנה זה.

"המחשבה שצרוף של חומצות אמינו באופן מסוים, בארכיטקטורה ספציפית, יכולה להוביל למערך כזה של תרכובות שמדגימות מגוון אדיר כל כך של תכונות פיזיולוגיות ופרמקולוגיות היא מפתיעה במקצת"

בנוסף, דו ויניו ראה חשיבות רבה במילוי תפקידו כמורה, הקדיש הרבה מזמנו לתלמידיו והיה ידוע בהרצאותיו המעניינות.

הכרה ומורשתעריכה

עבודותיו של דו ויניו על הקשר בין מבנה לפעילות ביחד עם השגיו בסינתזה של פפטידים עודדו מחקרים חדשים רבים על פעילות פיזיולוגית ומבנה של נגזרות של הורמוני בלוטת יותרת המוח.

הוא זכה להכרה בחשיבות עבודתו והוענקו לו פרסים יוקרתיים שהבולטים שבהם:[3]

1948 - פרס לסקר למחקר רפואי בסיסי

1949 - פרס וילארד גיבס

1955 - פרס נובל לכימיה

נבחר כחבר במספר אגודות מדעיות, הידועות ביניהן:[3]

1944 - האקדמיה הלאומית למדעים

1944 - החברה הפילוסופית האמריקאית

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא וינסנט דו ויניו בוויקישיתוף


הערות שולייםעריכה

  1. ^ "The Nobel Prize in Chemistry 1955". Nobelprize.org. Nobel Media AB. בדיקה אחרונה ב-17 בנובמבר 2016. 
  2. ^ du Vigneaud, Vincent; Ressler, Charlotte; Swan, John M.; Roberts, Carleton W.; Katsoyannis, Panayotis G. (1954). "The Synthesis of Oxytocin". Journal of the American Chemical Society 76 (12): 3115–3121. doi:10.1021/ja01641a004. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 Hofmann, Klaus. "Vincent du Vigneaud". National Academy of Sciences. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2012. 
  4. ^ 4.0 4.1 Vincent du Vigneaud, www.nndb.com
  5. ^ Ragnarsson, Ulf (2007). "The Nobel trail of Vincent du Vigneaud". Journal of Peptide Science 13 (7) (Jul 2007). עמ' 431–3. PMID 17554806. doi:10.1002/psc.864.