ויקטור טיחונוב

ויקטור טיחונוב
Виктор Тихонов
	ויקטור טיחונוב, 2007
לידה	4 ביוני 1930; מוסקבה, ברית המועצות - כיום ברוסיה
פטירה	24 בנובמבר 2014 (בגיל 84); מוסקבה, רוסיה
מידע כללי
מדינה	רוסיה
ספורט
ענף ספורט	הוקי קרח
תקופת הפעילות	כשחקן:; 1949–1963; כמאמן:; 1964 – 1996
מועדון	כשחקן:; וו"ס מוסקבה (1949 - 1953); דינמו מוסקבה (1953 - 1963); כמאמן:; דינמו מוסקבה (עוזר מאמן, 1964 - 1968); דינמו ריגה (1968 - 1977); צסק"א מוסקבה (1977 - 1996); נבחרת ברית המועצות (1977 - 1991); נבחרת חבר המדינות (1992); נבחרת רוסיה (1992 - 1994)
הישגים
פרסים והוקרה	עיטור לנין (1983); עיטור הידידות בין העמים (1981); מאמן מצטיין של ברית המועצות (1978); Honored Physical Culture Worker of the Russian Federation (1993); עיטור הדגל האדום של העמל (1978); עיטור הידידות (רוסיה) (2010); עיטור מהפכת אוקטובר (1988); עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית (2000); עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית (1996); המסדר האולימפי; מדליה על ההצטיינות בקרב; אמן הספורט של ברה"מ; Honoured coach of the RSFSR; מדליית השירות המצוין, דרגה 3; מדליית השירות המצוין, דרגה 2 ;
	מאזן מדליות
מתחרה עבור ברית המועצות; (כמאמן)
המשחקים האולימפיים
אליפות העולם
גביע קנדה
מתחרה עבור חבר המדינות; (כמאמן)
המשחקים האולימפיים
מתחרה עבור רוסיה; (כמאמן)
אליפות העולם

ויקטור וסילייביץ' טיחונוב (ברוסית: Виктор Васильевич Тихонов;‏ 4 ביוני 1930 - 24 בנובמבר 2014) היה שחקן ומאמן הוקי קרח סובייטי/רוסי, הנחשב למאמן המצליח בהוקי קרח הבינלאומי ואחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה של הענף.

לאחר שזכה כשחקן ב-4 אליפויות רצופות של ברית המועצות, החל את קריירת האימון שלו ב-1964. ב-1977 התמנה במקביל למאמן צסק"א מוסקבה ונבחרת ברית המועצות. את צסק"א הוביל ל-12 אליפויות ברית המועצות ברצף, ואת הנבחרת הוביל לשתי מדליות זהב אולימפיות, ל-8 זכיות באליפות העולם ולזכייה בגביע קנדה.

לאחר פירוק ברית המועצות אימן את נבחרת חבר המדינות והוביל אותה למדליית זהב אולימפית, ואחרי פירוק חבר במדינות אימן את נבחרת רוסיה והוביל אותה לזכייה אליפות העולם.

קריירה כשחקן עריכה

טיחונוב שיחק בעמדת המגן, וכשחקן בוגר בחל לשחק ב-1949 בקבוצת וו"ס מוסקבה - הקבוצה הייצוגית של חיל האוויר הסובייטי. במדי וו"ס זכה 3 פעמים ברציפות באליפות ברית המועצות (1951 - 1953) ובגביע ברית המועצות ב-1952, בטרם עבר לקבוצת דינמו מוסקבה וזכה איתה באליפות נוספת, ב-1954, שעבורו הייתה אליפות רביעית ברציפות באופן אישי. בסך הכל שיחק בליגה העליונה של ברית המועצות 296 משחקים, וכבש מעמדת המגן 35 שערים.

ב-1963 פרש ממשחק.

תחילת קריירת האימון עריכה

ב-1964 התמנה טיחונוב לעוזר המאמן במועדון בו שיחק, דינמו מוסקבה. ב-1968 קיבל תפקיד ראשון של מאמן ראשי, בקבוצת דינמו ריגה, אותה אימן עד 1977 תוך שהוא מוביל אותה מהליגה השנייה אל צמרת הליגה הראשונה.

שנות השיא עריכה

ב-1977 התמנה טיחונוב במקביל למאמן מועדון הפאר הגדול ביותר בברית המועצות, צסק"א מוסקבה, ולמאמן נבחרת ברית המועצות בהוקי קרח, שהיוותה כוח מרכזי בהוקי קרח הבינלאומי. הוא הנהיג בקבוצה ובנבחרת משטר אימונים נוקשה, לפיו שהו השחקנים ביחד במחנות אימונים למשך תקופות ארוכות בכל שנה. כיוון שצסק"א הייתה הקבוצה הטובה ביותר בברית המועצות ותרמה את מרבית השחקנים לנבחרת, בילה טיחונוב עם חלק גדול מחניכיו באימונים כמעט לאורך השנה כולה.

טיחונוב חיזק את שליטתה של צסק"א בהוקי קרח הסובייטי, ובמהלך שנותיו כמאמן צסק"א זכה איתה 12 פעמים ברציפות באליפות ברית המועצות בין 1978 ל-1989. הוא המשיך לאמן את צסק"א עד שפרש מאימון ב-1996, אך לא זכה להצלחות לאחר פירוק ברית המועצות.

גם עם נבחרת ברית המועצות זכה להצלחה מיידית, כאשר זכה עם הנבחרת פעמיים ברציפות באליפות העולם ב-1978 ו-1979 לאחר שנתיים בהן נושלה ברית המועצות מהתואר. עם זאת, באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) ספגו טיחונוב והנבחרת כישלון צורב, כאשר נוצחו בידי נבחרת ארצות הברית במשחק ה"נס על הקרח" ונאלצו להסתפק במדליית הכסף. במהלך המשחק החליף טיחונוב את שוער הנבחרת ואחד מכוכביה, ולדיסלב טרטיאק, במהלך מעורר מחלוקת שעורר עליו את חמתו של טרטיאק וביקורת ענפה מכל עבר. שנים לאחר מכן הודה טיחונוב שהמהלך היה טעות גדולה.

למרות הכישלון באולימפיאדת לייק פלאסיד, הוביל טיחונוב את הנבחרת לשנים המוצלחות ביותר שלה, כאשר בין 1981 ל-1985 לא נוצחה הנבחרת ולו במשחק אחד, כשבתווך זכתה בפעם היחידה בגביע קנדה ובשלוש אליפויות עולם רצופות וגם החזירה לעצמה את מדליית הזהב האולימפית באולימפיאדת סרייבו (1984).

הצלחותיו של טיחונוב עם הנבחרת נמשכו בהמשך העשור, גם כאשר הורעו תנאיה של הנבחרת בעקבות התפוררות ברית המועצות. לקראת סוף העשור הושפע טיחונוב באופן קשה מעריקתם של שניים מכוכבי הנבחרת, סרגיי פיודורוב ואלכסנדר מוגילני, למערב; כיוון שחשש מעריקות נוספות, ניפה מהנבחרת חלק גדול מכוכביה - בעיקר כאלה שנבחרו בדראפט של ליגת ה-NHL. למרות זאת, המשיכה הנבחרת להצליח ולזכות בתארים עולמיים ואולימפיים ממש עד פירוק ברית המועצות.

בנבחרת חבר המדינות עריכה

לאחר פירוק ברית המועצות, בתנאי חוסר הוודאות של תקופת חבר המדינות, הנהיג טיחונוב את נבחרת חבר המדינות להישג בלתי צפוי והוביל אותה למדליית זהב באולימפיאדת אלברוויל (1992). חבר המדינות והנבחרת הזוכה התפרקו במהירות, וטיחונוב הפך למאמן הנבחרת שירשה אותה - נבחרת רוסיה.

בנבחרת רוסיה עריכה

כבר באליפות העולם השנייה אליה הוביל טיחונוב את נבחרת רוסיה כמדינה נפרדת, זכו טיחונוב והנבחרת באליפות העולם עם ניצחון בגמר על נבחרת שוודיה.

לאחר שרוסיה לא הצליחה לזכות במדליה באולימפיאדת לילהאמר (1994) - הפעם הראשונה שנבחרת סובייטית או רוסית השתתפה באולימפיאדה ולא זכתה במדליה - התפטר טיחונוב מתפקידו בנבחרת.

חיים אישיים עריכה

אביו של טיחונוב, פועל במפעל צבאי, לחם במלחמת העולם השנייה ונהרג ב-1942. ויקטור גודל מאז בידי אמו לבדה.

הוא נישא ב-1953 לטטיאנה, עורכת דין. בנם היחיד, וסילי, היה אף הוא שחקן ומאמן הוקי קרח שאימן שנים רבות בפינלנד, ובשנותיו האחרונות אימן את קבוצת אוונגרד אומסק בליגת ה-KHL. וסילי נהרג בנפילה מחלון דירתו במוסקבה ב-2013.

נכדו, שנקרא ויקטור על שמו, הוא שחקן הוקי קרח מקצועני ששיחק בליגת ה-NHL, ונכון להיום (2017) משחק בקבוצת סק"א סנקט פטרבורג מליגת ה-KHL, איתה זכה פעמיים באליפות - ב-2015 וב-2017. ב-2014 זכה ויקטור הנכד באליפות העולם עם נבחרת רוסיה, והיה המבקיע המצטיין באליפות.

טיחונוב מת ממחלה ממושכת ב-2014. כיוון שמתוקף תפקידו בצסק"א מוסקבה, הקבוצה הייצוגית של הצבא האדום, היה קצין בדרגת קולונל - הוא נקבר בהלווייה צבאית מלאה.

הישגים ועיטורים עריכה

הישגים כשחקן עריכה

4 אליפויות רצופות של ברית המועצות (3 עם וו"ס מוסקבה, אחת עם דינמו מוסקבה)

הישגים כמאמן עריכה

12 זכיות רצופות באליפות ברית המועצות - עם צסק"א מוסקבה
9 זכיות באליפות העולם - 8 עם נבחרת ברית המועצות, אחת עם נבחרת רוסיה
זכייה בגביע קנדה עם נבחרת ברית המועצות
3 זכיות במדליית זהב אולימפית - שתיים עם נבחרת ברית המועצות, אחת עם נבחרת חבר המדינות; מדליית כסף אולימפית עם נבחרת ברית המועצות
התקבל להיכל התהילה של פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית ב-1998.

עיטורים בברית המועצות עריכה

עיטור הדגל האדום של העמל (1978)
עיטור ידידות העמים (1981)
עיטור לנין (1983)
עיטור מהפכת אוקטובר (1988)

עיטורים ברוסיה עריכה

עיטור הצטיינות למען המולדת (1996)
עיטור הכבוד (2000)
עיטור הידידות (2010)

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא ויקטור טיחונוב בוויקישיתוף

ויקטור טיחונוב, באתר olympedia.org
הידיעה על מותו של ויקטור טיחונוב בניו יורק טיימס
ויקטור טיחונוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)