ויקטור טיחונוב

שחקן ומאמן הוקי קרח סובייטי/רוסי

ויקטור וסילייביץ' טיחונוברוסית: Виктор Васильевич Тихонов;‏ 4 ביוני 1930 - 24 בנובמבר 2014) היה שחקן ומאמן הוקי קרח סובייטי/רוסי, הנחשב למאמן המצליח בהוקי קרח הבינלאומי ואחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה של הענף.

ויקטור טיחונוב
Виктор Тихонов
ויקטור טיחונוב, 2007
ויקטור טיחונוב, 2007
לידה 4 ביוני 1930
מוסקבה, ברית המועצות - כיום ברוסיה
פטירה 24 בנובמבר 2014 (בגיל 84)
מוסקבה, רוסיה
מידע כללי
מדינה רוסיהרוסיה רוסיה
ספורט
ענף ספורט הוקי קרח
תקופת הפעילות כשחקן:
19491963
כמאמן:
19641996
מועדון כשחקן:
וו"ס מוסקבה (1949 - 1953)
דינמו מוסקבה (1953 - 1963)
כמאמן:
דינמו מוסקבה (עוזר מאמן, 1964 - 1968)
דינמו ריגה (1968 - 1977)
צסק"א מוסקבה (1977 - 1996)
נבחרת ברית המועצות (1977 - 1991)
נבחרת חבר המדינות (1992)
נבחרת רוסיה (1992 - 1994)
הישגים
פרסים והוקרה
מאזן מדליות
מתחרה עבור ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
(כמאמן)
המשחקים האולימפיים
כסףלייק פלאסיד 1980הוקי קרח
זהבסראייבו 1984הוקי קרח
זהבקלגרי 1988הוקי קרח
אליפות העולם
זהבצ'כוסלובקיה 1978הוקי קרח
זהבברית המועצות 1979הוקי קרח
זהבשוודיה 1981הוקי קרח
זהבפינלנד 1982הוקי קרח
זהבמערב גרמניה 1983הוקי קרח
ארדצ'כוסלובקיה 1985הוקי קרח
זהבברית המועצות 1986הוקי קרח
כסףאוסטריה 1987הוקי קרח
זהבשוודיה 1989הוקי קרח
זהבשווייץ 1990הוקי קרח
ארדפינלנד 1991הוקי קרח
גביע קנדה
זהבגביע קנדה 1981הוקי קרח
כסףגביע קנדה 1987הוקי קרח
מתחרה עבור חבר המדינותחבר המדינות חבר המדינות
(כמאמן)
המשחקים האולימפיים
זהבאלברוויל 1992הוקי קרח
מתחרה עבור רוסיהרוסיה רוסיה
(כמאמן)
אליפות העולם
זהבגרמניה 1993הוקי קרח
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לאחר שזכה כשחקן ב-4 אליפויות רצופות של ברית המועצות, החל את קריירת האימון שלו ב-1964. ב-1977 התמנה במקביל למאמן צסק"א מוסקבה ונבחרת ברית המועצות. את צסק"א הוביל ל-12 אליפויות ברית המועצות ברצף, ואת הנבחרת הוביל לשתי מדליות זהב אולימפיות, ל-8 זכיות באליפות העולם ולזכייה בגביע קנדה.

לאחר פירוק ברית המועצות אימן את נבחרת חבר המדינות והוביל אותה למדליית זהב אולימפית, ואחרי פירוק חבר במדינות אימן את נבחרת רוסיה והוביל אותה לזכייה באליפות העולם.

קריירה כשחקן

עריכה

טיחונוב שיחק בעמדת המגן, וכשחקן בוגר בחל לשחק ב-1949 בקבוצת וו"ס מוסקבה - הקבוצה הייצוגית של חיל האוויר הסובייטי. במדי וו"ס זכה 3 פעמים ברציפות באליפות ברית המועצות (1951 - 1953) ובגביע ברית המועצות ב-1952, בטרם עבר לקבוצת דינמו מוסקבה וזכה איתה באליפות נוספת, ב-1954, שעבורו הייתה אליפות רביעית ברציפות באופן אישי. בסך הכל שיחק בליגה העליונה של ברית המועצות 296 משחקים, וכבש מעמדת המגן 35 שערים.

ב-1963 פרש ממשחק.

תחילת קריירת האימון

עריכה

ב-1964 התמנה טיחונוב לעוזר המאמן במועדון בו שיחק, דינמו מוסקבה. ב-1968 קיבל תפקיד ראשון של מאמן ראשי, בקבוצת דינמו ריגה, אותה אימן עד 1977 תוך שהוא מוביל אותה מהליגה השנייה אל צמרת הליגה הראשונה.

שנות השיא

עריכה

ב-1977 התמנה טיחונוב במקביל למאמן מועדון הפאר הגדול ביותר בברית המועצות, צסק"א מוסקבה, ולמאמן נבחרת ברית המועצות בהוקי קרח, שהיוותה כוח מרכזי בהוקי קרח הבינלאומי. הוא הנהיג בקבוצה ובנבחרת משטר אימונים נוקשה, לפיו שהו השחקנים ביחד במחנות אימונים למשך תקופות ארוכות בכל שנה. כיוון שצסק"א הייתה הקבוצה הטובה ביותר בברית המועצות ותרמה את מרבית השחקנים לנבחרת, בילה טיחונוב עם חלק גדול מחניכיו באימונים כמעט לאורך השנה כולה.

טיחונוב חיזק את שליטתה של צסק"א בהוקי קרח הסובייטי, ובמהלך שנותיו כמאמן צסק"א זכה איתה 12 פעמים ברציפות באליפות ברית המועצות בין 1978 ל-1989. הוא המשיך לאמן את צסק"א עד שפרש מאימון ב-1996, אך לא זכה להצלחות לאחר פירוק ברית המועצות.

גם עם נבחרת ברית המועצות זכה להצלחה מיידית, כאשר זכה עם הנבחרת פעמיים ברציפות באליפות העולם ב-1978 ו-1979 לאחר שנתיים בהן נושלה ברית המועצות מהתואר. עם זאת, באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) ספגו טיחונוב והנבחרת כישלון צורב, כאשר נוצחו בידי נבחרת ארצות הברית במשחק ה"נס על הקרח" ונאלצו להסתפק במדליית הכסף. במהלך המשחק החליף טיחונוב את שוער הנבחרת ואחד מכוכביה, ולדיסלב טרטיאק, במהלך מעורר מחלוקת שעורר עליו את חמתו של טרטיאק וביקורת ענפה מכל עבר. שנים לאחר מכן הודה טיחונוב שהמהלך היה טעות גדולה.

למרות הכישלון באולימפיאדת לייק פלאסיד, הוביל טיחונוב את הנבחרת לשנים המוצלחות ביותר שלה, כאשר בין 1981 ל-1985 לא נוצחה הנבחרת ולו במשחק אחד, כשבתווך זכתה בפעם היחידה בגביע קנדה ובשלוש אליפויות עולם רצופות וגם החזירה לעצמה את מדליית הזהב האולימפית באולימפיאדת סרייבו (1984).

הצלחותיו של טיחונוב עם הנבחרת נמשכו בהמשך העשור, גם כאשר הורעו תנאיה של הנבחרת בעקבות התפוררות ברית המועצות. לקראת סוף העשור הושפע טיחונוב באופן קשה מעריקתם של שניים מכוכבי הנבחרת, סרגיי פיודורוב ואלכסנדר מוגילני, למערב; כיוון שחשש מעריקות נוספות, ניפה מהנבחרת חלק גדול מכוכביה - בעיקר כאלה שנבחרו בדראפט של ליגת ה-NHL. למרות זאת, המשיכה הנבחרת להצליח ולזכות בתארים עולמיים ואולימפיים ממש עד פירוק ברית המועצות.

בנבחרת חבר המדינות

עריכה

לאחר פירוק ברית המועצות, בתנאי חוסר הוודאות של תקופת חבר המדינות, הנהיג טיחונוב את נבחרת חבר המדינות להישג בלתי צפוי והוביל אותה למדליית זהב באולימפיאדת אלברוויל (1992). חבר המדינות והנבחרת הזוכה התפרקו במהירות, וטיחונוב הפך למאמן הנבחרת שירשה אותה - נבחרת רוסיה.

בנבחרת רוסיה

עריכה

כבר באליפות העולם השנייה אליה הוביל טיחונוב את נבחרת רוסיה כמדינה נפרדת, זכו טיחונוב והנבחרת באליפות העולם עם ניצחון בגמר על נבחרת שוודיה.

לאחר שרוסיה לא הצליחה לזכות במדליה באולימפיאדת לילהאמר (1994) - הפעם הראשונה שנבחרת סובייטית או רוסית השתתפה באולימפיאדה ולא זכתה במדליה - התפטר טיחונוב מתפקידו בנבחרת.

חיים אישיים

עריכה

אביו של טיחונוב, פועל במפעל צבאי, לחם במלחמת העולם השנייה ונהרג ב-1942. ויקטור גודל מאז בידי אמו לבדה.

הוא נישא ב-1953 לטטיאנה, עורכת דין. בנם היחיד, וסילי, היה אף הוא שחקן ומאמן הוקי קרח שאימן שנים רבות בפינלנד, ובשנותיו האחרונות אימן את קבוצת אוונגרד אומסק בליגת ה-KHL. וסילי נהרג בנפילה מחלון דירתו במוסקבה ב-2013.

נכדו, שנקרא ויקטור על שמו, הוא שחקן הוקי קרח מקצועני לשעבר ששיחק בליגת ה-NHL, ולאחר מכן עבר לשחק שנים רבות בליגת ה-KHL, כשאת רובן עשה בסק"א סנקט פטרבורג איתה זכה פעמיים באליפות - ב-2015 וב-2017. ב-2014 זכה ויקטור הנכד באליפות העולם עם נבחרת רוסיה, והיה המבקיע המצטיין באליפות; ב-2015 שב עם נבחרת רוסיה לאליפות העולם והפעם הסתפק במדליית כסף. הוא פרש ממשחק בשל פציעה ב-2022.

טיחונוב מת ממחלה ממושכת ב-2014. כיוון שמתוקף תפקידו בצסק"א מוסקבה, הקבוצה הייצוגית של הצבא האדום, היה קצין בדרגת קולונל - הוא נקבר בהלווייה צבאית מלאה.

הישגים ועיטורים

עריכה

הישגים כשחקן

עריכה

הישגים כמאמן

עריכה

עיטורים בברית המועצות

עריכה

עיטורים ברוסיה

עריכה
  • עיטור הצטיינות למען המולדת (1996)
  • עיטור הכבוד (2000)
  • עיטור הידידות (2010)

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ויקטור טיחונוב בוויקישיתוף