וולטר מתאו
וולטר מתאו (באנגלית: Walter Matthau; 1 באוקטובר 1920 - 1 ביולי 2000) היה קומיקאי ושחקן קולנוע יהודי אמריקאי שהיה ידוע בגילום דמויות נרגנות, ציניות וגסות רוח.
 | |
| וולטר מתאו, 1963 | |
| לידה |
1 באוקטובר 1920 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
1 ביולי 2000 (בגיל 79) סנטה מוניקה, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות ווסטווד וילג' |
| שם לידה |
Walter John Matthow |
| סוגה מועדפת |
מערבון, סרט קומדיה |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1947 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
Carol Grace (1959–2000) |
| צאצאים |
צ'ארלס מתאו |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד בשם וולטר ג'ון מת'הו (Walter John Matthow) בניו יורק להורים יהודים. אמו הייתה תופרת ואביו נטש את הבית בהיותו פעוט ומתאו נדרש לעבוד בעבודות שונות עוד בהיותו נער, כולל עבודה בתיאטרון היידי. במלחמת העולם השנייה שרת בחיל האוויר האמריקני כמצפין רדיו במפציצים כבדים באירופה והגיע לדרגת רב-סמל ראשון, עם שישה עיטורי לחימה.
בסוף שנות הארבעים החל לשחק בברודוויי ומילא שם מספר תפקידים בהצלחה מרובה. בגלל מראהו החריג - גבוה, מרושל, ומעט גס הליכות - לא לוהק מעולם לתפקידים ראשיים רומנטיים ובכל סרטיו הראשונים גילם בעיקר נבל, כמו ב"קינג קריאול" (1958) ו"חידון בחרוזים" משנת 1963. ב-1960 שיחק בסרט "זרים כשאנו נפגשים" לצידו של קירק דאגלס.
ב-1965 שיחק בסרט "מיראז` לצידו של גרגורי פק.
ההצלחה האמיתית הגיעה בשלב מאוחר יותר, כאשר לוהק לתפקיד הראשי במחזה המצליח של ניל סיימון "הזוג המוזר" בשנת 1965 ושנה מאוחר יותר כעורך דין נכלולי מול ג'ק למון ב"הפרקליט, הגיס והכיס" ("The Fortune Cookie") של בילי ויילדר, תפקיד שזיכה אותו בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. סרט זה היה גם תחילתה של ידידות ארוכת שנים בין השניים, ששיחקו ביחד בעוד תשעה סרטים, שהבולטים ביניהם הם "הזוג המוזר" ו"הזוג המוזר 2" וכן "זקנים חסרי מנוח" וסרט ההמשך שלו "משתגעים על אהבה". ב-1971 שיחק בסרט מלון פלאזה בשלושה תפקידים שונים. ב-1968 שיחק בתפקיד הראשי בסרט "פרח הקקטוס" לצידם של גולדי הון ואינגריד ברגמן.
ב- 1972 שיחק בסרט "פיט וטילי" לצדה של קרול ברנט[1].
ב-1974 השתתף בתפקיד ראשי בסרט "חטיפת פלהם 123". ב-1975 שיחק בסרט "צמד בכותרות, ב-1980 שיחק בסרט "פיקדון קטן" וב-"משחקי ריגול". ב-1981 שיחק בסרטו האחרון של בילי ויילדר - "חברים, חברים, אבל...". ב-1995 שיחק בסרט נבל העשב. ב-1996 שיחק בסרט "אני לא רפפורט". ב-1997 שיחק בסרט "קומדיה בלב ים" לצידו של ג'ק למון.
אף שמתאו היה כוכב בסרטים רבים, מספר סרטים בהם הפגין יכולת משחק מרשימה (כמו "הפירטים" של רומן פולנסקי משנת 1986), מצביעים על בזבוז מסוים של כישרונו. במאים רבים ליהקו אותו לתפקיד מתוך תקווה כי האפקט הקומי ייווצר בזכות הופעתו ומראהו המיוחד, בלי למצות את יכולותיו הנוספות.
הרגלי חייו הפרועים, שכללו עישון כבד, אכילה גסה והימורים, הובילו בערוב ימיו לערעור בריאותו, כאשר נאלץ לעבור ניתוח מעקפים ולקה מספר פעמים בדלקת ריאות. למתאו נולדו שני ילדים מנישואיו לגרייס ג'ונסון וילד נוסף מאשתו השנייה, קרול מרקוס.
קישורים חיצוניים עריכה
וולטר מתאו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
וולטר מתאו, באתר AllMovie (באנגלית)
וולטר מתאו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
וולטר מתאו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
וולטר מתאו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
וולטר מתאו, באתר Discogs (באנגלית)- וולטר מתאו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- וולטר מתאו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ציטוטים של וולטר מתאו
"הזוג המוזר: ניל סיימון מוריש לנו מעבדה של הומור": פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "פסטיבל כאן", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ נתן גרוס, קומדיה אנושית ("פיט וטילי"/ קולנוע "גת,/ ת״א), על המשמר, 4 בינואר 1974