וידיאדר סורג'פרסאד נייפול

(הופנה מהדף ו. ס. נייפול)

וידיאדר סורג'פרסאד נייפולאנגלית: Vidiadhar Surajprasad "V. S." Naipaul;‏ 17 באוגוסט 1932 - 11 באוגוסט 2018) היה סופר, יליד טרינידד וטובגו, ממוצא הודי, שחי בהמשך באנגליה. נייפול כתב את ספריו בשפה האנגלית.

וידיאדר סורג'פרסאד נייפול
Vidiadhar Surajprasad Naipaul
לידה 17 באוגוסט 1932
צ'אגואנאס, טרינידד וטובגו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 באוגוסט 2018 (בגיל 85)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Vidiadhar Surajprasad Naipaul עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה טרינידד וטובגו, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט V. S. Naipaul עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים יוניברסיטי קולג', Queen's Royal College עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן, מסה, סיפור קצר עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות A House for Mr Biswas, The Enigma of Arrival, A Bend in the River, In a Free State, The Mystic Masseur עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1957 – 11 באוגוסט 2018 (כ־61 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Nadira Naipaul עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נייפול זכה בפרס מאן בוקר ב-1971. בשנת 1989 זכה בתואר האבירות הבריטי, ובשנת 1990 נבחר לכהן כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. ב-1983 זכה בפרס ירושלים. ב-1993 בפרס נונינו הבינלאומי ובפרס דייוויד כהן, וב-2001 בפרס נובל לספרות.

חייו עריכה

נייפול נולד ב-1932 ב- צ'אגואנאס The Borough of Chaguanas בטרינידד טובגו להורים הודים ברהמינים, אביו היה כתב מטעם הגארדיאן בטרינידד והוא זה שעודד את נאיפול להיות סופר. בהיותו בן שש עקרה משפחתו לבירת טרינידד פורט אוף ספיין. בבגרותו למד נייפול בקולג' המלכותי של המלכה Queen's Royal College והצטיין בלימודיו. בשנת 1950 זכה במלגת לימודים מטעם אוניברסיטת אוקספורד, עבר לאנגליה ומימש את מלגת הלימודים עד תומה.

במהלך לימודיו באוקספורד הכיר את פטרישיה הייל, אזרחית בריטית וסטודנטית והם נישאו בשנת 1955 והיו נשואים עד שנת 1996. באותה שנה נפטרה פטרישיה. כיום נשוי הסופר לנאדירה, עיתונאית לשעבר, מוסלמית פקיסטנית אשר בין היתר הייתה אחותו של אמיר פייסל עלאווי (Ameer Faisal Alavi) שהיה גנרל ומפקד הכוחות המיוחדים של צבא פקיסטן, ונרצח בשנת 2008. בין השנים 1954 ל 1956 היה נייפול כתב ושדרן ב בי.בי.סי והתמקד בנושאים הקשורים לאזור הקריביים. בין השנים 1957 ל 1961 עבד כמבקר ספרות קבוע בעיתון הבריטי דה ניו סטייטסמן.

בשנת 1954 סיים את לימודיו האקדמיים באוקספורד והחל למעשה את הקריירה הספרותית שלו. המעבר לאוקספורד והתרבות הבריטית עוררו בנייפול בתחילה בלבול אך בעקבות כך הוא התמקד בכתיבתו בחקר שורשיו הטרינידדיים. שלושת ספריו הראשונים היו סוג של פורטרט קומי של החברה והתרבות בטרינידד. כך בספרו מ 1959 רחוב מיגל ובספרו מ 1957 המעסה המיסטי וכן ברומן בית למר ביזוואז (1961) אשר התבסס על חיי אביו בטרינידד. בספרים מאוחרים יותר החל נייפול לשלב נושאים נוספים בספריו כמו הקולוניאליזם והפוסט קולוניאליזם והשלכותיהם על התנהגות בני אדם בכל תחומי החיים. הרומן אנשי הגרילה (1975) הוא דוגמה לכך. במהלך חייו ערך הסופר מסעות רבים בעולם, שנועדו בין היתר לצורך מחקר על חברות ותרבויות שונות. נייפול פרסם מסות וספרים רבים (ספרי מחקר ולא יצירות ספרותיות) שעוסקים בחקר תרבויות שונות. הספרים דנים בשאלות פוליטיות מוסריות ופילוסופיות כמו: השוואה בין האסלאם הערבי לאסלאם הלא ערבי, הודו המערבית המפותחת מול הודו הענייה והפצועה, ועוד.

במהלך השנים התערה נייפול בחברה הבריטית. בשנת 2008 פרסם עיתון הטיימס הבריטי את רשימת 50 הסופרים הבריטים האיכותיים מאז סוף מלחמת העולם השנייה ונייפול דורג במקום השביעי.

נייפול נפטר ב-12 באוגוסט 2018 בביתו שבלונדון[1].

ספריו שתורגמו לעברית עריכה

  • האיש מטרינידד, תרגמה אביבה ברק, עמיחי, תשכ"ו 1966.
  • רחוב מיגל (1959), תרגמה איילה רהב, זמורה ביתן, תשמ"ו 1986.
  • בית למר ביזוואז (1961), תרגם אהרן אמיר, זמורה-ביתן, תשמ"ו 1985.
  • במדינה חופשית (1971), תרגם עמיהוד ארבל, זמורה-ביתן-מודן, תשל"ח 1978.
  • אנשי גרילה (1975), תרגם אהרן אמיר, זמורה-ביתן-מודן, תשל"ח 1978.
  • הודו: מקץ אלף מרידות (1977), תרגם אבי וייס, אסטרולוג, 1999.
  • עיקול בנהר (1979), תרגם אהרן אמיר, זמורה ביתן, תשמ"א 1981.
  • חצי חיים (2001), תרגם מיקי גורן, זמורה ביתן, תשס"ג 2003.
  • זרעי קסם (2004), תרגמה דינה מרקון, זמורה ביתן, 2006.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ גיא שרמן, הסופר זוכה הנובל ו.ס. נאיפול הלך לעולמו, באתר ynet, 12 באוגוסט 2018