פתיחת התפריט הראשי
Disambig RTL.svg המונח "ראסין" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר במדינת ויסקונסין בארצות הברית, ראו ראסין (ויסקונסין).

ז'אן רסיןצרפתית: Jean Racine;‏ 21 בדצמבר 1639 - 21 באפריל 1699), מחזאי צרפתי.

ז'אן רסין
Jean-Baptiste Racine
Jean racine.jpg
לידה 21 בדצמבר 1639
La Ferté-Milon, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 באפריל 1699 (בגיל 59)
פריז, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחזאי, משורר, מתרגם, מחבר, לבריתן עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Catherine de Romanet עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jean-Baptiste Racine, Louis Racine עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום צרפתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת סן לואי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה לטינית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה טרגדיה, קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי קלאסיציזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Andromaque, פדרה, Athalie, La Thébaïde, Alexandre le Grand, Les Plaideurs, Britannicus, Berenice, Bajazet, Mithridate, Iphigénie, Esther עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד בעיירה לה פרטה - מילו (שמצפון מזרח לפריז) לאב שהיה מפקח מטעם המלך על מכרות המלח שבסביבה. נתייתם מהוריו בהיותו תינוק וקיבל חינוך קלאסי אצל סבתו. למד במנזר פורט רויאל דה שאמפ (שהיה ליד ורסאי) שבו התחנך ברוח התאולוג קורנליוס יאנסן. למד יוונית והושפע ממחזותיהם של אוריפידס ושל סופוקלס ותרגם חלק מהם לצרפתית. עבר להתגורר בפריז, שם למד פילוסופיה וספרות קלאסית. כתב מחזה והראה אותו למולייר, שעודד אותו להמשיך ולכתוב מחזות. רסין החליט להקדיש את עצמו לתיאטרון, אך ב-1659 קרוביו שלחו אותו ללמוד תאולוגיה בדרום צרפת כדי להופכו לכומר. רסין שלא חפץ בקריירה דתית חזר לפריז ב-1661.

מולייר הציע לרסין נושא למחזה, ורסין כתב את "התבאים" (או האחים האויבים), שלהקתו של מולייר העלתה על הבמה בפריז ב-1664. ב-1665 כתב רסין את הטרגדיה "אלכסנדר הגדול" שהוצגה על ידי להקת רויאל, שהייתה מתחרה של להקת מולייר בפריז. טרגדיה זו ביססה את מעמדו של רסין כיורשו של קורניי. המבקר הספרותי ניקולה בואלו לימד את רסין את כללי הכתיבה הקלאסית, ורסין כתב את הטרגדיה "אנדרומַכָה"(1667) שהוקדשה להנרייטה הדוכסית מאורליאן, שהייתה בת דודו של המלך לואי הארבעה עשר. טרגדיה זו זכתה להצלחה מיידית. ב-1668 כתב את הקומדיה "המתדיינים" ששעשעה מאוד את המלך. ב-1670 כתב את הטרגדיה "טיטוס וברניס", שגם היא זכתה להצלחה רבה. רסין המשיך לכתוב טרגדיה חדשה מדי שנה וב-1673 נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית. ב-1677 הועלתה על הבמה הטרגדיה "פדרה" הנחשבת ליצירת המופת של רסין.

המלך לואי הארבעה עשר מינה את רסין ואת בואלו להיסטוריונים של חצר המלכות. בתפקידו כהיסטוריון התלווה רסין למלך במסעותיו ובמלחמותיו. ב-1679 רסין היה מעורב בתביעה משפטית. הוא הואשם בכך שהרעיל את מאהבתו תרז דו פרק ונידון למאסר. אך היות שמאהבתו של המלך, מאדאם דה מונטספאן, הייתה מעורבת בעניין הורה המלך לבטל את התביעה. מאורע זה ותפקידו כהיסטוריון מלכותי גרמו לכך שרסין חדל לכתוב מחזות. כעבור עשר שנים, לבקשתה של מאדאם דה מנטנון, כתב את הדרמה "אסתר" שהוצגה בפני המלך ופמלייתו ב-1689. ב-5 בינואר 1691 הוצג המחזה האחרון של רסין "עתליה" על ידי להקת המנזר סנט סיר בפריז. רסין נפטר כתוצאה ממחלה ב-1699. המלך הורה להעניק קצבה שנתית לאשתו וילדיו של רסין.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה