עמינדב דיקמן

מתרגם ישראלי (1958–2022)

עמינדב אלכסנדר דיקמן (21 בדצמבר 19582 ביוני 2022) היה מתרגם וחוקר ספרות ישראלי, פרופסור בחוגים לספרות עברית ולספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

עמינדב דיקמן
עמינדב דיקמן.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 21 בדצמבר 1958
ורשה, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 ביוני 2022 (בגיל 63) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת ז'נבה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1996 – 2 ביוני 2022 (כ־26 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

דיקמן נולד בוורשה, פולין, בנו של המתרגם וחוקר הספרות שלמה דיקמן. עלה לישראל עם משפחתו ב-1960. למד בחוג ללימודים קלסיים באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1996 סיים את לימודיו לתואר שלישי באוניברסיטת ז'נבה, בהנחיית חוקר הספרות והוגה הדעות ג'ורג' שטיינר.

בשנים 19962001 עבד כמרצה (Assistant Professor) באוניברסיטת מדינת פנסילבניה בארצות הברית. בשנת 2001 הצטרף כמרצה בכיר לאוניברסיטה העברית, כיהן כראש המגמה ללימודי תרגום וכראש בית הספר לספרות. בשנת 2002 נבחר להיות חבר יועץ באקדמיה ללשון העברית ושימש כחבר האקדמיה וחבר ועדת האקדמיה למונחי הספרות. בעבר היה ראש מערכת הרבעון הספרותי "קשת החדשה". דיקמן כתב ותרגם פלינדרומים.[1]

בשנת 2012 הוענק לו פרס ראש הממשלה ללשון העברית. בשנת 2011 החל דיקמן לפרסם בדחק - כתב עת לספרות טובה.

נפטר ב-2 ביוני 2022 ממחלת הסרטן.[2]

יצירותעריכה

דיקמן תרגם משפות מקור רבות, בהן רוסית, צרפתית, אנגלית, יוונית עתיקה ולטינית.

ספריםעריכה

  • Homer in English / edited with an introduction and notes by George Steiner; with the assistance of Aminadav Dykman (London: Penguin, 1996)
  • The Psalms in Russian poetry: a history (Genève: Slatkine, 2001)

תרגומיםעריכה

  • החטא ועונשו ודוסטויבסקי, מבחר מאמרים, בעריכת מנחם ברינקר ורנה ליטוין, תרגמו מרוסית - עמינדב דיקמן ומ. שני, תרגמו מאנגלית - רלה מזלי ויצחק קומם (ירושלים: כתר, 1983)
  • שלוש אהבותיו של דוסטויבסקי, מאת מארק סלונים (תל אביב: עם עובד, תשמ"ד 1983)
  • אופאלינוס, או, האדריכל, מאת פול ואלרי, (ירושלים: כרמל, תשנ"ד 1994) (בשיתוף, דן צלקה)
  • שירת הכוכבים, אנתולוגיה משירת צרפת במאה הט"ז, בחר, תרגם ופירש עמינדב דיקמן, (ירושלים: הוצאת כרמל; המפעל לתרגום ספרי מופת, תשנ"ו 1996) (עברית וצרפתית עמוד מול עמוד, עם שער נוסף).
  • שירים ראשונים ואחרונים, מאת יוסיף ברודסקי, מרוסית – עמינדב דיקמן, (תל אביב: דביר, תשנ"ז 1997)
  • מגן אכילס ושירים אחרים, 1927–1973, מאת ויסטן יו אודן, תרגום, מבוא והערות - עמינדב דיקמן, (ירושלים: כרמל, תשנ"ט 1998)
  • שירי העצבת, איגרות מחוף הים השחור: אלגיות נבחרות, מאת פובליוס אובידיוס נאזו, תרגם בלווית הקדמה ופירושים עמינדב דיקמן, פתח דבר מאת ג'ורג' שטיינר, (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, המפעל לתרגום ספרי מופת, תש"ס 2000)
  • רפואות האהבה, מאת פובליוס אובידיוס נאזו, תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות עמינדב דיקמן, (ירושלים: כרמל, תש"ס 2000) (כולל את תרגומו של שמואל דוד לוצטו לרפואות האהבה)
  • דור שלי, חיה שלי, משירת רוסיה במאה העשרים, בחר ותרגם עמינדב דיקמן, (תל אביב: שוקן, תשס"ג 2002)
  • 67 שירים, מאת פול ורלן, בחר ותרגם מצרפתית, מבוא והערות עמינדב דיקמן (ירושלים: כרמל, תש"ע 2010)
  • בארוקו, אנתולוגיה משירת אירופה במאה ה-17, עריכה ותרגום עמינדב דיקמן, הוצאת כרמל
  • אפיגרמות כך ואחרת: וריאציות על נושאים עתיקים. מבחר, תרגום, דיגום, הערות ואחרית דבר עמינדב דיקמן. (תל אביב: חרגול, 2016)
  • הצלב והוֶּרד: שירה לטינית מימי הביניים, הוצאת קשב לשירה, 2017.[3]
  • רסיסים יוָניים, הוצאת קשב לשירה, 2021.[4]

קישורים חיצונייםעריכה

מכּתביו ומתרגומיועריכה

עם מותועריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מיכאל הנדלזלץ, מי יבין ניבי ים, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2011
  2. ^ טל מרמלשטיין, ‏הלך לעולמו המתרגם וחוקר הספרות פרופ' עמינדב דיקמן, באתר ישראל היום, 2 ביוני 2022
  3. ^ שמעון בוזגלו, "הצלב והוֶּרד": מתה השירה, מתה, באתר הארץ, 6 באפריל 2017
    שמעון זנדבנק, חיה השירה, חיה, באתר הארץ, 21 באפריל 2017
    רונן סוניס, העולם כולו טרוף־רוח, כי האדם אכל תפוח, באתר הארץ, 25 במאי 2017
  4. ^ "טוב לי לוּ פֶטֶט פְּלַגְלָג סמוּך לי הייתי שׁומע". הארץ. נבדק ב-2022-06-07.