זבד אפריקאי

יונק טורף דמוי חתול

זֶבֶד אַפְרִיקָנִי[2] (שם מדעי: Civettictis civetta) הוא מין יונק אפריקאי ממשפחת הגחניים והוא המין הגדול ביותר בבני משפחתו. גחן זה הוא המין היחיד בסוגו.

קריאת טבלת מיוןזבד אפריקני
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי חתול
משפחה: גחניים
סוג: Civettictis
מין: זבד אפריקני
שם מדעי
Civettictis civetta
שרבר, 1776
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תפוצה

עריכה

הזבד האפריקאי נפוץ מחוף אל חוף באפריקה שמדרום לסהרה. הוא הובא בידי האדם לסאו טומה. בעל חיים זה פעיל בעיקר בלילה ומבלה את שעות היום בשינה בצמחייה הסבוכה. במשך הלילה, כאשר הזבד בשיא פעילותו, הוא עשוי להימצא במגוון רחב של בתי גידול, מיער סבוך לשטחים פתוחים. הזבד האפריקאי הוא בעל חיים יחידאי.

אנטומיה ומראה

עריכה

הזבד האפריקאי הוא אחד משני מיני הגחניים הגדולים ביותר, לצד הבינטורונג האסייתי. הנקבות במין זה נחשבות לעיתים לגדולות מהזכרים, אם כי לא קיימים הבדלי גודל משמעותיים בין הזוויגים. משקל הזבד האפריקאי נע בין 7 ל-20 ק"ג, ובממוצע כ-12.5 ק"ג. אורך הראש והגוף יחדיו נע בין 67 ל-84 ס"מ, אורך הזנב נע בין 34 ל-47 ס"מ וגובה הכתפיים הוא 40 ס"מ בממוצע.

 
ראש של זבד אפריקאי
 
ציצת הפרווה על גב הזבד האפריקאי

הזבד האפריקאי הוא בעל חיים מוצק בעל גוף ארוך ורגליים קצרות יחסית לגופו, אף שהרגליים האחוריות גדולות וחזקות מהקדמיות במידה ניכרת. יש לו צוואר קצר ורחב, חוטם מחודד, אוזניים קטנות ומעוגלות, עיניים קטנות וזנב ארוך וסבוך. לזבד האפריקאי חמש אצבעות בכל כף רגל, כאשר האצבע הראשונה ממוקמת מעט מאחורי האחרות. הוא בעל טפרים ארוכים ומעוקלים הנשלפים חלקית. כפות הרגליים קטנות ואינן מתאימות לחפירה או לטיפוס וסוליית כף הרגל חסרת שיער. לזבד האפריקאי גולגולת סינאפסידית בעלת מבנה כבד והיא הארוכה מבין כל גולגולות הגחניים. עצמות הלחיים איתנות ומאפשרות אזור חיבור גדול לשריר המלעס, ובגולגולת גם רכס סגיטלי מפותח המאפשר אזור חיבור גדול לשריר הצדע. מבנה שרירים זה בנוסף ללסת של הזבד האפריקאי מעניקים לו נשיכה חזקה המתאימה לתזונתו כאוכל-כול. לזבד האפריקאי ארבעים שיניים בסך הכל, וסידורן הוא 3/3, 1/1, 4/4, 2/2.
פרוות הזבד האפריקאי גסה, ובדומה ליונקים רבים יש לו שני סוגים של פרווה, פרווה תחתונה ושערות מגן. הדוגמה על הפרווה משתנה מפרט לפרט, בדומה לטביעת אצבע. צבע הפרווה באזור הגב עשוי להיות לבן, צבע קרם, צהוב או אדמדם. הפסים, הנקודות והכתמים שמכסים את פרוות בעל החיים בצבע חום חזק עד שחור. על הרגליים האחוריות ישנם פסים רוחביים בולטים ועל מרכז הגוף יש בדרך כלל נקודות שהופכות לפסים אורכיים מעל הרגליים הקדמיות. הזנב שחור עם כמה טבעות לבנות וכפות הרגליים שחורות לחלוטין. על הראש, הצוואר והאוזניים סימנים ברורים. אזור העיניים מכוסה ברצועה שחורה כמו בדביבון ועל הצוואר יש זוג טבעות שחורות. מצוואר בעל החיים עד בסיס הזנב לאורך עמוד השדרה ישנה ציצת פרווה ששערותיה ארוכות יותר משאר הפרווה. כאשר הזבד האפריקאי חש מאוים הוא זוקף את ציצת הפרווה כדי להיראות גדול ומסוכן יותר וכך להרתיע טורפים.

 
גולגולת של זבד אפריקאי

מאפיין בולט של הזבד האפריקאי הוא הבלוטה הפריניאלית, אשר הופקה ממין זה יותר מאשר כל מין אחר של זבד. הבלוטה מפרישה חומר שעווני לבן או צהוב הנקרא זבד, אשר משמש את הזבד לסימון הטריטוריה שלו ואת האדם בתעשיית הבשמים. בלוטות פריניאליות ואנאליות מצויות גם בזכרים וגם בנקבות של הזבד האפריקאי, אך הבלוטות בזכרים גדולות יותר ומפרישות הפרשה חזקה יותר. הבלוטות הפריניאליות ממוקמות בין שק האשכים לעורלה בזכרים ובין פי הטבעת לפות בנקבות.

אקולוגיה

עריכה

תזונה

עריכה

הזבד האפריקאי הוא אוכל-כול הניזון מחולייתנים קטנים, חסרי חוליות, ביצים, פגרים וחומר צמחי. בנוסף, הוא מסוגל לעכל חסרי חוליות רעילים (כמו רבי-רגליים שמינים אחרים נמנעים מלאכול) ונחשים. הזבד מוצא את מזונו בעיקר באמצעות חושי הריח והשמיעה ופחות באמצעות חוש הראייה.

התרבות

עריכה

תוחלת החיים הממוצעת של הזבד האפריקאי נעה בין 15 ל-20 שנים. ההזדווגות מתרחשת בחודשי הקיץ החמים והלחים, מאוגוסט עד ינואר. זוהי התקופה המועדפת בשל אוכלוסיות החרקים הגדולות. הנקבות יוצרות קן, בדרך כלל בצמחייה סבוכה ובבור שנחפר על ידי בעל חיים אחר. הנקבות נכנסות לייחום מספר פעמים בשנה ויכולות להמליט עד שלושה שגרים בשנה, כשבכל שגר צאצא אחד עד ארבעה. הצאצאים נולדים מפותחים יחסית לרוב הטורפים, הם מכוסים פרווה קצרה וכהה ויכולים לזחול עם היוולדם. הצאצאים עוזבים את הקן אחרי 18 ימים, אך תלויים בחלב אימם ובהגנתה במשך חודשיים נוספים.

הזבד בשימוש האדם

עריכה

הפרשת הבלוטות הפריניאליות היוותה מרכיב בסיסי בבשמים רבים במשך מאות שנים והיא נמצאת בשימוש עד היום, אם כי במידה פחותה מאז יצירת המושק הסינתטי. זבדים אפריקאים גודלו בשבי וההפרשה הופקה מהם ודוללה לתוך בשמים. הזבד האפריקאי מסוגל להפריש שלושה עד ארבעה גרמים של נוזל בשבוע, והוא נמכר בכ- 500 דולרים לק"ג. לפי ארגון ה- WSPA החברות שאנל, קרטייה, ולנקום הודו בשימוש בהפרשה כמרכיב במוצריהן, ובדיקות מעבדה גילו את המרכיב בבושם שאנל מספר 5.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא זבד אפריקאי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה