זיהום מים
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך מכיל מידע לא מדויק. | |
זיהום מים הוא שחרור של חומרים לגופי מים שונים (מי תהום, לאגמים, נחלים, נהרות, ביצות, ימים), עד לרמה שבה החומרים פוגעים בשימושים החיוניים של המים או בתפקוד הטבעי של המערכות האקולוגיות.[1] זיהום מים עלול לגרום נזקים בריאותיים חמורים כולל מספר מחלות זיהומיות, מחלות סרטן, פגיעה במערכת החיסונית, מומים לעוברים, פגיעה בפוריות ומוות. זיהומים יכולים לגרום פגיעה במערכות ימיות או יבשתיות, ולשבש תפקוד או להרוס לגמרי מערכות אקולוגיות ואף לסכן מינים של בעלי חיים, צמחים ואורגניזמים אחרים התלויים במערכות אקולגיות אלה ולתרום להכחדה. זיהום מים עלול גם לגרום לנזק כלכלי - פגיעה בתעשיות דיג, תיירות או פגיעה במחירי בתים של אזורים מוכי זיהום. חלק ממזהמי המים כמו מתכות כבדות או מזהמים אורגניים עמידים עלולים לנדוד אלפי קילומטרים ממקור הזיהום המקורי, לגרום לזיהום קרקע או להכנס לצמחים, ולגופים של בעלי חיים (כולל האדם) שניזונים מהם - זיהום במזון. חלק מהמזהמים עלולים לעבור הצטברות ביולוגיות - ריכוזם עולה במעלה מארג מזון. מעבר לשחרור של חומרים כמו כימיקלים, פסולת או מיקרואורגניזמים, זיהום מים מוגדר לפעמים גם גם שחרור של אנרגיה, בצורת קרינה רדיואקטיבית או חום, אל גופי המים.[1]

עם השנים קיים שינוי באופי ובתכונות של זיהום מים - בעבר ערים גדולות רבות סבלו מזיהום מים שנגרם בעיקר עקב צואה של בעלי חיים ואנשים, שחדרו למי השתייה, דבר זה קיבל מענה עם התכנון התקנת של מערכות ביוב מודרניות. נושא זה עדיין יכולה להיות בעיה רצינית בישובים במדינות עניות או באזורים מוכי אסון כמו רעידות אדמה שמביאות לשבירת צינורות. במהלך המהפכה התעשייתית התפתחו תעשיות מזהמות רבות ששפכו כימיקלים ומתכות מסוכנות, בכמויות גדולות מאד לנהרות ולמי התהום וגרמו למחלות, תמותה ולהרס מערכות אקולגיות בנהרות. הדבר כולל מפעלים מזהמים, מכרות, תחנות כוח, מזבלות, זיהומי נפט, וזיהום מים עקב שימוש בחומרי הדברה או דשנים בחקלאות. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 עלתה המודעות לנושא והחלה רגולציה וחקיקה נגד זיהום מים ביותר ויותר מדינות. הדבר הוביל לנדידת חלק מהתעשיות המזהמות למדיניות עניות יותר וכן לפיתוח תעשיות עם תהליכי ייצור פחות מזהמים. במהלך המאה ה-20 חלה גם שכלול בכימיה ובייצור חומרים חדשים כך שנוצרו עשרות אלפי תרכובות כימיות חדשות שהנזק מחשיפה אליהן קשה לפעמים לזיהוי. חלק מהתרכובות האלה, כמו PFAS הן מזיקות מאד גם במינונים נמוכים מאד (מספר חלקיקים למיליארד), ועלולות להצטבר ביולוגית בתוך מערכות אקולוגיות או בתוך בני אדם.
מקרים מפורסמים של זיהום מים אקוטי
עריכההתרחשו מספר מקרים היסטוריים שבהם זיהום מים חמור גרם למוות נרחב של בני אדם.
הזיהום של נהר התמזה בלונדון בשפכי ביוב ובשפכים תעשייתיים הוא אחד המקרים המפורסמים של זיהום נהרות. מעריכים כי בין 1830 ל-1860 מתו עשרות אלפי אנשים מכולרה כתוצאה מזיהום התמזה בביוב מחד, ושימוש במים לשם רחצה ושתייה מאידך. בשנת 1878 טבעה בנהר הספינה SS Princess Alic (אנ'), ו600-700 מנוסעיה מתו. חלק ניכר מהם מת כנראה כתוצאה מחשיפה לזיהום בנהר.
אחד מציוני הדרך הבולטים בעולם בהתייחסות לשפכי תעשייה, לזיהום מים ולזיהום בכספית בפרט הוא הרעלת כספית שהתרחשה במפרץ מינמטה או "מחלת מינמטה" שנחשפה ביפן בשנת 1959. מפעל תעשייתי בשם Chisso שפך לים באזור מפרץ מינמטה שפכי-תעשייה לא מטופלים המכילים כמויות גדולות של כספית במשך עשרות שנים. הכספית הצטברה בגופם של רכיכות ודגים במפרץ ומשם הגיעה לדייגים שאכלו אותם דרך הצטברות ביולוגית. באירוע זה נפגעו כ-10,000 בני אדם מהרעלת כספית וקיבלו פיצויים מהחברה. נכון לשנת 2001 הוכרו באופן רשמי 2,265 קורבנות של ההרעלה ומתוכם מתו 1,784 בני אדם. תינוקות רבים באיזור נולדו עם מומים.
במשך 40 שנה תאגיד מונסנטו היה היצרן הבלעדי של משפחת החומרים הרעילה והמסרטנת מסוג PCB בארצות הברית. החברה נאבקה כדי להגן על המשך הייצור והשיווק הרבה לאחר שהחומר הוכר ברחבי העולם כמזהם עולמי וכחומר המצטבר במעלה שרשרת המזון. במשך שנים רבות שפכה מונסנטו מיליוני ליטרים של PCB לנחלים ולמזבלות של העיירה אניסטון (Anniston), אלבמה, בארצות הברית ויצרה זיהום מים חמור. מסמכים פנימיים של התאגיד שנתגלו בזמן המשפט גילו כי מנהלי מונסנטו ידעו על כך במשך שנים רבות וניסו להסתיר את האמת על ידי מסמכים עם כותרות כמו "חסוי: קרא והשמד". בשנת 1966 גילו מנהלים במונסנטו כי דגים שהוכנסו לנחלים ליד העיירה מתו בתוך 10 שניות, תוך הקזת דם וקילוף של הקשקשים, הם לא אמרו דבר לאיש. בשנת 1969 הם גילו כי דג בנחל אחר הכיל כמות PCB בריכוז גבוה פי 7,500 מהריכוז המותר. הם החליטו כי "יש עניין מועט בכניסה למאמצים יקרים בהקטנת הפליטות". בשנת 1975, מחקר פנימי של החברה גילה כי חומרי PCB גורמים לגידולים סרטניים בעכברים. הם הורו על שינוי המסקנות מ"מסרטן בצורה קלה" ל"לא נראה שהוא קרציוגני".[2] מונסנטו הפסיקה לייצר את תרכובות ה-PCB בשנת 1977, והם הוצאו אל מחוץ לחוק בארצות הברית בשנת 1979. מונסנטו לא ניקתה כראוי את השטח ורמות זיהום נתגלו מאוחר יותר על ידי הרשויות. הוגשו 5 תביעות ייצוגיות נגד החברה [1]. חברת סלושה, חברת בת של מונסנטו, שהייתה הנתבעת העיקרית בתיק, הודיעה כי היא קרובה לפשיטת רגל בגלל עלויות המשפט, דבר זה היה הופך את מונסנטו לנתבעת העיקרית. מספר ימים לאחר מכן, ב-22 בפברואר 2002, מונסנטו, סלושה וחברת הביטוח, הגיעו להסדר במסגרתו הן חויבו לשלם סך של 700 מיליון דולר לכמה אלפים מתושבי העיירה.[3] מונסנטו נמצאה אשמה ב"הזנחה, הפקרות, הדחקה של האמת, הטרדה, הסגת גבול, והתנהגות שערורייתית".[4]
הגורמים לזיהום המים
עריכהישנם מקורות זיהום טבעיים של מים, ביניהם הצטברות סחף, הפרשות בעלי חיים, אבק, חול, ופיח. אך הגורם העיקרי לזיהום המים הוא האדם, אשר פעולות שונות שהוא עושה עלולות לזהם את מקורות המים הקיימים.
הזרמת שפכים, ביתיים או תעשייתיים (תוצרי לוואי של ייצור חומרים שונים), לנחלים, נהרות וימים, משנה את הרכב המים ואת השפעתם על צורות החיים הקשורות בהם, וביניהם גם האדם. שפכים מכילים חיידקים, וירוסים, מתכות כבדות וכימיקלים. לרוב מרעילים השפכים את המים עבור מרבית היצורים החיים.
שאיבת יתר של מי תהום עשויה להביא להשוואת לחצים עם מים מלוחים, ובכך להמלחתם על ידי חדירת מי ים אל האקוויפר.
חלחול של נוזלים שונים שמקורם בפסולת שהושלכה, עשוי להגיע למקורות מים תת-קרקעיים ולשנות אותם. מקורות מים אלו משפיעים על הצומח הניזון מהם, או על כלל החיים לאחר נביעתם.
חלחול או הזרמה של חומרי דשן - אדם מדשן שדותיו, אך הדשן, כשיורד גשם, מחלחל למי התהום ומזהם אותם. דליפה של חומרי דשן לים, גם אם אינה מזהמת, עשויה להביא לפריחת אצות שאם תחמיר תגרום לחוסר מכליות נפט, אשר פולטות שאריות נפט כחלק מתפקודן השוטף (במהלך מילוי וריקון המכלית במים בעת שהיא ריקה מנפט ובמהלך ניקויה) וכאשר הן נפגעות כתם הנפט הנוצר במקרה כזה הורג דגים ועופות מים והורס במחי יד בית גידול שלם. אסון מפורסם הוא מכלית הנפט אקסון ואלדז שדלפה מול חופי אלסקה.
השלכה של פסולת מוצקה למים: אנשים יוצאים לפיקניקים וארוחות בחיק הטבע וליד מקורות מים. בסיום הארוחה הם מתעצלים להרים את הפסולת שהשליכו על הרצפה והיא נופלת או מושלכת למים. בעלי חיים אינם מסוגלים לעכל שקיות פלסטיק, והם מתים לאחר שהם בולעים את השקיות הצבעוניות והמושכות.
זיהום תרמי: חימום המים על ידי תחנות כוח ומפעלים. חימום המים יכול גם הוא לגרום לפריחת אצות.
זיהום הים
עריכהבמהלך ההיסטוריה בני האדם נהגו להשליך לים את פסולתם. משום שעד תחילת המאה ה-20 כמות הפסולת הייתה מזערית, וכללה בעיקר חומרים טבעיים, הרי שלא נוצר זיהום; כלומר, הפסולת התפרקה מעצמה או התפזרה על אזור נרחב, ולא השפיעה על מרקם החיים בים ולכן לא היוותה סכנה.
עם התפתחות הטכנולוגיה החל זיהום הים, ממספר סיבות:
- באזורים רבים בעולם החלה הזרמה של שפכים (תעשייתיים וטבעיים) באופן מרוכז אל הנהרות ואל הים.
השפעת הזיהום בעולם
עריכהזיהום מסוג זה מפר את האיזון הטבעי, פוגע באיכות מאגר המים הגדול בעולם, גורם להכחדת בעלי חיים ימיים, אם באופן ישיר ואם בפגיעה במזונם. כן פוגע הזיהום בדגה המשמשת לתזונת אדם. בתוך גופת לוויתן ממין זיפיוס חלול חרטום בפיליפינים נמצאו למעלה מ-40 ק"ג של פסולת[5].
צמצום הזיהום בעולם
עריכה- ערך מורחב – האמנה למניעת זיהום מאוניות
עיקר הזיהום נגרם על ידי תאגידים מסחריים בעלי כוח כלכלי ופוליטי רב. ישנן עמותות שמתמקדות בנושא זה, שבין היתר קובעות תקנים, מבצעות מחקרים וכותבות דו"חות על המצב.
על מנת לשפר את המצב נדרשת מעורבות של ממשלות העולם בחקיקה, ומעבר לכך, באכיפה.
העמותה הפעילה ביותר היא עמותה בברצלונה שקבעה תקנים שהועברו כחוק המגדיר את סוגי האשפה שאותם ניתן להשליך או לשפוך למים. אך החברות ממשיכות לעבור על חוק זה וכך גם מדינות רבות אחרות.
פרט לאמצעים המיועדים למנוע זיהום, ישנם פתרונות טכנולוגיים שונים שמטרתם לטפל בפסולת ימית או למנוע את התפשטותה. לוכד פסולת מימית (אנ') משמש לאיסוף פסולת הזורמת לתוך נמל. מכיוון שהפסולת לרוב צפה, ניתן לחסום את התפשטותה באמצעות מחסומים צפים, בין אם הם מבוססים על מצופים או פתרונות אחרים כגון מחסום בועות. במקרים אחרים מדובר בפסולת נוזלית ששוקעת כדוגמת שפכים תעשייתיים.
זיהום מים בישראל
עריכה- ערך מורחב – זיהום ימי בישראל
משאבי מים בישראל הכוללים את מי התהום - אקוויפרי החוף וההר, הנחלים, הכנרת, הים התיכון, ים המלח ומפרץ אילת עומדים בסכנה מתמדת של זיהום ישיר - הזרמה או השלכה ישירה לגופי המים או עקיף - זיהום קרקע המחלחל למי התהום. תשטיפי פסולת המסוכנים לאדם וסביבתו מוזרמים תדיר או כתוצאה מכשל טכני או אנושי ללא טיהור או טיהור ברמה נמוכה כתוצרי לוואי של פעילות במפעלים תעשייתיים, תחנות דלק, מחנות צבא, מזבלות, מכוני טיהור שפכים מפעלי התפלה, מחצבות, בתי חולים, ופעילות חקלאית - גידול מזון מן החי והצומח.
בישראל ידועים בזיהומם חלקו המרכזי של נחל הירקון ונחל הקישון אליהם הוזרמו לאורך שנים שפכים מזוהמים. באסון המכביה התמוטט גשר שעבר מעל נחל הירקון, וכתוצאה מההתמוטטות נפגעו חלק מהאנשים שבאו במגע עם המים, ייתכן שמחומרים מזהמים שהוצפו מקרקעית הנחל עקב התמוטטות הגשר[דרוש מקור].
חלק מזיהום המים נוצר מזיהום קרקע, וניתן להפחית את הסיכוי לזיהום המים בישראל דרך עבודה לפי עקרונות IRBCA. דוגמה לזיהום קרקעות שגרם לסגירת מספר בארות מים היא הזיהום שנמצא בכמה אתרי ייצור של תע"ש באזור גוש דן והשרון.
ב-2011 זוהם נחל צין ביותר ממיליון וחצי ליטרים (לפי הערכות) של דלק סילוני שדלפו עקב מחדל בעת עבודות תשתית של חברת קצא"א[6]. ב-2014 התרחש אירוע נוסף של כשל בתשתית של קצא"א בערבה שלפי הערכות דלפו בו כ-5 מיליון ליטרים של נפט גולמי[7]. ב-2017 זוהם נחל אשלים בכמאה אלף מטר מעוקב של שפכי גבס חומציים שזרמו לנחל ממפעל רותם אמפרט עקב קריסת קיר של אחד המאגרים.
בעקבות משבר המים ברצועת עזה וקריסת מערכת הביוב העזתית, מספר פעמים זרם ביוב מעזה אל מאגר המים של המועצה האזורית חוף אשקלון.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- פרופ' נחום רקובר, איכות הסביבה - היבטים רעיוניים ומשפטיים במקורות היהודיים, "זיהום מקורות המים", 75. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, 1993
קישורים חיצוניים
עריכה- זה בפרטים הקטנים: טיפול במשבר המים, בביצוע אינס צוקר, סרטון בערוץ "TAUVOD", באתר יוטיוב, 23 באפריל 2023
- רן בן מיכאל, זווית, לא מוותרים: סיבוב נוסף בקרב נגד אי הפלסטיק, באתר וואלה, 2 באוגוסט 2019
- שי שמש, מי אחראי לזיהום בים התיכון? (אורכב 28.05.2020 בארכיון Wayback Machine), ערוץ 20, 28 באוקטובר 2019
- זיהום מים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Why pristine lakes are filled with toxins מאתר ה-BBC
- מים - זיהום, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 זיהום מים, אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ Monsanto Hid Decades Of Pollution Michael Grunwald, Washington Post , 1/1/2002, page A01
- ^ מונסנטו הסדירה התביעה על הרעלה כימית ynet, 21.08.03
- ^ Monsanto Held Liable For PCB Dumping Michael Grunwald, Washington Post , 23/2/2002
- ^ "מצאנו בלוויתן הזה את כמות הפלסטיק הגדולה ביותר שאי פעם שמעתי עליה", באתר מאקו, 18 במרץ 2019
- ^ יעל דראל, צינור הנפט נפגע בדרום, דלק דלף לשמורת טבע, באתר ynet, 29 ביוני 2011
- ^ גלי לב-חיימוב ואלמוג בוקר, האסון האקולוגי בערבה: דליפת הנפט גדולה כמעט פי 5 ממה שדווח תחילה, באתר nana10, 8 בדצמבר 2014