חברה לטיסות שכר

(הופנה מהדף חברת שכר)

חברת שֶׂכֶר (נקראת גם צַ'רְטֶר, מאנגלית: Charter airline) היא חברת תעופה המפעילה טיסות מסחריות שאינן סדירות. מחיר כרטיס לטיסות אלה יהיה בדרך כלל זול יותר ממחיר כרטיס לאותו היעד בטיסה של חברה סדירה. לעיתים חברות השכר מפעילות טיסות ליעדים לפי הזמנה של קבוצת לקוחות.

מטוס בואינג 787 של ת'ומסון איירווייז, חברת הצ'ארטר הגדולה בעולם.

הגדרהעריכה

"טיסת שכר" היא טיסה בה מעל לשנים-עשר נוסעים (טיסה בה מספר הנוסעים נמוך יותר זוכה לכינוי "מונית אוויר"). חברות תעופה רבות המפעילות טיסות סדירות, מפעילות בנוסף גם טיסות שכר.

טיסות שכר רבות נמכרות במסגרת חבילת נופש שבה המחיר ששולם כולל טיסות, בית מלון ושירותים אחרים. לעיתים מטוס נשכר על ידי קבוצה אחת גדולה כמו ועדי עובדים, קבוצות ספורט וחיילים.

חברות השכר כפופות לאמנת ורשה אולם אחריותם כלפי הצרכנים מוגבלת יותר מחברה סדירה. חלה אחריות על החברה במקרים בהם לא הוכח כי ננקטו כל האמצעים הדרושים למניעת הנזק לנוסעים. הנטל להוכיח העדר רשלנות הוא על החברה[1].

היסטוריהעריכה

כאשר הוקם ארגון חברות התעופה הבינלאומי - יאט"א ב-1945, הסדירו ביניהם חברות התעופה הסדירות (או "לאומיות"), את הכללים שלפיהם יתנהל הטיס המסחרי הבינלאומי. באמצעות רגולציה הובטח אז שהשליטה בקווי הטיסות תישאר בידי חברות התעופה הסדירות. הם קבעו כללים לפתיחת קווי תעופה, לתיאום מחירים והיצע. לרוב חברות תעופה אלו היו בבעלות ממשלתית ברוב העולם, כך שהממשלות בעולם שיתפו פעולה עם הסדרים אלו[2]. בשנות ה-60 החלו חברות חדשות, שלא היו חברות ביאט"א, לעקוף הסדרים אלה באמצעות ביצוע טיסות שכר. בארצות הברית רשות התעופה הפדרלית התירה לטיסות שכר לפעול ללא הגבלה, קמו עשרות חברות תעופה חדשות, שטסו במחירים נמוכים[3]. בהמשך גם באירופה החלו לפעול טיסות שכר שהיו חלק מחבילות נופש, וב-1992 עם הקמת "השוק האירופי המשותף" הוסרו כל ההגבלות על הפעלת טיסות פנים אירופיות[4].

טיסות שכר בישראלעריכה

טיסות שכר לישראל החלו לפעול בשנות ה-60 של המאה ה-20, לראשונה בשנת 1963 הותר לחברת איסתא (איגוד סטודנטים לתיור אקדמי) לארגן מספר טיסות שכר לסטודנטים[5]. אך לכל טיסה בנפרד נדרש אישור גם בישראל וגם בארץ היעד[6]. הטיסות של איסתא פעלו בשני הכיוונים, יציאה מאורגנת של סטודנטים מישראל לחו"ל וכניסה של סטודנטים זרים לביקור בישראל[7]. גם מספר טיסות שכר לקבוצות מאורגנות של תיירים וצליינים אושרו באותה עת[8][9]. אך בשנים 1965 ו-1966 לא אושרו טיסות שכר, בגלל לחץ של חברות התעופה הסדירות[10].

ב-1967, ועדה בראשות מנכ"ל משרד המשפטים יוסף קוקיה, המליצה לאשר שוב טיסות שכר באופן קבוע והם החלו לפעול בסוף אותה שנה[11][12]. עם זאת חברת אל על התנגדה לקיום הטיסות ופעלה נגד אישורם[13]. אך באוקטובר 1977 הוקמה חברת בת של אל על בשם "אל על שירותי שכר בע"מ" ("סאן דור"), כחברה ישראלית לטיסות שכר. בין השנים 1981 ל-1984 פעלה חברת מעוף נתיבי אויר כחברה ישראלית לטיסות שכר.

ארקיע וישראייר מפעילות גם הן טיסות שכר בעונת התיירות. גם מחו"ל מגיעות לישראל טיסות שכר רבות ומספר הטיסות הרב ביותר מגיע מיוון, איטליה, הולנד, טורקיה, ספרד ובריטניה.

ראו גםעריכה

חברה לטיסות חסך

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חברה לטיסות שכר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספיר פרץ, ‏"לנוסעים לא יהיה ממי לדרוש פיצויים", באתר גלובס, 20 באוגוסט 2012
    מיכל רז-חיימוביץ', ‏כמה פיצוי תקבלו מחברת התעופה במקרה של איחור בטיסה?, באתר גלובס, 24 ביולי 2017
  2. ^ יצחק גדיש, לפתוח את השמים, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2005
  3. ^ הקלות בטיסות־שכר מארצות־הברית, דבר, 8 באפריל 1964
  4. ^ דן ארקין, שמים פתוחים, מעריב, 19 בדצמבר 1989
  5. ^ טיסות שכר לסטודנטים, קול העם, 22 ביוני 1964
  6. ^ הוועידה לתיירות סטודנטים נפתחה בסימן המאבק כל טיסות שכר, למרחב, 24 באוקטובר 1963
    טיסות שכר ישראל - סקנדינביה, קול העם, 1 בספטמבר 1965
  7. ^ כ־3500 סטודנטים יגיעו לישראל בטיסות שכר, על המשמר, 22 ביוני 1964
  8. ^ ישראל מבקשת שיחות עם הבריטים להסדרת טיסות שכר, למרחב, 29 בינואר 1964
  9. ^ חברות סקאנדינביות יפסיקו טיסות־שכר לארץ, על המשמר, 19 באפריל 1964
  10. ^ אכזבה בחוגי המלונאים מהמשך איסור טיסות־שכר, מעריב, 10 באוקטובר 1966
    חנן יוסף, טיסות שכר לא ישרתו את ישראל, על המשמר, 20 באוקטובר 1965
  11. ^ ועדת השרים החליטה לאשר טיסות־שכר מסקנדינאויה, לצליינים ולסטודנטים, דבר, 18 בספטמבר 1967
  12. ^ קבוצת תיירים ראשונה הגיעה אתמול בטיסת שכר, מעריב, 10 בנובמבר 1967
    מאות צליינים יגיעו מאיטליה בטיסות־שכר, על המשמר, 1 בנובמבר 1967
  13. ^ אין להרשות טיסות שכר לישראל, דבר, 5 באוגוסט 1974