אמיר אורן

עיתונאי, שדרן רדיו ופרשן צבאי ישראלי

אמיר אורן (נולד בשנת 1950) הוא עיתונאי, פובליציסט, שדרן רדיו ופרשן צבאי ישראלי. כתבותיו פורסמו בעיתונים נחשבים בישראל ומחוצה לה. שימש כפרשן צבאי גם בטלוויזיה וברדיו בישראל ובארצות הברית. חתן פרס "המצוינות ומקצוענות בעיתונות הישראלית" על שם שלום רוזנפלד לשנת 2011.

אמיר אורן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1950 (בן 74 בערך)
תל אביב-יפו, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת וושינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק דבר, הערוץ הראשון, הארץ עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הרמטכ"ל דן שומרון בשיחה עם אמיר אורן ואפרים לפיד, 1990

ביוגרפיה עריכה

אורן נולד בתל אביב. התגייס לצה"ל בשנת 1968, ושירת ככתב צבאי בשבועון "במחנה" ובגלי-צה"ל. במסגרת תפקידו תיעד את הנעשה בחזית הדרומית במהלך מלחמת ההתשה. עם שחרורו מצה"ל המשיך לעבוד בשבועון "במחנה" ככתב הראשי במשך שלוש שנים נוספות, וסיקר את מלחמת יום הכיפורים עד להסכם הפרדת הכוחות.[1] לאחר מכן מונה למשך שנה כשליח השבועון בארצות הברית, ובמסגרת תפקידו הפיק כתבות על צבא ארצות הברית.

עם פרישתו מ"במחנה" המשיך לעבוד בארצות הברית במשך שלוש שנים, עד שנת 1976, במסגרת משרד הקישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, ובמשלחת משרד הביטחון בניו יורק.[2]

עם שובו לישראל בשנת 1977 הצטרף לצוות העיתונאים של "דבר", והרבה לעסוק בהכנת כתבות בנושאי צבא וביטחון. בהמשך כתב גם מאמרי מערכת. בשנת 1983 היה כתב העיתון בוושינגטון. כעבור שלוש שנים שב לישראל, והמשיך לפרסם כתבות במסגרת "דבר" עד שנת 1996. תוך כדי עבודתו בעיתון שימש במשך שלוש שנים כפרשן צבאי במסגרת הערוץ הראשון, החל משנת 1995, וערך כתבות עבור התוכנית "מבט שני". עם סגירת "דבר" החל אורן בשנת 1996 לעבוד כחבר מערכת ופרשן צבאי בעיתון "הארץ", תפקיד שמילא עד סוף אוקטובר 2017, אז עבר לכתוב באתר וואלה!.

במהלך הקריירה שלו הגיש אורן תוכניות רדיו בגלי צה"ל, ושימש כפרשן צבאי גם בערוץ 2, בערוץ 10 ובקול ישראל. היה הפרשן הישראלי של רשת הטלוויזיה האמריקאית CBS במהלך מלחמת עיראק ובמלחמת לבנון השנייה. כתבותיו פורסמו בשבועונים אקונומיסט וניו ריפבליק.

לאורך הקריירה שלו עסק אורן גם בעבודות מחקר ותרגם ספרים שונים. כתבותיו פורסמו בעיתונים שונים, בהם הירחון "מוניטין" והשבועון "כותרת ראשית".

בינואר 2011 קיבל את פרס "המצוינות ומקצוענות בעיתונות הישראלית" על שם שלום רוזנפלד מטעם מכון חיים הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה באוניברסיטת תל אביב. נימוקי הפרס היו: "אורן משלב בכתיבתו את ההשכלה הרחב, הידע, חקר האמת, השפה הבהירה, וההגינות בכתיבה, תכונות ששלום רוזנפלד המנוח העלה על נס בכתיבה העיתונאית. אורן מביא לכל ניתוח צבאי ואסטרטגי את עומק ידיעותיו, אבל מאתגר את המערכות ואת קוראיו "לחשוב מחוץ לקופסה".[3]

אורן קרא לנשיא המדינה שמעון פרס להשמיע את קולו נגד תקיפה ישראלית באיראן.[4]

בזמן שמיעת העדויות בתיק המתנות, קרא אורן למאבטחי השב"כ לשנות את גישתם ארוכת השנים ולזכור שהם אינם חייבים נאמנות למאובטחים אלא למדינה[5].

למד מדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת וושינגטון.

החל משנת 2022, מגיש אורן את הפודקאסט "אפרכסת", בו הוא משוחח עם אנשי ביטחון וממשל.

חיים אישיים עריכה

אורן נשוי ואב לשלושה ומתגורר בתל אביב.

סגנון כתיבה עריכה

כתיבתו של אורן כוללת פעמים רבות התחכמויות לשוניות. לאחר הפסק השיחות בין ישראל לחמאס במהלך מבצע צוק איתן כתב: "אפילו יושגו הבנות כלשהן בקהיר, לא תהיה נפילת מתח. להפך, מתח הנפילות יישמר, גם אם הלהבות יונמכו לכדי צוק קטן, אש קטנה, עם ישראל בתפקיד הפינג'אן."[6]

הפקות תיעודיות עריכה

אורן כתב והפיק יחד עם העיתונאי מיכה פרידמן את הסרט התיעודי "תיק שמחוני". הסרט, ששודר בערוץ יס דוקו בשנת 2006, עסק בעימותים בין הרמטכ"ל משה דיין לבין אלוף פיקוד הדרום אסף שמחוני, שנספה בתום מלחמת סיני בתאונת מטוס בדרכו להוכיח לראש הממשלה, דוד בן-גוריון, את צדקתו במלחמת הגרסאות בינו לבין דיין.[7]

אורן היה שותף עם מיכה פרידמן לביצוע תחקירים וראיונות בסדרה בת 4 פרקים "לא תשקוט הארץ", שהפיק עמית גורן, ששודרה בערוץ הראשון בסוף שנת 2013, לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים.[8]

תביעות דיבה עריכה

אורן היה מעורב בכמה משפטי דיבה. בתחילת 2012 נדחתה על הסף תביעת לשון הרע של אברהם שרגאי, ראש ענף ביטחון במשרד ראש הממשלה, נגדו ונגד "הארץ"[9] בהמשך אותה שנה הסכימו אורן ו"מעריב" למחוק את התביעות ההדדיות בגין לשון הרע. במסגרת הסכם הגישור, הודו ב"מעריב" כי פרסמו מידע ללא בדיקה, ואילו אורן הבהיר כי לא האשים את העיתון בדיווח מוטה בשל התערבות הרמטכ"ל לטובת עופר נמרודי.[10]

ב-2006 תבע אורן את משה יעלון ועיתון מעריב על ידיעה שפורסמה בעיתון שלפיה "הפרשן הצבאי של עיתון 'הארץ' איים על הרמטכ"ל היוצא" (יעלון) כי אם ימנה את אלעזר שטרן לתפקיד ראש אכ"א, יעביר אותו "מהצד של הטובים לצד של הרעים". בשנת 2013 הגיעו לפשרה שבה נכתב: "מבלי להודות בכל טענה מטענות הצד שכנגד ותוך שמירה על טענותיהם, מסכימים הצדדים לדחיית התביעה".[11]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "יציאת צה"ל נוסח 1974" באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
  2. ^ דוד אברהם‏, אמיר אורן - חתן פרס רוזנפלד לשנת 2012, באתר וואלה!‏, 9 בינואר 2012
  3. ^ אורן פרסיקו, סקרנות והתמדה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 31 בינואר 2012
  4. ^ אמיר אורן, מבצע "קדש" כמשל, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2011
  5. ^   אמיר אורן, מאבטחי השב"כ מחויבים למדינה, לא למאובטחים. שיתחילו לדבר, באתר הארץ, 10 ביולי 2022
  6. ^   אמיר אורן, פרשנות || ניסיון חיסול מוחמד דף: ישראל ויתרה על הרתעה והעדיפה הפתעה, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2014
  7. ^ אורי בלאו, שמחוני. הקרב האחרון, באתר הארץ, 21 ביוני 2006
  8. ^ "לא תשקוט הארץ" סדרה ב-4 פרקים לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים באתר רשות השידור
  9. ^ אורן פרסיקו, גוצי דברים, באתר העין השביעית, 18 בינואר 2012
  10. ^ אורן פרסיקו, מצרים על כך, באתר העין השביעית, 14 במרץ 2012
  11. ^ אורן פרסיקו, שלום קר, באתר העין השביעית, 6 במרץ 2013