פתיחת התפריט הראשי

חבר המועצות המקומיות

חבר המועצות המקומיות הוקם באפריל 1938. החבר נרשם כאגודה עות'מאנית והממשלה המנדטורית הכירה בו כגוף המייצג את השלטון המקומי.

מטרתו הייתה להוות גוף לפעולה משותפת של המועצות מול המוסדות הלאומיים[1] ושלטונות המנדט הבריטי[2]. בשנת 1939 דרש החבר שחבריו ישותפו כחברים בוועד הלאומי[3] ושהוועד הלאומי ירכז את פעילותו בשטח שיפוטן של המועצות המקומיות אך ורק דרך המועצות. הסכמה על כך הושגה בסוף 1939[4]. פעילות זאת הייתה למורת רוח מפלגות הפועלים שראו בכך ניסיון של הארגונים האזרחיים להשיג יתרונות פוליטיים[5][6]. מנהל החבר היה חיים אריאב שהיה גם מזכיר התאחדות האיכרים, דבר שהביא לבקורת מצד ארגוני הפועלים שטענו שהחבר מהווה זרוע של התאחדות האיכרים[7][8][9].

בשנת 1940 היו מיוצגים בחבר היישובים העירוניים למחצה: בני ברק, רמת גן, בת ים ונתניה והמושבות הגדולות: רחובות, ראשון לציון, פתח תקווה, חדרה, הרצליה, כפר סבא ורעננה[7].

החבר שימש מכשיר מרכזי להדרכה ולכיוון של המועצות המקומיות; לברר את הדרכים לקידום הפעולה המוניציפלית ולהכניס בה אחידות, תוך הבנה הדדית עם השלטונות והמוסדות הלאומיים.

מהתחלה צנועה גדל החבר והקיף כמעט את כל המועצות המקומיות העבריות- כעשרים במספר. ראשי המועצות היו בתוקף תפקידם חברי הנהלת החבר. החבר היה נציגות של המועצות העבריות שדנה בשאלות המשותפות לכולן.

החבר עסק בחינוך[10] ותרבות, אספקה[11], תחבורה[12], רווחה[1] ובריאות[13].

הערות שולייםעריכה