חגי בן גד

דמות מקראית, בנו השני של גד

חַגִּי הוא דמות מקראית, בנו השני של גד ונכדם של יעקב ושל זלפה שפחת לאה. לחגי היו שישה אחים: צפיון, שוני, אצבון, ערי, ארודי ואראלי.[1] למשפחתו של חגי קראו משפחת החגי.[2][3]

שמו עריכה

השם חגי (או חגיב) שכיח במכתבי יב ואף ידוע בחותמות עבריות וטביעות על גבי שנמצאו בארץ ישראל, וכן הוא ידוע גם מדרום ערבית ומפיניקית. ככל הנראה, השם חגי הוא קיצור של שם תאופורי, כגון השם חגיה או חגאל.[3]

במדרשים ובחז"ל עריכה

דעת מקרא כותב שחגי נקרא כך משום שנולד בחג ומועד.[4]

בספר הישר מסופר שאמו של חגי נקראה עוצית, והיא הייתה אשתו של גד.[5]

בספר היובלים חגי נקרא "אגתי".[6]

מדרש שכל טוב[7] מסביר שחגי נקרא בשם זה מפני שהיה מפחיד כל הנלחמים נגדו, כמו שנאמר בישעיהו ”וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד” (ספר ישעיהו, פרק י"ט, פסוק י"ז), כלומר גורם לפחד ולזעזועים.

הערות שוליים עריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.