חוות הנוי
חוות הנוי הוקמה על ידי משרד החקלאות המינהל למחקר חקלאי ב־1949 בעמק חפר, כמרכז הדגמה והדרכה לגננות צמחי נוי.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גן בוטני |
| תאריך הקמה | 1949 |
| מייסדים | דוד צפריר צירקין |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 0.048 קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| קואורדינטות | 32°20′35″N 34°54′56″E / 32.3429693°N 34.9154429°E |
  | |
החווה ממוקמת בצמוד למדרשת רופין, בין צומת בית ליד לחדרה, מול הכניסה לכפר מונש, ובתחום שיפוטה של המועצה האזורית עמק חפר. חוות הנוי משתרעת על שטח של 46 דונם ובו גן הדגמה לצמחי נוי ומשתלה. בגן כ-2,500 מינים של עצים, שיחים, מטפסים, צמחי כיסוי וכדומה מכל העולם המיועדים למגוון שימושים בגן הנוי[1].
היסטוריה עריכה
חוות הנוי נוסדה ביוזמת דוד צפריר צירקין כתחנה לפיתוח צמחיית התרבות, ריבוי צמחים והדגמה. עוסקת באקלום צמחי נוי חדשים לארץ ישראל ופיתחה את יצוא ענפי הקישוט הירוקים. ב-1951, השתלבה רות בנימין כטכנאית בכירה בחוות הנוי ובהמשך הייתה למנהלת עד לפטירתה בשנת 1976. בתקופת פעילותה הופצו צמחים רבים שגודלו וטופחו בחווה לראשונה לכל אזורי הארץ. מבחינה ניהולית, הייתה קשורה בתחילה למשרד החקלאות הראשי. ב-1963 עבר ניהולה למשרד האזורי בחדרה וב-1973 סופחה למינהל המחקר החקלאי, עם הכוונה מקצועית על ידי המחלקה לפרחים ולצמחי נוי של המינהל.
בשנת 1984, בשל אילוצים תקציביים העביר ראש מינהל המחקר החקלאי את חוות הנוי לידי הארגון לגננות ולנוף בישראל. כגוף ציבורי המייצג את ענף הגינון והנוי בישראל, ראה הארגון חשיבות רבה בשימורה של חוות הנוי ועל-כן קיבל על עצמו לשמרה ולטפחה. הארגון פועל לשימור ולטיפוח אוסף הצמחייה הקיים, מקיים בו מרכז ארצי ללימודי גננות-נוי ומעמיד את הגן לרשות הציבור הרחב.
עם הזמן הפכה החווה למוקד ארצי של תצפיות, ניסיונות איקלום, ריבוי ותצוגה של צמחי נוי, מילאה תפקיד חשוב בהפצת ידע לגננים מקצועיים, אדריכלי-נוף וחובבים. חוות הנוי משמשת כיום כגן הדגמה לצמחי נוי בעל ערך היסטורי גנני רב שבחובו מינים שונים של צמחים ייחודיים, צמחים אשר הובאו מכל קצוות תבל, אוקלמו והופצו במשתלות השונות בישראל, וחלקם אף ייחודים לגן זה בלבד. בגן נמצאים כיום כ-300 עצים ותיקים בעלי ערך היסטורי ובוטני חשוב, המהווים את הפרטים הראשונים בישראל שמהם נאסף חומר ריבוי והופץ ברחבי המדינה, ועל-כן קיימת חשיבות רבה לשימור הגן והנכס הצמחי שבו.
המאבק על חוות הנוי[2]: האיום על קיומה של החווה החל עם מכירתה של מדרשת רופין לחברה פרטית בשנת 1999. בשנת 2007 החלו היזמים לטעון, כי שטח חוות הנוי כלול בתחום המדרשה, והגישו תביעה לפינויה. במסגרת המאמצים למנוע זאת הכריז שר החקלאות דאז, שלום שמחון, על החווה כ"גן בוטני מוכר" על-פי חוק, אך האיום המשפטי עליה לא הוסר. עקב זאת קמה קבוצת תמיכה, ששמה לה למטרה להגן על המקום. הקבוצה פרסמה עצומה למען שימור החווה - עליה חתמו למעלה מ-10,000 איש – ובעקבות פעילותה הוקם ב-2012 "הוועד הציבורי להצלת חוות הנוי". בשנה הראשונה פעילות הוועד לא נחלה הצלחה. ביולי 2013 הורה בית המשפט על פינוי חלקי של חוות הנוי בתאריך 10.11.2013, ובחינת המשך פינוי כל יתרת השטח ביוני 2014. בעקבות פסק הדין הגביר הוועד את פעילותו, ופנה לכל הגורמים הרלוונטיים, ביניהם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. המועצה, לאחר בדיקת האתר, התגייסה למאבק, וגם פרסמה מחויבות לשיקום החווה. ההד הציבורי גרם לראש המועצה של עמק חפר, רני אידן, להיכנס לעובי הקורה. אידן פעל להגיע להסכמות עם היזמים, ובמקביל הוגשה מטעם הוועד לשימור אתרים של המועצה האזורית בקשה, להכריז על החווה כשטח לשימור. התנהל מאבק נגד הזמן, עד שימים ספורים לפני מועד הפינוי - 10 בנובמבר 2013 - הושגה הסכמה בין הצדדים. על פי ההסכמה, ה-10 בנובמבר יהיה המועד שבו החווה לא תפונה אלא תועבר רשמית לידי המועצה האזורית. הייתה זו הצלה של הרגע האחרון. כיום (2020) החווה משוקמת, משמשת כגן בוטני הן ללימודים והן להנאת הציבור. תלמידים בבתי הספר של המועצה משתתפים בפרויקט "תיק עץ". המטרה היא שלכל עץ מבין העצים המיוחדים שאוקלמו בחווה יהיה תיק מפורט של תכונות ותולדות האקלום. עם זאת, נשארו נושאים לא סגורים, שעדין מאפשרים לגורמים שונים לפגוע בשימור חוות הנוי ושיקומה. לכן, הוועד הציבורי התחייב להמשיך בפעולות הגנה, עד שיוסר מעליה כל איום.
מבחר תמונות עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- אלי אלון, סיפורה של חוות הנוי עמק חפר , באתר News1 מחלקה ראשונה, 5 בינואר 2015
הערות שוליים עריכה
- ^ גנים בוטניים בישראל, אביגיל הלר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר
- ^ יחזקאל סיבק, עיתון "אתרים", גיליון 53, דצמבר 2013, עמ' 6