חוכא ואטלולא

חוּכָא וְאִטְלוּלָא (לפי הערוך: חוכא וטלולא) הוא ביטוי תלמודי, שמופיע גם בספרות ההלכה ופירושו "צחוק וליצנות".

מקור הביטוי

עריכה

הביטוי מופיע בתלמוד פעם אחת בלבד, בהסבר של רבא לגבי דין ביטול רשות. הוא טען שיש ביטול מחצר לחצר, ומצד שני אין מבטלין וחוזרין ומבטלין.[1]:

דלא ליהוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא

כלומר, "שלא יהיו דברי חכמים כחוכא ואטלולא".

פירוש הביטוי

עריכה

על פי רש"י, פירוש המילה "חוכא" היא "שחוק" או "צחוק", וכיום מרבים לתרגם מילה זו ל"לעג"[2]. מקור המילה היא בשורש חו"ך, שמקורו בעברית, וממנו המילה "חיוך"[3].

מקור המילה "אטלולא" היא בשורש טל"ל, שמשמעו "לשחק" או "להשתעשע"[4]. רש"י מפרש מילה זו כ"ליצנות", ולפעמים מתרגמים אותה ל"קלס"[5] או "לעג"[3].

לפי גרסת הערוך[6], צריך לומר "חוכא וטלולא", ולעיתים כותבים כך את הביטוי. יש המשנים את הביטוי ל"חוכא והתלולה"[5], ויש הכותבים "חוכא ואיטלולי"[7].

השלכות הלכתיות

עריכה
  • שני אנשים שהלכו בשני שבילים שונים, אשר אחד טהור והשני טמא, והגיעו יחד לבית דין, שניהם טמאים[8]. התוספות מסביר כי הטעם הוא מפני שאם אחד יהיה טהור והשני טמא, יראה הדבר כחוכא ואטלולא[9].

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה