חורבת א-דיכה
חורבת א-דיכה (נקראת גם "חורבת דיכה" או "ח'ירבת א-דיכה", וגם "חרבת א-דכה") הוא אתר ארכאולוגי הממוקם 4 ק"מ צפונית-מזרחית לשפך הירדן לכנרת בתחום שמורת הטבע "פארק הירדן".
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| קואורדינטות | 32°55′19″N 35°37′33″E / 32.922°N 35.6258°E |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   חורבת א-דיכה  | |
  | |
באתר שהיה ככל הנראה יישוב יהודי עתיק בגליל מתקופת בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד, נמצאים שרידי בית כנסת עתיק מפורסם שנבנה במאה החמישית לספירה.
גילוי האתר עריכה
עוד מימי בית שני היה הגליל אזור המאוכלס באוכלוסייה יהודית גדולה (כאשר יישובים יהודיים התקיימו גם בגולן), שלאחר חורבן בית המקדש השני נהרו אליו יהודים רבים ששרדו את המרד הגדול מדרום וממרכז הארץ וגרמו לכך שהאזור ייהפך לריכוז היהודי הגדול ביותר בארץ בתקופות הרומית והביזנטית (שחופפות את תקופות המשנה והתלמוד בהתאמה).
האתר התגלה לראשונה על ידי לורנס אוליפנט וגוטליב שומכר שביקרו במקום ב-1883. אוליפנט מתאר את הביקור בספרו "חיפה": ”מצאתי את עצמי עומד לפני בניין, שקירותיו עדיין עומדים לגובה שמונה רגל. בשטח היו אבני בנייה, קטעי עמודים , כותרות ובסיסים. הרושם הראשוני שלי היה כי מדובר במקדש רומי, אך לאחר בדיקה נוכחתי כי היה זה במקור בית כנסת יהודי...שטח החורבות פרט לבית הכנסת אינו גדול, אך מראה הסביבה מרהיב”
האתר נחפר על ידי משלחת ארכאולוגים גרמנים בהנהגת הארכיטקט היינריך קוהל ולצידו עוזרים הארכאולוג קרל וצינגר וארנסט הילר שהגיעו לארץ ישראל ב-1905 (התקופה העות'מאנית בארץ ישראל) במטרה לחקור את בתי הכנסת העתיקים בה (במיוחד את אלה שבגליל ובגולן), לאחר שסיימו את עבודתם בכפר נחום החליטו להמשיך מזרחה לחורבת א-דיכה וצלחו את נהר הירדן, מנהיג המשלחת קוהל רשם על כך ביומנו: ”יום שישי 28/4/1905: תחילת הליכה 7:40; בקצה הצפוני של האגם 9:40. חציית הירדן, הסוסים הולכים כשהמים מגיעים להם עד לחזה. הזרימה מאוד חזקה עד כי כך שהיא מסוגלת לסחוף פרדה עם הרוכב שעליה... החפירה מתחילה ביום שישי אחר הצהריים וממשיכה בניחותא גם למחרת. עונת האביב, הכל ירוק: 29/4 - שבת: החורבות נמצאות בערך שעה צפונית משפך הנחל [הירדן] על שטח בגדה השמאלית [מזרחית]... כל הבדואים שגרים שם סובלים באופן כרוני ממלריה. יש הרבה ירקות ושדות כותנה, בעיקר רימונים וגם תאנים ולימונים. מהעמק יש תצפית עד לים ועד לטבריה. רוח רעננה נושבת כמעט כל היום. עקרבים, בעיקר שחורים שאינם מסוכנים כמו הצהובים, מראים את עצמם לפעמים. השוורים אוכלים את העשב לפני האוהלים ומתגלגלים לפני האוהלים בפלגים הקטנים...”[1]
החפירה נמשכה עוד יומיים וביום שני בערב מסיימים. בספר המסכם של מסע המחקר מופיעה תמונה של רצפת בית הכנסת. בשנים שעברו מאז נלקחו כמעט כל חלקי המבנה לשימוש הכפריים שבסביבה ומה ששרד עד אחרי מלחמת ששת הימים התגלגל לחצר קיבוץ עין גב ושם ניתן לראות את הפריטים. במחקרו המקיף אודות בתי הכנסת העתיקים הציע צביקה מעוז שחזור מרשים לחזיתו של הבניין.[2]
לקריאה נוספת עריכה
- בית הכנסת, חורבת א-דיכה (המאה הה' לספירה)(הקישור אינו פעיל) מתוך אתר אוניברסיטת חיפה.
- לורנס אוליפנט, גוטליב שומכר, Across the Jordan; being an exploration and survey of part of Hauran and Jaulan; (1889), באתר ספריית אוניברסיטת טורונטו, עמ' 245-251
הערות שוליים עריכה
- ^ "גשמי אביב בגולן" כתבה מאתר שישי בגולן.
- ^ "גשמי אביב בגולן" כתבה מאתר שישי בגולן.