חזירת יהודים

ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

חזירת יהודיםגרמנית: Judensau, "יוּדְנְזָאוּ") הוא מוטיב חזותי מימי הביניים באמנות הנוצרית האנטי־יהודית, ובאמנות הקריקטורה האנטישמית, כאשר יהודים מוצגים במגע אינטימי עם נקבת חזיר. המטפורה החייתית של חזירה נועדה לפגוע ולהשפיל, בעיקר משום שהחזיר נחשב ביהדות לטמא במיוחד.

חזירת יהודים בפמפלט שנדפס בוויטנברג; אחד היהודים מתכונן לנשק את פי הטבעת של החזירה
חזירת יהודים בקתדרלה של רגנסבורג
תפוצת "חזירת היהודים" במבנים בגרמניה ובמדינות השכנות. הפריטים באדום הם מוטיבים שהוסרו\נהרסו.

איורים המציגים את "חזירת־היהודים" נוצרו כבר במאה השלוש־עשרה המוקדמת, בעיקר בגרמניה. עד היום ניתן להבחין בהם בכשלושים תבליטי אבן ופסלים בכנסיות ובמבנים אחרים, בעיקר במרכז אירופה. מאז המאה החמש־עשרה מופיע הדימוי בצורת קריקטורה בכתבי־שטנה ובמנשרים. בשפה הגרמנית נקלט הביטוי גם כקללה בעל־פה במאה התשע עשרה. הנאצים אימצוהו לצורך ביטוי־השנאה הנגזר "Saujude" (יהודי־חזירה) לשם העלבתם והשפלתם של יהודים.

המוטיב הימי־ביניימי וקבלתו

עריכה

האיור הימי־ביניימי של חזירת יהודים מציג בני־אדם וחזירה במגע אינטימי. הדמויות האנושיות נושאות את סימני־ההיכר האופייניים ליהודים באותה עת, דוגמת "כובע היהודים" או טלאי צהוב מסוג כלשהו. בגרסה הנפוצה של האיור יונקות דמויות אלה, המאופיינות כיהודים, מעטיניה של החזירה. בגרסאות אחרות הם רוכבים על החזירה כשפניהם לאחוריה, בעודה משתינה, בעוד שבגרסאות נוספות של האיור היהודים מחבקים או מנשקים חזירים.

תפוצתו של המוטיב

עריכה

גם בימינו ניתן למצוא פסלים ותבליטים של חזירת היהודים או איורים שלה באתרים רבים, על־פי־רוב במבני כנסיות. ברבים מהם נתן הזמן את אותותיו, כך שכמעט ואין להבחין במוטיב; אחדים מהם "התגלו מחדש" רק בשנים האחרונות. על פי מחקרו של החוקר ישעיה שחר משנת 1974[דרוש מקור] ולפי מקורות נוספים[דרושה הבהרה], מוטיבים של חזירת יהודים נמצאים באתרים הבאים:

המוצג המוכר העתיק ביותר (משנת 1230 לערך) נמצא בכותר־עמוד באכסדרת הקתדרלה של ברנדנבורג על נהר האבל. הוא מציג את חזירת היהודים כבת־כלאיים בין יהודי וחזיר; הגרסה הזו לא אומצה באתרים אחרים. ייצוגי חזירת היהודים מלמגו, קסנטן, אברסוולדה, וימפפן ומגדבורג משויכים למאה השלוש־עשרה. החוקר שחר מייחס את המוטיבים שבהיילינגשטאדט, בקתדרלה של קלן, במץ, ברגנסבורג, באופסלה, בגנזן, בקולמאר ובנורדהאוזן למאה הארבע־עשרה. את שאר האתרים שנמנו מתארכים למאה החמש־עשרה.

מוטיבים של חזירת יהודים שאינם מוצגים עוד ניתן היה למצוא בקתדרלה של פרייזינג, בפרנקפורט, במגדל העירייה בזלצבורג ובקלהיים (משנת 1519).

בעוד שהדוגמאות הקדומות יותר מוגבלות למבני דת, השימוש ההולך וגובר במבני חולין במהלך המאה החמש־עשרה, כמו למשל בבניין העירייה בזלצבורג, מצביע על קהל היעד ההולך וגדל של המוטיב.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה