חיים סוקולינסקי

(הופנה מהדף חיים סוקלינסקי)

חיים רמח מוניה סוקולינסקי (189619 ביוני 1961) היה פעיל ציוני, אדריכל, מחנך, מהנדס, ממקימי "חומה ומגדל".

חיים רמח מוניה סוקולינסקי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1896
מיקולאייב, אוקראינה
פטירה 1961 (בגיל 65 בערך)
ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות עלייתו עריכה

סוקולינסקי נולד בניקולייב, שבאוקראינה, לזאב וטובה סוקלינסקי. אביו עסק בהוראת השפה העברית כך שנספגה בו עוד מימי ילדותו השפה העברית, אווירת ציונות ואהבה למולדת וכבר בגיל צעיר הדריך את ילדי הפרברים העזובים והעניים. בשנת 1917 לאחר סיום חוק-לימודיו בטכניקום שבניקולייב עבד כמהנדס אוניות ועם תום מלחמת העולם הראשונה, נשלח מטעם המשרד המקומי לחינוך ולוועידת מחנכים לנוער שנערכה במוסקבה. כמו כן, היה פעיל בוועד צעירי ציון והיה מייסד הסתדרות הצופים העבריים שנקראה "המכבי", רבים מחניכיו עלו ארצה.

בשנת 1919, סוקלינסקי ורעייתו (חיה סולקין) לעלות לארץ ישראל, בשל מחלה פתאומית הם הפסידו את הפלגתם באונייה "רוסלן" ונסיעתם נדחתה. מאז, במשך שלוש שנים חיפשו דרכים להגיע ארצה. הדרך היחידה שנותרה לעלות ארצה באותם ימים הייתה גניבת גבול, שלוש ארבע פעמים ניסו הזוג את מזלם, אך נתפסו, הוחזרו ולבסוף אף נאסרו.

בין מאסר אחד לשני הספיקו שניהם לייסד מוסד נאה - בית לילדים עיוורים עזובים בעיר טירספול שעל הגבול בו עבדו במסירות.

במקביל, נולדה בתו הבכורה שנקראה הרצליה, ע"ש חוזה המדינה (הייתה מחנכת וסופרת לאחר נישואיה, הרצליה רז). סוקולינסקי ואשתו נתפסו שוב בניסיון לעלות ארצה בפעם הזו נידונו שניהם למוות אך בנס הצליחו להתחמק ולהגיע לעיר קישינוב שברומניה, שם הם חיו כפליטים ונאלצו להחליף את שם משפחתם מפחד הלשנה. שם גם נולדה בתם השנייה, מרים, שלימים הייתה חברה ומייסדת בקיבוץ מנרה שבצפון הארץ.

בשנת 1923 עלו לארץ ישראל חיים סוקולינסקי ומשפחתו. בארץ השתכנו תחילה בצריף פח ובו חדר אחד בלבד ללא ריהוט.

פועלו בארץ ישראל עריכה

 
בניין תרע"ד 30/שפירא 22 רמת גן, שחיים היה ממקימיו

בארץ ישראל החל סוקולינסקי לעבוד בעבודות שונות. עבד תקופה קצרה כפועל בסולל בונה, משם עבר לסוכנות היהודית כמהנדס בניין, מים וכבישים, לאחר תקופה בת שנתיים במחלקת ההנדסה של הסוכנות היהודית, יצא ללימודי הנדסת מים בעיר קאן בצרפת בעידודו של ידידו, האדריכל זאב רכטר. על מנת לממן את לימודיו ומחייתו בצרפת, חיה אשתו הייתה עובדת כעוזרת בית בשרונה ושכרה היה 5 לירות לשבוע, 3 לירות הייתה שולחת לסוקלינסקי לצרפת ומשפחתו הייתה מתקיימת משתי הלירות הנותרות. עם שובו לארץ בראשית שנות ה-30 חזר לעבוד בסוכנות, הפעם כמהנדס בכיר. בסוכנות היהודית עבד 23 שנים במהלכן קודם למהנדס ראשי, במסגרתו עבודתו תכנן מפעלי מים וארגן נקודות התיישבות בכל רחבי הארץ, במאורעות 1936 היה בין מקימי חומה ומגדל. בינתיים נולד בן הזקונים רם, (היה לחבר בפלוגת הקיבוץ המאוחד שבאילת).

בשנת 1947 בעקבות השיפור הכלכלי בארץ החליט סוקלינסקי להתפטר מתפקידו ולפתוח משרד עצמאי. במשרדו תכנן כ-20 פרויקטים במשך שש שנים בלבד, המשיך לשרת את ההתיישבות העובדת ותכנן מערכות מים לערי פיתוח עבור משרד השיכון והבינוי.

במקביל לפועלו (בכל הארץ) כאדריכל, מהנדס בניין ומהנדס מים, סוקלינסקי תרם רבות למוסדות המטפלים בילדים עם שיתוק מוחין (לאחר שנולדה לו נכדה עם שיתוק מוחין) והיה פעיל בארגון "ההגנה".

כאדריכל, תרם תרומה משמעותית לפריחה של הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל וקשר קשרי חברות עם אדריכלי התקופה הבולטים: זאב רכטר, אריה שרון ומהנדס עיריית תל אביב בשנות ה-30 וה-40 יעקב בן-סירה. נוסף למבנים שבנה סוקולינסקי בפריפריה, כמה מיצירותיו הידועות נמצאות במרכז תל אביב. על עבודותיו אומרת האדריכלית נעמי עשת "כמו אצל אדריכלים אחרים שפעלו באותה תקופה, גם בעבודתו של סוקולינסקי ניכרת השפעה של האדריכל היהודי-גרמני אריך מנדלסון".

כמהנדס, היה רב גוני בעבודותיו, תכנן חלקים נכבדים מהמוביל הארצי, כבישים, תשתיות ליישובים חדשים, עבודתו הנמרצת נגעה בתחומים ומוסדות רבים.

פטירתו עריכה

 
כתבה בנושא תרומת גופו של חיים סוקולינסקי למדע לאחר מותו, 14 ביולי 1961

ב-19 ביוני 1961 במהלך נסיעה לאזור טבריה בנושא הנדסת מים והשקייה באזור, לקה בהתקף לב ונפטר כתוצאה מכך.

הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ונכדים. לאחר מותו נתרמה גופתו למדע בהתאם לבקשתו ונפתחה קרן על שמו לתרומות לילדים נכים.

עם מותו של סוקולינסקי ב-1961 ספד לו בן סירה: "את עבודתו ראה כייעוד ולא כמקצוע כי דמות חלוצית היה. חרוץ ולא יודע לאות. בשנה האחרונה חש עייפות גדולה וכשפקד עליו הרופא להימנע ממאמץ יתר בעבודה אמר: 'את העבודה לא אפסיק ואם נגזר עלי למות - אמות על משמרתי' ".

בנייניו עריכה

  • שפירא 22/ תרע"ד 30 רמת גן
  • שדרות רוטשילד 113–115, תל אביב
  • גאולה 37, תל אביב
  • פרישמן 12 תל אביב
  • פרישמן 21, תל אביב
  • ביל"ו 9, תל אביב
  • פינסקר 14, תל אביב
  • שדרות רוטשילד 67 פינת נחמני 33, תל אביב
  • בן יהודה 195 (סמינר למורות וגננות ע"ש אלחנן לייב לוינסקי), תל אביב
  • הנביאים 13, תל אביב
  • הרצל 61 פינת וולפסון 18, פסאז' "התור", תל אביב
  • קולנוע "חוף", חדרה
  • מנחם בגין 21, תל אביב (לשעבר מפעל הפלדה "מגן")
  • זרובבל 10 (מעונות פועלים ע"ש יוסף לינדבוים) תל אביב

ראו גם עריכה