פתיחת התפריט הראשי
חמשת המלכים נהרגים בחרב על ידי בני ישראל. איור לתנ"ך שיצא בהאג ב-1728.

אֱוִי, רֶקֶם, צוּר, חוּר ורֶבַע הם חמשת מַלְכֵי מִדְיָן הנזכרים בתורה בספר במדבר, פרק ל"א, פסוק ח' כמנהיגי המדיינים בזמן מלחמת מדין, המלחמה האחרונה אליה יצאו ישראל לפני מות משה, שבסיומה נהרגו חמשתם ובלעם בן בעור על ידי בני ישראל.

בסיפור הולדת מדין[1] מוזכרים חמישה בניו, עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה, ועל כן ניתן לשער שהם היו חמשת שבטי מדין, עליהם מלכו חמשת המלכים.

בתורה לא מופיע מידע נוסף על מלכים אלו או על צורת שלטונם המשותפת, אך כזבי בת צור נזכרת כמי שזינתה עם זמרי בן סלוא בשיטים, ונהרגה עמו על ידי פינחס. פעילותם של כזבי ושאר בנות מדין היא שהובילה לפי הפרשנות המסורתית למלחמת מדין. לפי יוסף בן מתתיהו העיר פטרה נקראה במקום על שם המלך רקם.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • רייך, רחל, האשה אשר נתת עימדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים - הקיבוץ המאוחד, 2005. עמ' 100-108.

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.