מדין

ארץ ועם המוזכר במקרא ובקוראן
Midian2.png

מִדְיָן היא ארץ ועם המוזכר במקרא ובקוראן. לפי המקרא המדיינים הם צאצאיו של אדם שנקרא מדין, שהיה בנו השישי של אברהם מפילגשו קטורה[1].

משפחתועריכה

מדין הוא, לפי התנ"ך, בנו של אברהם ואשתו האחרת[2] או הפילגש שלו[3], קטורה, שאותה הוא נשא לאישה אחרי מותה של שרה ולאחר שגירש את הגר. למדין היו חמישה אחים: זמרן, יקשן, מדן, ישבק ושוח, בנוסף שני אחים למחצה: ישמעאל ויצחק הוא היה הבן הרביעי של קטורה, אחרי זמרן, יקשן ומדן, ובנו השישי של אברהם, אחרי ישמעאל, יצחק, זמרן, יקשן ומדן.

יוסף בן מתתיהו מספר כי "ואברהם כונן להם מוצאות בארץ הטראגלאדיטיס ובחבל ארץ ערב המאשרה עד ים האדום."[4] אברהם, ככל הנראה, ניסה להרחיקם מבני יצחק כדי להימנע מסכסוך תוך כדי מילוי משימת ה' שהיא להתפשט ברחבי העולם[5].

בניו של מדין הם: עיפה, עפר, חנוך, אבידע ואלדעה[6][7]. מחמשת בניו אלו נוסדו חמישה שבטים כאשר בראש כל אחד מהם עמד מלך. במקרא מוזכרים חמשת מלכי מדין אֱוִי, רֶקֶם, צוּר, חוּר ורֶבַע במלחמת מדין. לפי מפרשים שונים היו אלו בניהם של חמשת בניו של מדין.

ארץ מדיןעריכה

המדיינים התיישבו בצפון מערב חצי האי ערב, בחלק ניכר מהחלק המזרחי של ים המלח (אשר מאוחר יותר נושב על ידי העמונים, המואבים והאדומים) וכן בערבה. בזמן בו מתרחש המתואר בספר שמות, שטחם כלל ככל הנראה חלקים מחצי האי סיני. באזור זה הם שלטו ככל הנראה מהמאה ה-12 עד המאה העשירית לפני הספירה[דרוש מקור].

היום, הטריטוריה העתיקה של מדין נמצאת בחלקים מערב הסעודית, דרום ישראל ודרום ירדן.

סיפורים בתנ"ךעריכה

על פי המסופר בספר בראשית, מדיינים סוחרים קנו את יוסף והורידהו למצרים, שם מכרו אותו לעבד[8].

מאוחר יותר, מדין היה האזור אליו ברח משה ממצרים לאחר הריגת המצרי אשר הכה איש עברי[9], עד חזרתו לשם הנהגת בני ישראל[10]. בשנים אלה, הוא נישא לצפורה, בתו של יתרו (רעואל), כהן מדין.

בשנת הארבעים לצאת ישראל ממצרים, זמן קצר לפני הכניסה לארץ, הכשילו בנות מדין את בני ישראל בחטאי עבודה זרה וגילוי עריות, וכתוצאה מכך פרצה מגפה בבני ישראל. לאחר שתמה המגפה יצאו ישראל למלחמה במדין, הרגו את הגברים, הנשים, הילדים ואת רוב הילדות ולקחו שלל רב.

בתקופת השופטים הפכו המדינים לעוינים לעם ישראל. המדינים ומלכיהם זבח וצלמונע אשר הובלו על ידי שני שרי הצבא, עורב וזאב, פשטו על ישראל בעזרת גמלים מהירים, כדי לשדוד יבול ובעלי חיים, וגרמו להתרוששות של ישראל, עד שהם הובסו בידי גדעון[11]. שם גם מזהים את המדינים כישמעאלים, אשר נוהגים לעדות נזמים באפיהם[12].

אזכורים חוץ מקראייםעריכה

חוץ מאזכורם בתנ"ך, המדיינים הקדמונים מוזכרים באריכות גם בקוראן.

אזכורים חוץ מקראיים נוספים הם של תלמי. שמזכיר מקום בשם מודיינה ששכן על חוף בחצי האי ערב וכתביו של תגלת פלאסר השלישי[דרוש מקור] שמתייחסים לשבט בשם עיפה שאולי זוהה עם בני עיפה בן מדין. ארכאולוגים מסוימים סוברים[דרוש מקור] שהמדינים הם למעשה שרידים של החיקסוס שגורשו ממצרים ונאלצו לחיות במדבר. עוד סברה היא שהנוודים הנזכרים בכתבי המצרים בשם "שסו" היו למעשה המדינים, ההשערה הזו נובעת מהעובדה שהמקור של המילה "שסו" הוא "מטיילים ברגל". הארכאולוגים מזהים סוג ייחודי של קדרות שנעשתה ביד אשר נמצאה באזור של אדום ושעיר כחפצים מדיניים. קדרות כזאת זוהתה רק בחורבות המקדש המצרי לחתחור בתמנע.

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה