פתיחת התפריט הראשי

חנה בן-ארי ניניו (29 באוגוסט 1928 - 16 בספטמבר 1978) הייתה אשת רדיו, תסריטאית ומתרגמת ישראלית.

חנה בן-ארי
חנה בן-ארי
לידה 29 באוגוסט 1928 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בספטמבר 1978 (בגיל 50) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תסריטאית, מתרגמת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג אברהם ניניו עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים רוני ניניו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חנה בן-ארי ועמיקם גורביץ' באולפני "קול ישראל", 1952

נולדה בשם חנה זילברשטין בגרמניה ועלתה ארצה בשנת 1938. בארץ למדה בגימנסיה הרצליה, שם הכירה בחוג הדרמטי את בעלה לעתיד, אברהם ניניו.

היא החלה לעבוד כקריינית ב"קול ההגנה" ב-1947, הייתה מהקרייניות הראשונות בקול ישראל ובמשך שנים ניהלה את מחלקת הדרמה ברדיו והייתה אחראית על שידורם של מאות תסכיתי רדיו במסגרת התוכנית "המסך עולה". כמו כן, תרגמה ועיבדה תסכיתים רבים. במהלך שהותם של בן-ארי ובעלה אברהם בניו יורק נולד בנם רוני. בשנת 1954 שבה בן-ארי עם בנה לארץ. מאוחר יותר, ניהלה את מחלקת התעודה, במסגרתה העלתה לראשונה את "כלבוטק" בגרסת הרדיו וערכה את "ספר השנה של העיתונאים" לשנת תשל"ז (1977) אשר היה אחד מהבולטים של שנות השבעים.

בן-ארי גם כתבה תסריטים לטלוויזיה, בהם "דורית-חשיפה איטית" - שבוים לערוץ הראשון בידי בנה רוני ניניו, כמה שנים לאחר מותה. בנוסף, כתבה תוכניות לילדים לערוץ הראשון ולטלוויזיה החינוכית, בהן גם הסדרה שהגתה – "רגע עם דודלי".

בן-ארי תרגמה מחזות מאנגלית ומגרמנית, חלקם בוימו על ידי בעלה אברהם ניניו. כמו כן, מספר מחזות נכתבו על ידיהם במשותף. האחרון שבהם, המחזמר "במזל דגים", הוצג בתיאטרון גיורא גודיק.

עבור הבימה תרגמה בן-ארי מחזות רבים שהועלו בתיאטרון: "אגדת הנהר", "אמא טבע", "העלמה יוליה", "12 המושבעים", "העושה נפלאות", "בלוז למיסטר צ'ארלי", "יום א' בניו יורק" ו"דבר אלי בורדים". כמו כן, עיבדה את המחזה "ממלא המקום", בתרגומו של יהודה עמיחי, להצגה בהבימה.

בן-ארי נפטרה בתל אביב ממחלה ממארת ונטמנה בבית עלמין הדרום. היא הותירה אחריה את בעלה, בנה, הבמאי רוני ניניו ובת בשם דורלי.

רוני ניניו כתב וביים סרט על חייה עם אברהם ניניו ועל המחלה שגרמה למותה בשם "היו לילות (2010).

במאי 2011 הציבה עיריית תל אביב שלט זיכרון על הבניין בו התגוררה עם בעלה אברהם ניניו ברחוב קפלן.

קישורים חיצונייםעריכה