אליעזר קפלן

אליעזר קפלן
לידה	27 בינואר 1891; מינסק, האימפריה הרוסית
פטירה	13 ביולי 1952 (בגיל 61); ג'נובה, איטליה
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1920
מקום קבורה	הר הרצל
עיסוק	פוליטיקאי, דיפלומט
מפלגה	מפא"י
	14 במאי 1948 – 25 ביוני 1952 ; (4 שנים ו-6 שבועות)
	לוי אשכול ←
	10 במרץ 1949 – 1 בנובמבר 1950 ; (שנה ו-33 שבועות)
	→ פרץ ברנשטיין יעקב גרי ←
	14 במאי 1948 – 25 ביוני 1952 ; (4 שנים ו-6 שבועות)
כנסות	מועצת המדינה הזמנית - הכנסת השנייה
	סגן ראש הממשלה; מזכיר הוועד הפועל; חבר הנהלת הסוכנות היהודית; חבר מועצת העיר תל אביב;
	סגן ראש הממשלה; מזכיר הוועד הפועל; חבר הנהלת הסוכנות היהודית; חבר מועצת העיר תל אביב;

אליעזר קפלן (27 בינואר 1891 – 13 ביולי 1952) היה פעיל ציוני, חבר מועצת העיר תל אביב (1925–1933), חבר הנהלת הסוכנות היהודית ומנהל מחלקת הכספים שלה (1933–1948), סגן ראש הממשלה הראשון, שר האוצר הראשון של ישראל ושר המסחר והתעשייה.

תוכן עניינים

קפלן נולד במינסק שברוסיה הלבנה (אז בפלך מינסק, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית), אחד מעשרת ילדיהם של פרומה ומאיר בן מיכאל קפלן, בעל בית מסחר סיטונאי גדול לחוטי אריגה.^[1] למד ב"חדר", בגימנסיה רוסית בלוביץ' (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום בפולין) ובבית הספר הטכני הגבוה במוסקבה (MHTS). סיים לימודיו כמהנדס בניין ב-1917. נישא לד"ר דבורה לבית קפלן (בת דודו אברהם קפלן), רופאה, שעבדה שנים רבות כרופאת ילדים.

עלה לארץ ישראל בשנת 1920, בתקופת העלייה השלישית, ומיד נשלח לשנתיים לגרמניה כמקים הסניף המקומי של התאחדות הפועל הצעיר, וכמזכירו. כשחזר לארץ ישראל בשנת 1923 כיהן כחבר הנהלה במשרד לעבודות ציבוריות ובנין וכמנהל המחלקה הטכנית של עיריית תל אביב. נמנה עם ראשי ההסתדרות והיה מזכיר הוועד הפועל בשנים 1929–1933. בשנים 1933–1948 היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית ומנהל מחלקת הכספים בה. כמו כן כיהן כחבר מועצת העיר תל אביב בין השנים 1925–1933.

לפי תיאורו של זאב שרף, קפלן היה אחד מארבעת המצביעים במנהלת העם נגד הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948, אם כי יש היסטוריונים החולקים על זאת וטוענים שהייתה הסכמה כללית על הכרזת המדינה וההצבעה הייתה על נושא אחר.^[^{דרוש מקור]} נמנה עם חותמי מגילת העצמאות.

אליעזר קפלן חותם על מגילת העצמאות 1948

קבריהם של אליעזר ודבורה קפלן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל

לאחר קום המדינה התמנה לשר האוצר הראשון. בתקופת כהונתו השיג את ההלוואות הראשונות ממקורות בחו"ל, שהצילו את המשק הישראלי מהתמוטטות. בתחילת 1952 הגה והוביל את המדיניות הכלכלית החדשה. במקביל לכהונתו כשר האוצר, כיהן קפלן בשנים 1949–1950 גם כשר המסחר והתעשייה.

כשבועיים לפני מותו התפטר ממשרתו, ככל הנראה בשל סירובו למלא את רצונו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון,^[2] והתמנה לסגן ראש הממשלה.

קפלן, שסבל ממחלת לב, קיבל התקף לב בבוקר ה-11 ביולי 1952 על סיפון האונייה "נגבה", כשהיה בדרכו לחופשה בשווייץ. הוא הובל לטיפול רפואי בג'נובה שבאיטליה, שם נקבע מותו ב-13 ביולי 1952 לפנות בוקר.^[3] הוא היה הראשון להיקבר בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל, עוד בטרם נקבעו הקריטריונים לקבורה בחלקה.^[4] בעקבות כך, קפלן הוא המנהיג היחיד (לבד מטדי קולק ורעייתו) הקבור בחלקה למרות שלא מילא את תפקיד ראש ממשלת ישראל, נשיא מדינת ישראל או יושב ראש הכנסת (או בן/בת זוגו/ה). קפלן היה אב לשתיים.

על שמו קרויים בית החולים קפלן ברחובות, שכונת קריית אליעזר בחיפה שבה שכן אצטדיון קריית אליעזר, שכונת קריית אליעזר בנתניה, שכונת בית אליעזר בחדרה, שכונת קפלן בכפר סבא ורחובות רבים בערי ישראל, בהם רחוב קפלן (ומחלף קפלן שלצידו) בת"א. עוד קרוי על שמו פרס קפלן, פרס ישראלי שניתן מאז 1954 על התייעלות והעלאת פריון העבודה. את הזוכים בפרס קובעת ועדה בראשות מנהל המכון לפריון העבודה והייצור, ואת הפרס מעניק לזוכים שר העבודה.

די ווירטשאפטס-פּאָליטיק פון דער ציוניסטישער עקזעקוטיווע (דער ובאנייטער קאלאניזאציע-טעטיקייט), ירושלים, לונדון: הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תרצ"ה. ‬(ביידיש)
חזון ומעש (העורך: יוסף שפירא), תל אביב: עם עובד - תרבות וחינוך, תשל"ג. (ראה אור לאחר מותו)