רוני ניניו

במאי תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלי

רוני ניניו (נולד ב-7 במאי 1954) הוא במאי תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה.

רוני ניניו
Ron Nino portrait 5.jpg
לידה 7 במאי 1954 (בן 68)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1981–הווה (כ־41 שנים)
עיסוק במאי תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה
מקום לימודים האנטר קולג'
יצירות בולטות "עבודה ערבית", "מרחק נגיעה", "לתפוס את השמים" "כבודו", "היו לילות"
פרסים והוקרה
  • פרס לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין
  • פרס אופיר לסדרה ולבימוי הטובים ביותר "מרחק נגיעה"
  • פרס סדרת הדרמה בפסטיבל חיפה, פרס פסטיבל הקולנוע ירושלים ופרס ACCOLADE למצוינות לוס אנג'לס עבור "עבודה ערבית"
  • פרס סדרת הדרמה בפסטיבל הקולנוע ירושלים ופרס אופיר לסדרה הטובה ביותר עבור "לתפוס את השמים"
  • פרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל הבינלאומי – Series Mania-Paris עבור "כבודו"
  • פרס הסרט הטוב ביותר-פסטיבל הקולנוע היהודי-ורשה עבור "קוזלצ’יק"
  • פרס הדרמה הטובה ביותר מטעם רשות השידור עבור "הורים ובנים"
https://ronininio.com/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רוני ניניו עם הוריו אברהם ניניו וחנה בן-ארי ניניו

ביוגרפיהעריכה

רוני ניניו נולד בניו יורק לאשת הרדיו, המחזאית, התסריטאית, המתרגמת חנה בן-ארי והבמאי והשחקן, איש תיאטרון הבימה אברהם ניניו בעת ששהו שם לצורכי השתלמות מקצועית.

ניניו גדל בתל אביב והשתתף בילדותו בתסכיתי רדיו. בתיכון החל לביים לראשונה סרטים. בצבא שירת בחיל האוויר ועסק ביצירת סרטי הדרכה[1].

למד קולנוע וטלוויזיה בהאנטר קולג' ובאוניברסיטת ניו יורק. במהלך לימודיו השתלם בקורסים לתיאטרון ושיחק בתיאטרון אימפרוביזציה, בנוסף ביים שני סרטי סטודנטים[1].

לאחר סיום לימודיו שב ארצה והחל לביים דרמות לטלוויזיה, וידאו קליפים וסרטוני פרסומת רבים[2].

בימוי בתיאטרון וניהול אומנותיעריכה

לאורך השנים, ביים רוני ניניו הצגות תיאטרון, מופעי שירה ומוזיקה, הצגות ילדים ומופעי בידור שונים. בין ההצגות שביים: בתיאטרון החאן - "הנון של ראש העיר ירושלים", "עלילות עקביה"[3], "לילה במאי"[4], "יחזקאל"[5], שיחות אחרי לוויה" ו"דוחקי הקץ"[6]; בתיאטרון הבימה - "ארטון" (זוכת פרס נסים אלוני למחזה הטוב ביותר)[7], "סיפורי הבימה" ו"אני לא רפופורט"(אנ'); בתיאטרון חיפה - "אירמה לה דוס", "תיירות פנים", ו"בית הקפה של ירח אוגוסט" ; בתיאטרון בית ליסין - "איש הגשם[8]; בתיאטרון הקאמרי - "השמיים הם הגבול"; בתיאטרון באר שבע - "דני והים הכחול"; בתיאטרון חיפה - "דפוקים"; בתיאטרון דימונה - "דינה" ; בפסטיבל עכו - "עקידה" (זוכת פרס המשחק)[9]; בתיאטרונטו - "דרמה קטנה" (הצגה אותה כתב וביים, זוכת פרס ההצגה הטובה ביותר) ו"מקל של קינמון"; בחג המחזמר - "טראסק"; בתיאטרון גשר ביים את המחזה "הקליינט"[10].

בשנת 1997 היה חבר בוועדה האומנותית של פסטיבל עכו. בין השנים 1998- 2000 כיהן כמנהל אמנותי של הפסטיבל. בשנים אלו הועלו כשלושים הצגות, חלקן המשיכו להציג זמן רב לאחר הפסטיבל.

בימוי קולנועעריכה

בקולנוע, ביים ניניו את הסרטים: "המחצבה" (1990), "שחקנים", (1995) ואת סרטו האוטוביוגרפי"היו לילות", (2010) (תסריט ובימוי)[11]. הסרט, זוכה פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל חיפה לדאנה איבגי ולמאיה כהן ומועמד לשמונה פרסי אופיר.

כמו כן, ביים את הסרטים הדוקומנטריים, "קוזלצ’יק" (זוכה פרס הסרט הטוב ביותר-פסטיבל הקולנוע היהודי-ורשה) (2015)[12], "מיקשינה" (המוזיאון לאמנות מודרנית - ניו יורק, פסטיבל הסרטים של לונדון) ו"כל אחד והמרמלדה שלו" (על המחזאי והבמאי נסים אלוני).

בימוי טלוויזיהעריכה

ביים והיה יוצר שותף בסדרות הדרמה "עבודה ערבית" (זוכת פרס סדרת הדרמה בפסטיבל חיפה, פרס פסטיבל הקולנוע ירושלים, פרס ACCOLADE למצוינות לוס אנג'לס), "מרחק נגיעה" (זוכת פרס סדרת הדרמה בפסטיבל חיפה, פרס אופיר לסדרה הטובה ביותר, הבימוי הטוב ביותר ועוד ארבעה פרסים נוספים), "לתפוס את השמים"(זוכת פרס סדרת הדרמה בפסטיבל הקולנוע ירושלים ופרס האופיר לסדרה הטובה ביותר). הסדרה גם נמכרה להפקת גרסה אמריקאית[13].

"כבודו" (20172019), שיצר במשותף עם שלמה משיח ובבימויו[14], זכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל הבינלאומי – "Series Mania"[15]. הסדרה נרכשה להקרנה בשירות פריים וידאו ארצות הברית, אוסטרליה ודרום אמריקה ונרכשה ל -remake בארצות הברית (Showtime) בכיכובו של בריאן קראנסטון[16], גרמניה, איטליה, צרפת, הודו, טורקיה, דרום קוריאה ורוסיה.

כמו כן ביים את הדרמות "הלילה של אתי"[17], "דורית-חשיפה איטית" (על פי תסריט של אמו), "עקידה", "הורים ובנים" (זוכת פרס הדרמה הטובה ביותר מטעם רשות השידור), את "החרצופים", סרט אנימציה אמריקאי על חייו של רש"י ושימש כעורך ראשי (יחד עם יוסי קליין) של התוכנית "זום" - על נושאי תרבות בערוץ 2. - טלעד.

בשנים 20002003, ניהל את מחלקת הדרמה בזכיינית ערוץ 2, קשת[18].

בסוף 2013 נבחר ניניו לתפקיד יושב ראש איגוד במאי התיאטרון[19].

פרסים והוקרהעריכה

בשנת 2021 זכה רוני ניניו בפרס לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין, מטעם משרד התרבות והספורט. בנימוקי הפרס נכתב[20]:

רוני הוא יוצר, אומן בולט שכל חייו יצירה ואהבה לדבר, איש שהוא "מקהלה" של קולות עשייה מתחומים רבים מהקולנוע לטלוויזיה ולתיאטרון. רוני הביא לתרבות הישראלית מחזות והצגות כבימאי ודרמטורג, וביים סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה שהגיעו ללבבות צופים רבים. עיסוקו הרב בתחומים השונים רק העשיר את עשייתו ואיכות יצירותיו. רוני גם קידם את עולם המחזאות הישראלית וטיפח מחזאים ויוצרים צעירים וחדשים, העז, ליהק וגילה שחקנים חדשים וסלל דרך לכישרונות חדשים. רוני דאג ופעל רבות כמנהל אמנותי לקידום תנאי העסקתם של בימאים עצמאיים וחופש יצירתם. רוני הוא יוצר מוכשר שכולו ״לב״, החתום על אינספור יצירות מגוונות, אומן שלם ונכס לתרבות הישראלית. ועל כל אלה מוענק לו הפרס.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 גידי אורשר, הרוסיה הלבנה של רוני ניניו, מעריב, 7 בספטמבר 1980
  2. ^ מיכל הולצמן, סוכנות פוגל־לוין "לקחה" את שני הפרסים הראשונים, מעריב, 20 בדצמבר 1989
  3. ^ שוש אביגל, תיאטרון / פתפותי סגנון - ״עלילות עקביה״ - תיאטרון החאן, חדשות, 3 בפברואר 1992
  4. ^ שוש אביגל, בכורה - מול סוגר ההיסטוריה - א.ב יהושע, החאן, בימוי: רוני ניניו, חדשות, 12 במאי 1988
  5. ^   מיכאל הנדלזלץ, "יחזקאל": אי אפשר שלא להשוות, באתר הארץ, 5 במאי 2015
    רון שוורץ, ‏מעשה אמנות, באתר גלובס, 4 ביוני 2015
  6. ^   שי הרלב, עכבר העיר, רוני ניניו חוזר למערת המכפלה בלי חשש מביקורות, באתר הארץ, 29 במרץ 2013
  7. ^ מיכאל הנדלזלץ, אותו ואת אחותו, באתר הארץ, 31 במאי 2004
    אורי איילון, ‏קם יורש ללוין ואלוני, באתר גלובס, 5 במאי 2004
  8. ^ ירמי עמיר, ‏מי מפחד מרגשנות, באתר גלובס, 17 ביוני 2007
  9. ^ שוש אביגל, עכו: תעודת גמר, כותרת ראשית, 24 באוקטובר 1984
  10. ^ ציפי שוחט, תיאטרון גשר יקרין סרטים מרוסיה ויחזק את הקשר עם התרבות הישראלית, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2009
  11. ^ אורי קליין, "היו לילות": הפסד במגרש הביתי, באתר הארץ, 11 במרץ 2010
  12. ^   גילי איזיקוביץ, אבא לא היה קאפו, באתר הארץ, 16 באפריל 2015
  13. ^   רותה קופפר, גרסה אמריקאית לסדרה "לתפוס את השמים", באתר הארץ, 11 בדצמבר 2013
  14. ^   איתי שטרן, על סט הסדרה החדשה "כבודו": כשבנו של השופט נאשם בדריסה, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2016
  15. ^   איתי שטרן, הישג לטלוויזיה הישראלית: הסדרה "כבודו" זכתה בפסטיבל יוקרתי בצרפת, באתר הארץ, 22 באפריל 2017
  16. ^   איתי שטרן, רשת הכבלים "שואוטיים" תשדר את הגרסה האמריקאית של "כבודו", באתר הארץ, 21 באוקטובר 2017
  17. ^ מאולץ ומתוחכם, באתר גלובס, 17 ביוני 2003
  18. ^ אביבה קרול, ‏רוני ניניו - מנהל דרמה ופיתוח בקשת, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2000
  19. ^   תמר רותם, רוני ניניו נבחר ליו"ר איגוד במאי התיאטרון, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2013
      יאיר אשכנזי, יו"ר איגוד במאי התיאטרון תוקף את מנכ"ל ארגון השחקנים על התייצבותו לצד רגב, באתר הארץ, 13 ביוני 2015
  20. ^ משרד התרבות והספורט הכריז על הזוכים והזוכות בפרסי השר לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין לשנת 2021, באתר משרד התרבות והספורט